מי בארץ לא שמע את הנימוק הרועם של אנשי הימין, בכל פעם שעומד על הפרק הסכם כלשהו עם מצרים: איך אפשר לנהל משא-ומתן עם סאדאת, האיש אשר בתקופת מלחמת-העולם השנייה שיתף פעולה עם הנאצים?

‏ואין טעם להכחיש זאת. טיבם של לאומנים הוא, שאינם בוחלים באמצעים בכדי לקדם את העניין הלאומי של עמם. ההיסטוריה רצופה דוגמאות שכאלה. לאומנים אוקראינים, ליטאים, לאטבים, אסטונים ואחרים נעזרו בנאצים כדי לקדם את מאבקם נגד השלטון הסובייטי. הלאומנים ההונגרים והרומנים הצטרפו ל"מדינות הציר" כדי להרחיב את גבולות ארצותיהם. הלאומנים הקרואטים העדיפו ללחום לצד הגרמנים והאיטלקים נגד המחתרת הפרטיזנית היוגוסלבית. הלאומנים המצריים, שניסו להיעזר בצבא הגרמני במאבקם נגד השלטון הבריטי, לא היו יוצאי-דופן. אין בכך כדי להצדיקם, כמובן.

אך מסתבר כי רבים מאלה הפוסלים את סאדאת כשותף אפשרי למשא-ומתן אינם נקיים מאשמה דומה. התנועה הציונית לא היססה להיעזר בפאשיסטים כדי לקדם את מטרותיה. העובדות, לפחות חלק מהן, פורסמו כבר לפני שלוש שנים, וראוי כעת לשוב ולהעמידן על הפרק.

‏הד"ר יצחק מינרבי, מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, חשף "עובדות לא ידועות בפרשה המוזרה של היחסים בין הציונות ובין הפאשיזם", בביטאון האוניברסיטה "דו שבועון" (גיליון מס' 65, 7.2.73). המנהיגים הציוניים וייצמן וסוקולוב נפגשו מספר פעמים עם מוסוליני. כתוצאה משיחות אלה הודיע מוסוליני לתיאודולי (היו"ר האיטלקי של הוועדה הקבועה למנדטים של חבר-הלאומים) בספטמבר 1933, "שהאינטרס האיטלקי הוא לעודד עליה יהודית גדולה כדי להגיע במהירות למדינה ציונית עצמאית". בפגישה האחרונה בין מוסוליני לוייצמן, שנערכה ב-17.2.1934, התחמק וייצמן מתשובה "וטען שהציונות צריכה להגיע קודם כל לפחות למחצית האוכלוסיה של ארץ ישראל, ורק אז יש לדבר על פתרון טריטוריאלי". כלומר, לא נימוקים אידיאולוגיים הם שהרתיעו את הציונות בקשריה עם הפאשיזם.

‏מובן כי ה"רוויזיוניסטים" לא רצו בשום-אופן להשאיר את הקשרים האלה בידי יריביהם. כדאי לתת כאן את "רשות הדיבור" לביטאון האוניברסיטה:

בין התעודות שבידי ד"ר מינרבי ישנן תעודות נוספות הנוגעות לקשרים של הרוויזיוניסטים עם הממשלה הפאשיסטית. ביניהן מצויה פנייה של נציג רוויזיוניסטי אל הקונסול האיטלקי בירושלים ב-24.1.1935, ובה הצעה להקים בית ספר לטייסים יהודיים באיטליה. בפנייה אחרת, ב-1936, הועלתה הצעה להכניס רוויזיוניסטים יהודים לבתי ספר אידיאולוגיים של התנועה הפאשיסטית.

"עם זה", מדגיש ד"ר מינרבי, "יש לזכור שגם מנהיגים ציוניים אחרים כמו וייצמן, סוקולוב וגולדמן פנו לפאשיסטים וביקשו ליצוד עימהם קשר, אך נראה שלרוויזיוניסטים מסוימים היתה גם זיקה אידאית לפאשיזם."

‏כדאי לחרות בזיכרון כי ב-1936 עוד היו רוויזיוניסטים שרצו לחנך את חבריהם בבתי ספר אידיאולוגיים של התנועה הפאשיסטית.