ערב השביתה הכללית ביום האדמה הראשון, 30 במארס 1976, הגיש ישראל קניג, הממונה על מחוז הצפון במשרד הפנים, לממשלה דו"ח סודי על המדיניות הרצויה כלפי האזרחים הערבים בישראל. הדו"ח נחשף ב-7 בספטמבר 1976 על-ידי "על המשמר". להלן הנוסח המלא של הדו"ח.

הקדמה

עד לפני זמן קצר ביותר מקובל היה על הגורמים המטפלים בחלק זה של אוכלוסיית ישראל, כי השלמתו עם תקומת מדינת ישראל היא מלאה וחלק הארי באוכלוסיה זו נמצא בשלבי הזדהות מתקדמים עם המדינה והשתלבות במערכותיה השונות. כך, לפחות הובהר על-ידי ה"מטפלים" והקרובים למוקדים החברתיים של הערבים תושבי ואזרחי המדינה.

לאחרונה אירעו כמה תופעות אשר ערערו הנחות אלה, העמידו בסימן שאלה חמור נאמנות חלק ניכר מהם למדינה ולעצם קיומה.

עם הקמת המדינה, נותרה שארית האוכלוסייה הערבית בארץ ללא מנהיגות. הממשל הצבאי, שלחסותו נמסרה אוכלוסיה זו, ביסס את שלטון ה"נכבדים" והשתלב ע"י כך במבנה החברה הערבית, הבנויה על חמולות משפחתיות. ביטול הממשל הצבאי גרם לערעור סמכות ה"נכבדים" ואת מי שהם יצגו. ערעור תלות הפרט בממסד – הממשל הצבאי – אפשר לדור הצעיר להרגיש את העוצמה שנתגלגלה לידיו בחברה דמוקרטית, ובשל מעבר החברה הערבית מחברה חקלאית לחברה תעשייתית עם כל הכרוך בכך מבחינה חברתית.

יתרה מזאת, "מרד" הדור הצעיר אילץ את הדור הישן, לעתים קרובות, להצטרף למחנה המורדים וחשף את המדינה כמטרה למאבקם, מאחר שלא הוכנו הכלים שיבטיחו את תלותם בחברה היהודית בצורה נאותה ויעילה.  יתר על כן, אנו עודדנו את פריקת העול ע"י הניסיונות לרכוש לצידנו ב"אמצעים" שונים את המתמרדים.

בשנות ה-50 היתה החברה הערבית תלויה מבחינה כלכלית במשק היהודי, אשר עם הזמן נפתח לרווחה בפני הערבים, כתוצאה מבריחת עובדי הכפיים היהודיים ממנו. מצב זה יצר שכבה כלכלית מבוססת, אשר משק המדינה ותקינות פעולתו תלויים, לא במעט, בהם.

עם ביטול הממשל הצבאי, מסרה המדינה את הטיפול באוכלוסיה הערבית בידי דוברי ערבית, אשר שלפו את האלמנטים האלימים והכתירום למנהיגים, תוך ביסוס מעמדם על יכולתם להשיג טובות הנאה לעצמם ולמקורביהם. זאת עשו תוך התעלמות מהבעיות החברתיות בתוך הסקטור הערבי מחד – והיעדר תכנון לטווח ארוך בדבר יצירת זהות של אזרח ערבי לויאלי – מאידך.

העוסקים בסקטור הערבי בכל הדרגים : פוליטי, צבאי, משטרה ואזרחי, מבחנם היה דימוי למנטאליות הערבית. לא תמיד אובחנו כושר החשיבה ועושר הביצוע ברמה העולה על האוכלוסייה המטופלת והאינטרסים שלהם במקום לשמור על מידת החשיבה העצמית וכושר ניתוח תופעות מדאיגות מחד, וניסיון לטפל בהם מבחינת חשיבה אובייקטיבית, המבטיחה את האינטרסנטיות היהודית-לאומית לטווח ארוך, מאידך.

מחוז הצפון בו מרוכז חלק הארי מן ערביי ישראל, שכנותו ומעורבותו בקרב האוכלוסייה היהודית ממחישות וממקדות באורח בולט את הבעיות שנוצרו כבר עתה.

דמוגרפיה

הגידול הטבעי של האוכלוסייה הערבית בישראל הנו בשיעור של 5.9% לשנה לעומת הגידול הטבעי של האוכלוסייה היהודית ב-1.5% לשנה.

בעיה זו חריפה במיוחד במחוז הצפון. לפי קצב גידול זה בשנת 1978 יהוו הערבים למעלה מ-51% באוכלוסיית המחוז.

תחושת הלאומנים היא – וזו גם הערכתי, באוכלוסייה הערבית – כי התרבותם בגליל טומנת בחובה סכנה לעצם שליטתנו באיזור, פותחת אפשרויות בפני כוחות צבאיים מהצפון לחדור לישראל, ותלויה בהתגברות התהליך הלאומי בקרב ערביי ישראל, ונכונותם לסייע בכך.

האוכלוסייה הערבית הישראלית קיבלה תנופה לאומנית מאז מלחמת ששת-הימים. מדיניות הקשר החופשי עם הגדה והגשרים הפתוחים הביאה לחידוש המגע בין ערביי יהודה ושומרון והפלשתינאים במזרח ירדן וערביי ישראל, והיא גרמה ליצירת תשתית לזקיפות קומה ולסיסמאות מאבק של הלאומנות בישראל.

הערבי הישראלי אינו סביל עוד ועבר להתבטאות לאומנית, בשלב זה מילולית בלבד, שמצאה ביטויה במספר אירועים שהבולטים בהם הם:

א) בעת ביקור ראש הממשלה בנצרת, לפני כשנה.

ב) השמעת סיסמאות הזדהות עם אש"ף בעת הפגנות הסטודנטים והזדמנויות אחרות.

ג) עמדת הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות בנושא השמירה.

ד) מתן ביטוי לאומני בהצבעה בבחירות לעיריית נצרת שהתקיימו ב-9.12.1975.

ה) התגייסות חורגת ובלתי צפויה על ידי תושבי נצרת לעזרת העירייה לסילוק תשלומים מואצים לקופת העירייה, דבר המקל על רק"ח בשלב זה, לנהל את העיר.

ו) התכנסות מחאה בכפר סח'נין ב-14.2.1975 בה הכריז יו"ר המועצה המקומית טמרה, כי על ישראל לחשוש מפני ערביי ישראל יותר מאשר מפני הערבים מחוץ לגבולותיה.

ז) החלטות שהתקבלו בנצרת ביום שבת 6.3.1976:

  • הכרזת שביתה כללית של האוכלוסייה הערבית בישראל ליום אחד שתיקרא "שביתת יום האדמה".
  • קריאה לאוכלוסייה הערבית לא להסתפק במחאות פסיביות אלא "למחות במאבק ולסיימו רק בקצה הדרך..."
  • שביתת רעב בפתח בנייני ארגון האו"ם כדוגמת המחאה בעניין אסירי ציון.
  • "הממשלה יושבת בבית של זכוכית ונהיה אנו הראשונים שניידה אבן ונשבור בית זה."
  • התבטאותו של ראש המועצה המקומית מעיליא – מסעד קסיס – הנחשב ל"חיובי", וח"כ לשעבר מטעם רשימה מסופחת למערך: "... מהי זכותה של הממשלה לבצע הפקעות באזור זה, אשר לפי החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל ב-1947, לא נכלל בארץ-ישראל."

עידן הניצחונות של הפלשתינאים בעולם וההישגים של הלאומנים בישראל, מצביעים על תהליך של עימות גלוי עם הבעיה הערבית בישראל, אשר ילך ויגבר כל עוד רק"ח תישא את ההתנגדות לממסד באורח בלעדי. (יש לזכור כי "ישראל" לא מופיעה בכותרת המפלגה רק"ח ואין זה מקרי).

צפי

  • ריבוי האוכלוסייה הערבית (מ-150.000 נפש בשנת 1948 למעל 430.000 נפש ב-1975) נותן ללאומנות הערבית תחושת עוצמה ותקווה, כי הזמן פועל לטובתם. הדברים אמורים במיוחד בחבל ארץ כמו צפון הארץ, שם הנוכחות הערבית הפיסית בשטחים רצופים ונרחבים בולמת.
  • השתלטות רק"ח על מוסדות "מעין ממשלתיים" כמו רשויות מקומיות, יוצרת תשתית לגאלית לפעילות  לאומנית מדינית גלויה ומחתרתית, תוך אימוץ השיטות שהיו נהוגות ביישוב היהודי ב"טרם מדינה", ושיטות קומוניסטיות מקובלות בעולם. למעשה, כיום כבר קיימות מספר רשויות מקומיות בשליטת רק"ח, ולדעתנו לפי החלטה מכוונת, אלה לא מנוצלות בשעה זו למשרות הנ"ל, משום היעדר קאדרים מספיקים לביצוע.
  • קיים חשש רציני, כי תוך העשור הבא תבוצע השתלטות ערבית מבחינה דמוגרפית ופוליטית על עכו ואזור נצרת.
  • ייתכן בשלב מסוים ביצוע פרובוקציה מתוכננת על ידי רק"ח ו/או לאומנים, כדי לגרום להתפרצות אלמנטים יהודים לא מבוקרים – מצב היכול לגרום להעלאת נושא ערביי ישראל בפורומים בין-לאומיים, ויחד עם זאת, לתמרן את האלמנטים המתונים בקרב ערביי ישראל למצב שיאלצו להזדהות עם צעדים קיצוניים, במדינה ומחוצה לה.
  • מסתמנת פעילות מאורגנת של רכישת נכסי דלא ניידי על ידי ערבים במרחבי הצפון. פעילות זו בולטת בנצרת עילית ובעכו ומדאיגה בעמק יזרעאל.

הצעות

  • להרחיב ולהעמיק את ההתיישבות היהודית באזורים בהם רציפות האוכלוסייה הערבית בולטת ומספרם עולה על יתר על המידה על האוכלוסייה היהודית ובדיקת אפשרות דילול ריכוזי אוכלוסייה ערבית קיימת.
  • להנהיג מדיניות של שכר ועונש (במסגרת החוק) לגבי מנהיגים ויישובים המתבטאים בכל צורה עוינת למדינה ולציונות.
  • כדי ליטול את "בכורת" נשיאת המאבק הלאומי וייצוג ערביי ישראל מידי רק"ח ולתת פורקן ליושבים על "הגדר", יש להקים מפלגה אחות למפלגת העבודה, אשר הדגש בה יהיה על רעיונות השוויון, הומניזם, תרבות ולשון, מאבק סוציאלי והרמת דגל השלום באזור. על המוסדות להיערך כדי לקיים נוכחות סמויה ושליטה במפלגה זו.
  • להנהיג תיאום מלא ומוחלט בין משרדי הממשלה, בעיקר בדרג המבצעי בשדה, ולעמוד על ביצוע זה באורח קשוח.

המנהיגות

החברה היהודית הדמוקרטית והפתוחה, לתוכה נקלעה האוכלוסייה הערבית שנותרה בארץ לאחר קום המדינה, לא נקלטה הן באורח החשיבה והן מבחינת הנוהגים והפתיחות. היהודים שהופקדו על הטיפול באוכלוסייה זו, שיעדם היה לעשותם ללויאליים לחברת היהודים שקמה במדינתה, לא השכילו לעשות זאת. אדרבא, יש סימנים ברורים, כי בוצעו כל ההליכים לשמור על ייחודה ובידודה מחד, וניסיונות לרכישת תשומת-לב סלקטיבית ויחס אוהד ומועדף, מאידך.

אולם, יחד עם זאת הכריזו השכם והערב על שוויון, שילוב וכו'... ואילו המעשים היו מנוגדים. מדיניות זו לא לקחה בחשבון את האופי הערבי הלבנטיני והשטחי שאינו מעמיק, ופעולת הדמיון בו מרובה על הרציונלי.

הביטוי הקיצוני והחריף למדיניות דו-ערכית ומנוגדת זו היה "הכתרת" מייצגים ומנהיגים לאוכלוסייה. עד היום אין אף איש ציבור ערבי "חיובי" נבחר מעל דרג מקומי.

חברת המעבר, בשלבים אלה, זקוקה למנהיגים שישמשו לה דוגמה אזרחית ויהיו מחוננים בתכונות להשיב למתלבטים הכנים ולהובילם בדרך הנאותה לקראת פתרון סביר, ציבורי ואישי.

אולם, כפי שצוין במבוא, לא זה היה המבחן לקבלת תואר "מנהיג". האלים, פושק השפתיים ולא תמיד ישר הדרך הופכים למייצגים ולנושאי דגל ערביי ישראל.

אחת המאיצים העיקריים להידרדרות כיום היא הסלידה ממנהיגות זו (ראה הבחירות לעיריית נצרת).

צפי

  • המאבק בין המחזיקים בתארים השונים לבין הדור המתקומם ילך ויחמיר, כאשר הראשונים, עיקר התבססותם יהיה על הממסד הממשלתי, הסתדרותי ומפלגתי.
  • התוצאה תהיה כי המאבק על השליטה והתואר יהפך למאבק נגד הממסד והמדינה, כאשר הרוב עובר בהתמדה לתמוך בצד המתקומם.
  • להערכתנו, אם תימשך ההידרדרות בקצב הנוכחי, עתידה רק"ח לזכות בעשרה מנדטים בבחירות הקרובות לכנסת.

הצעות

  • יש לנהוג בתעוזה ולהחליף את מירב העוסקים במגזר הערבי מקרב המנגנונים הממשלתיים, משטרה ומפלגות, כולל קובעי המדיניות.
  • יש להתנער מ"המנהיגות" הערבית הנוכחית שאינה מייצגת את האוכלוסייה הערבית ולהדגיש את אי הזדהות הממסד עימם.
  • על אלה שבידם תופקד משימה זו להתחיל מיד בבניית דמויות חדשות, בעלות רמה אינטלקטואלית, יושר אישי, בעלות כריזמה, ולסייע בידן להקים מפלגה ערבית כפי שצוין לעיל.
  • למנות צוות מיוחד (שב"כ) שיחקור נוהגים אישיים של מנהיגי רק"ח ואישים שליליים אחרים ולהביא הממצאים לידיעת ציבור בוחריהם. 
  • לנקוט צעדים אישיים נגד כל אישיות שלילית בכל הרמות והמוסדות.

כלכלה

  • ההתפתחות והרווחה הכלכלית שפקדו את אוכלוסיית המדינה משך שנות קיומה, לא פסחו על האוכלוסייה הערבית. אדרבא, המעבר בולט בקרב אוכלוסייה זו לאור העובדה, כי בעיקר נותרו בני דלת העם בגבולותיה לאחר שוך קרבות 1948 ו-1949. הפער הגדול בין היצע וביקוש לידיים עובדות במשק על כל ענפיו, ובעיקר בענפי בנייה, מוסכים, ועבודת כפיים בכלל, והתלות שנוצרה בענפי משק רבים בידיים עובדות אלה, העניקה תחושת עוצמה לערביי ישראל שנוצלה על ידי הגורמים העוינים המעוניינים בכך.
  • העזרה ההדדית המקובלת עד היום בין בני משפחה, והיעדר מודעות להשקעות יצרניות בסדר גדול מעל לבינוני, הותירה עודפי מזומנים גדולים מאוד בידי האוכלוסייה הערבית. הון זה מועלם משלטונות המסים לסוגיהם. יש להדגיש כי בשעה שהאוכלוסייה הערבית בישראל כיום מונה כ-14%, ואין בקרבה "עיקור" כוח עבודה על ידי שירות צבאי ל-3 שנים, סה"כ המסים המשולמים על-ידה מגיעים לכדי 1.5% בלבד. על ידי כך היא מבטיחה במידה מכרעת את עתידה הכלכלי. גם להרכב הגילים (מחציתה אוכלוסיה צעירה ועובדת) משמעות ניכרת והיא: הכנסות גבוהות לכל המשפחה. יש להוסיף לכך את מענקי המדינה (ביטוח לאומי) למשפחות שמספר ילדיהן עולה על שניים (95% מהמשפחות הערביות בישראל).
  • נושא הבולט במיוחד באזור הצפון, משום ריכוז האוכלוסייה הערבית הגדול בו: מפעלים המוקמים בהשקעות עתק מטעם המדינה במטרה להגדיל את האוכלוסייה היהודית, בפועל מועסקים בהם פועלים ערבים בסדר גודל שבין 25% ל-50%.  

ביטחון סוציאלי וכלכלי זה, המשוחרר את הפרט והמשפחה מדאגות כלכליות והציפיות ללחצי יום-יום מקנה לה, במודע ובתת-מודע, פנאי למחשבות "חברתיות-לאומניות" המנוצלות על ידי גורמים עוינים לתסיסה ולהתמרמרויות לסוגיהן, תחושת עוצמה ואפשרויות מחאה ציבורית.

צפי

  • ריכוז הון, בעיקר שחור, בידיים בלתי רצויות המוערך במאות מיליונים, בנוסף לנזק הכלכלי הנגרם מכך, עשוי הון זה להוות בסיס להתרמות שתתאפשרנה בעתיד על ידי ארגונים עוינים (כבר אוזכרה התגייסות התשלומים לעיריית נצרת).
  • ריבוי פועלים ערבים במפעלים עשוי להאיץ את תהליכי החיכוך בין יהודים לערבים ולהתפתח לתקריות בלתי מבוקרות. כמו כן תיתכן אפשרות של השתלטות רק"ח על ועדי פועלים.
  • קשרים הולכים וגוברים בקליטת עובדים יהודים, בעיקר בצפון, שם יש עניין להגדיל את האוכלוסייה היהודית.

הצעות

  • יש לקבוע הסדרים נאותים עם כל הנהלת מפעל המסומן לפי "חוק השקעות הון" באזורים קריטיים (כפי שצוין לעיל), כי מספר המועסקים הערבים לא יעלה על 20%.
  • על שלטונות המס לנקוט בצעדים מיידיים להעמקת הגבייה ולבצעה באורח קשוח וללא כל סטייה.
  • להגיע לידי הסדר עם גורמי שיווק מרכזיים של מצרכים לסוגיהם, שינטרל ויקשה על סוכנים ערביים באזורי הצפון בעיקר, כדי למנוע תלות של אוכלוסייה יהודית בסוכנים אלה, בעיקר בעיתות חירום.
  • על הממשלה למצוא דרך לנטרל מתן מענקים למשפחות מרובות ילדים לאוכלוסייה הערבית, אם בדרך של הצמדה למצב כלכלי או, הפקעת מענקים אלה מידי הביטוח הלאומי ומסירתם לסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית שתהיה מיועדת ליהודים בלבד.
  • לגרום לכך, כי מוסדות מרכזיים ישימו לב להעדיף העמקת מסגרות או בודדים יהודיים במקום ערבים.

חינוך

השיפור במצב הכלכלי והביטחון הסוציאלי של הפרט והמשפחה, דחף אוכלוסייה גדולה של תלמידים לבתי ספר תיכוניים ולמוסדות להשכלה גבוהה. תהליך זה האיץ הנהגת שכר לימוד מדורג (66%) בבתי-הספר התיכוניים. הסיוע הכספי ומדיניות המלגות לתלמידי אוניברסיטאות, יצרו עובדה, כי אוכלוסייה בעלת השכלה, ולוּ שטחית ופרובינציאלית, מהווה ה"שאור שבעיסה" לכל תנועה לאומית ובמיוחד בתנאים הנתונים, כמו של ערביי ישראל, ואכן, כזה המצב.

קביעת קריטריונים מועדפים (ציונים נמוכים) לקבלת תלמידים ערבים לבתי הספר העל-תיכוניים לסוגיהם, והמקצועות אליהם כוונו (מדעי הרוח, המדינה והחברה), היעדר דאגה וחוסר אשרות קליטה מלאה בעבודה לבוגרים, יצרה אוכלוסייה גדולה של "משכילים" מתוסכלים, שצורך נפשי עמוק מאלצם לפורקן. זה מוצא ביטויו נגד הממסד הישראלי והמדינה.

צפי

  • בהתחשב באופי הלבנטיני ומתוך הדינמיקה החברתית, תעבור חברה זו מהפנמה לביטויים חיצוניים, ואין להתעלם מאפשרויות של התארגנות ומעבר לאלימות. הניצנים הראשונים כבר קיימים.

הצעות

  • יש לשמור על קריטריונים אחידים לזה של יהודים בקבלת תלמידי לבתי ספר גבוהים וכנ"ל במתן מלגות.

הקפדה של כללים אלה תיצור סלקציה טבעית ותקטין באורח משמעותי את מספר התלמידים. כן יקטן מספר הבוגרים בעלי רמה נמוכה, עובדה שתקל על קליטתם בעבודה לאחר סיום לימודיהם.

  • לעודד הפניה של תלמידים למקצועות מכאניים, מדויקים ומדעי הטבע. לימודיהם אלה מותירים פחות זמן להתעסקות בלאומנות והנשירה מהם גבוהה.
  • להקל על נסיעות לחו"ל לצורך לימודים ולהקשות על חזירתם וסידורם בעבודה – מדיניות זו עשויה לעודד הגירתם.
  • לנקוט צעדים קשוחים בכל הרמות נגד מתסיסים לסוגיהם בקרב תלמידי בתי הספר הגבוהים.
  • להכין מראש אפשרויות קליטה לחלק הארי של הבוגרים בהתאם לכישוריהם. מדיניות זו ניתנת לביצוע לאור השהות (שנים מספר) שבידי המבצעים לתכנן צעדיהם.

אכיפת חוק

אכיפת חוקי המדינה בחברה מהווה כמו זו של ישראל, היא בעיה שבפתרונה יש לנהוג בגמישות, בזהירות ובתבונה רבה. אולם במקביל, על הרשות המבצעת והמטפלת במגזר הערבי להמחיש קיום חוקים ואכיפתם, במטרה למנוע הידרדרות.

כבר הוזכרו לעיל הדרכים בהן טופלה אוכלוסייה זו והדו-ערכיות ששררה בהליכים אלה. בקרב האוכלוסייה הערבית קיימת התודעה, על סמך עובדות, כי ניתן לעקוף את החוק במדינה על ידי קשרים נאותים, עם האנשים המתאימים. בנוסף לנזק הכלל ציבורי שבנוהגים אלה, בעיני ערביי ישראל אלה סימנים ראשונים לחולשת הממשל, שעל ידי המשך לחץ יעשה ויתורים נוספים (הדוגמאות לכך רבות).

כן המצב בנושא בנייה בלתי חוקית אשר אי-קיום החוק עשוי לגרום נזקים חמורים ביותר לביטחון הפנים של אזורים ניכרים בצפון ובמרכז הארץ.

יש לזכור וללמוד מניסיונות מדינות אחרות בתוכן יושבים מיעוטים לאומיים, כי ליברליות יתר, לא מבוקרת, אינה מוליכה למטרה לה מתכוונים יוצריה, אלא להיפוכה.

צפי

  • יש לתת את הדעת על אפשרות כי במשך הזמן יתמכו יהודים רבים, מתוך מניעים שונים, באוכלוסייה המפִירה חוקים, והממשל יוקע כ"מדכא" עם ניסיון לאכפם.  
  • גורמים עוינים בפנים המדינה ומחוצה לה, עשויים לנצל אכיפת חוקים שבמשך זמן ממושך נמנעו השלטונות מאכיפתם, בטענות דיכוי לאומי וכו'.

הצעות

  • לנקוט בצעדים משפטיים נגד עובדי מדינה ומוסדות אחרים שלא ימלאו תפקידיהם בביצוע הוראות חוקים.
  • להגיש תביעות ולבצע מספר פסקי-דין, בעיקר בנושאי מס-הכנסה ובנייה בלתי חוקית, שירתיעו את האוכלוסייה מכל מחשבה על אפשרויות התחמקות מזרועות החוק.
  • להגביר נוכחות כוחות המשטרה והביטחון לסוגיהם ברחוב הערבי, במטרה להרתיע חוגים קיצוניים ו"יושבים על הגדר" העשויים להיגרר למעשי מרי והפגנות.