אין באפשרותי לדון במסגרת זו בכל הדרכים והאפשרויות להתעשר. אני מתכונן לבחון לפחות דרך אחת, הנראית בעיני החברה הסובבת אותנו כדרך המהוגנת ביותר – תעשייה. אינני מתיימר להביא בהמשך פירוט "מדעי" של השיטה התעשייתית. אני מתכונן להציג דוגמא דמיונית, אשר באמצעותה יתבהרו אולי כמה נושאים, הנראים כיום סתומים.
אז אני שוכר לי פועלים. 20 פועלים ומנהל עבודה אחד שיפקח על העבודה במקומי. כי אני אוהב לעבוד רק כשאני רוצה לעבוד, בלי התחייבות, בלי אחריות. הפועלים מפעילים את המכונות ומתחילים לעבוד, תוך שבועיים הם יוצרים את המוצר המוגמר מחומר הגלם שקניתי. את המוצר המוגמר אני מוכר ב-260 אלף ל"י. רווח של 30% הוא לא רווח מוגזם. הרווחתי 60 אלף ל"י בשבועיים. בחודש – 120 אלף ל"י. אולם, היו לי גם הוצאות, חשבונות החשמל, המים והמיסים הסתכמו ב-20 אלף ל"י. נותר בידי רווח נקי של 100 אלף ל"י.
כעת ניצבת בפני בעיה – שכר הפועלים. האמת היא, שעד שלא החלו הפועלים לעבוד לא יכולתי להרוויח כתעשיין. רק החלו לעבוד והנה תוך חודש הרווחתי 100 אלף ל"י. הם עבדו, ואילו אני הייתי חופשי לחכות במנוחה לרווחים. כלומר, הרווחים הם בעצם תוצאה של עבודת הפועלים! אז מה לעשות?
השיטה אומרת לי בפירוש מה לעשות: לשלם לפועלים 40 אלף ל"י (2,000 ל"י לחודש לפועל – זה שכר לא רע), לשלם למנהל העבודה 5,000 ל"י, ואת השאר – 55 אלף ל"י – להכניס לחשבוני בבנק. ואם אין לי חשק להרחיב את המפעל אני יכול לעשות כך מדי חודש בחודשו. תוך שנתיים יהיו בחשבוני בבנק יותר ממיליון ל"י, אפילו אם אוציא 10,000 ל"י לחודש לעצמי. הכפלתי את הוני ללא כל מאמץ. כעת יש לי רכוש בשווי של מיליון ל"י ועוד מיליון אחד בבנק. גם כבוד וגם יוקרה. לא רע בכלל. אני אפילו יכול לפתוח בית חרושת נוסף!
אבל, אם הרווחים שלי כתעשיין הם אך ורק תוצאה של עבודת הפועלים, הרי בעצם אני דופק אותם, אני מנצל אותם. הם עובדים וגורמים לכך שערכו של חומר הגלם (200 אלף ל"י) יעלה ל-260 אלף ל"י. רק עבודתם היא הגורמת לכך שרווחי המפעל יהיו 100 אלף ל"י לחודש. ומה הם מקבלים מתוך זה? 40 אלף ל"י בלבד, 40% בלבד מערכה האמיתי של עבודתם, או 45% ביחד עם מנהל העבודה.
אני לא סוציאליסט. אך אני רוצה להיות לגמרי בסדר עם הפועלים. אז אני אוסף אותם כדי לספר להם מה מצב העניינים ואני אומר: תראו, אחרי חודש עבודה יש למפעל רווח של 100 אלף ל"י נטו. אני מציע לחלק את הסכום הזה שווה בשווה בין כולנו. אתם 20 פועלים ומנהל עבודה אחד. ביחד אתי אנחנו 22 איש. נחלק את הרווחים ל-22 חלקים שווים. כך ייצא לכל אחד מאיתנו סכום של כ-4,500 ל"י לחודש. כל אחד מאיתנו יוכל לחיות טוב מזה. עבורי – בלי לעבוד – זה בכלל לא רע. עבור מנהל העבודה – זה רק 500 ל"י פחות ממה שקיבל קודם. עבורכם, הפועלים, זה יותר מכפליים מהמשכורת הנוכחית שלכם.
לא, זה באמת לא סוציאליזם. המפעל שלי ימשיך לעבוד אך ורק כדי לגרוף רווחים. אנחנו ניאלץ להתחרות בשוק באותה צורה. אני ממשיך להיות בעל המפעל. בכל פעם שארצה – אני יכול לפטר את כל הפועלים, למכור את הרכוש ולקבל חזרה את מיליון הל"י שהשקעתי. ואם הפועלים לא יסכימו – יש משטרה שתטפל בהם!
ובכן, אם זה לא סוציאליזם, אם זה עדיין קפיטליזם, למה כל כך מעט אנשים חושבים שצריך לנהוג כך? נכון, כל בעלי המפעלים אינם רוצים להסתפק ברווח קטן. הם רוצים עוד ועוד. הם רוצים רווחים גדולים יותר ויותר. והם דואגים לשכנע את הפועלים (וגם אותך) כי זכותם לעשות ברווחים מה שהם רוצים. הם דואגים לשכנע אותנו שזה מגיע להם – כי הם השקיעו את הכסף!
ובכך עוזרים להם המורים, המחוקקים, העיתונאים, הממשלה, ההסתדרות וכו' וכו'. ואם נחוץ – גם המשטרה.