בתחילת ספטמבר התקיים בלונדון הכנס של האיגוד הבינפרלמנטרי. איגוד זה, בו מיוצגים בתי נבחרים מרחבי העולם, הזמין שלושה נציגים פלסטיניים (חברי אש"פ) להשתתף במעמד של משקיפים. הזמנה זו עולה בקנה אחד עם הזמנת נציגי אש"פ במעמד של משקיפים לעצרת הכללית של האו"ם, לאירגון העבודה הבינלאומי ולוועידה הבינלאומית של הנשים במכסיקו. פירוש הדבר הוא שהמדיניות הישראלית, הממשיכה להתעלם ולהתכחש לזכויות הלאומיות והאנושיות של העם הערבי הפלסטיני, נוחלת מפלות, בזו אחר זו, גם בפורומים בינלאומיים בורגניים.

כל הזמנה מצד אירגון בינלאומי לפלסטינים נתקלת בהתנגדות עקשנית מצד ישראל, וברוב המקרים מוצאים עצמם נציגי ישראל בהצבעה כשהם חוד החנית של מיעוט קטנטן. מועצת האיגוד הבינפרלמנטרי החליטה להזמין אירגונים – כולל אש"פ – לפגישות האיגוד גם בשנה הבאה. רק שני קולות התנגדו להצעה. נציגי ישראל נמנעו.

ההחלטה שקיבל האיגוד בעניין המזרח התיכון קוראת לנסיגה ישראלית מכל השטחים הכבושים מאז 1967 ומגנה "פעולות דיכוי והפרת זכויות האדם" בשטחים הכבושים.

לקראת הכנס הבינפרלמנטרי בלונדון אירגנו המוסדות הציוניים בבריטניה מערכת תעמולה נרחבת, הפגנות, נאומים ומסע בעיתונות, שמטרתם למנוע השתתפות משקיפים פלסטיניים בכנס. בתגובה ללחץ הציוני קראה הסתדרות הסטודנטים הערביים בבריטניה ואירלנד להפגנה נגדית והזמינה נציגים מישרק"א (ועד פעולה של סוציאליסטים ישראלים בחו"ל) להביע את עמדתם בפומבי. בעצרת שנערכה בהייד פארק (ב-31 לאוגוסט) נכחו כ-1,000 איש ואשה ונאמו בה נציגי אירגונים פוליטיים שונים, כולל נציג אש"פ בלונדון, נציג הנוער הליברלי, נציג מתימן, נציגי אירגונים טרוצקיסטיים ואחרים.

נציגת ישרק"א הקריאה את הנוסח הבא:

העם הפלסטיני רואה עצמו כיישות לאומית. הוא הוכר בתור שכזה על ידי נציגי 89 ממשלות בעצרת הכללית של האו"ם. אולם התנועה הציונית וכל הממשלות הישראליות מסרבות להכיר בפלסטינים כביישות לאומית. סירוב זה מהווה סיבה מרכזית לסיכסוך הישראלי-ערבי ולמלחמות הישראליות-ערביות. בסרבה להכיר בפלסטינים כביישות לאומית נוטלת על עצמה ממשלת ישראל את האחריות לכל טיפת דם שנשפכה במאבק להשבת הכרה זו.

אנו מזמינים את האירגונים הציוניים במערב להודיע בפומבי אם הם מכירים בעם הפלסטיני כביישות לאומית. הנימוק הציוני נגד השתתפות משקיפים מטעם אש"פ בוועידה הבינפרלמנטרית מבוסס על שיטות המאבק הנקוטות בידי אירגוני ההתנגדות הפלסטיניים למיניהם. אולם הבעיה הניצבת בפני הציונים אינה היחס כלפי אירגון פלסטיני זה או אחר, אלא כלפי שלושה מיליון פלסטינים כציבור.

האם מוכנים הציונים להודות כי שלושת מיליוני הפלסטינים מהווים יישות לאומית? הסירוב להודות בכך מהווה סיבה מרכזית למלחמות הישראליות-ערביות.

אנו מייצגים בהפגנה זו את כל אותם הישראלים, ומספרם עולה בהרבה על הרושם המיוצר על ידי אמצעי התקשורת, המגנים את מדיניות ההתעלמות מהעובדה שהפלסטינים מהווים יישות לאומית. אנו מגנים כמו כן את הניסיון להכתיב לפלסטינים מי רשאי, ומי אינו רשאי, לייצגם.

אנו אומרים לכל אלה הסבורים כי הסדריו של קיסינג'ר בין מצרים לישראל יביאו שלום למזרח הקרוב כי הם שוגים באשליות. לא יהיה שלום יציב במזרח הקרוב ללא הסכמת הפלסטינים, והצעד הראשון להסכמתם הוא כי יוכרו כיישות לאומית, ותוכרנה תביעותיהם להגדרה עצמית.

אנו מייצגים כאן את כל אותם הישראלים – ותהיינה השקפותיהם הפוליטיות אשר תהיינה – האומרים בבהירות ובפומבי: הפלסטינים מהווים יישות לאומית, והכל חייבים להכיר בכך.