גרעין נח"ל של "השומר הצעיר", שקיבל את הכשרתו בקיבוץ ברעם, "עלה" להתיישבות חדשה בפיתחת רפיח (שים-לב לביטוי התמים-לכאורה: "עלה". זהו ביטוי אידיאולוגי-ציוני, הנועד להחדיר לראשך את ההכרה כי מעשי הנישול והגזל אינם בבחינת ירידה – ירידה והסתלקות מכל ערכי הסוציאליזם, השוויון ואחוות העמים, השגורים כה רבות בפי ציונים-שמאליים – אלא בבחינת "עליה"; מעין התרוממות, הגעה לפסגה, הישג).

‏מבלי שפורסם על כך בציבור, וחרף מליצות השלום של מנהיגי מפ"ם והשומר הצעיר, הופנה הגרעין אל שטח ממנו נושלו תושביו הערביים; לשטח זה נועד בינתיים השם "נח"ל – קטיף".

‏כמה מצעירי הגרעין, שהביעו את התנגדותם להתנחלות החדשה, עוררו דאגה בלב גורמי הביטחון ("גורמי הביטחון" הוא שם כללי מאחוריו מסתתרים "סטראטגים", פקידי סוכנות, מנהלי קק"ל, שי"ן-בי"תניקים ודומיהם). אלה מיהרו לשלוח אל צעירי הגרעין מישהו שיסביר להם כי התנגדותם עלולה להסתיים בכלא צבאי.

‏אך לא רק לשון איומים יאה לצעירים שאמונתם הציונית נתערערה במקצת. יש גם צורך לשכנעם ולהחזירם לדרך ה"חלוצית". לצורך זה אין טוב מיעקב חזן בכבודו ובעצמו – מתנחל ותיק, שיש לו יד בהרבה מעשי נישול בארץ, סוציאליסט-לעת-מצוא ולפעמים גם שוטר (זכורה עדיין פעילותו בשנות החמישים הראשונות, בשירות הטרור האנטי-קומוניסטי שהופעל נגד קיבוצניקים שהתקרבו למפלגה הקומוניסטית; טרור שהסתיים בזריקתם מן הקיבוץ של צעירים שנחשדו בקומוניזם).

‏קבע חזן ברורות: "הקמת היאחזות בפיתחת רפיח בשנות השבעים כמוה כהקמת קיבוץ ברעם בגליל בשנות החמישים..."

‏אמת ונכון!

‏אלא שאין זו כל האמת. ויש להוסיף עליה: אם אחרי ימות דור ממשיכים עדיין תושבי בירעים לתבוע את זכויותיהם, אין יסוד להניח כי תושבי רפיח יוותרו עליהן. פירוש הדבר הוא פשוט וברור: יעקב חזן ושאר המנשלים מבטיחים למתנחלים הצעירים כי המלחמות תימשכנה. הם מספסרים בדמם.