גרעין נח"ל של "השומר הצעיר", שקיבל את הכשרתו בקיבוץ ברעם, "עלה" להתיישבות חדשה בפיתחת רפיח (שים-לב לביטוי התמים-לכאורה: "עלה". זהו ביטוי אידיאולוגי-ציוני, הנועד להחדיר לראשך את ההכרה כי מעשי הנישול והגזל אינם בבחינת ירידה – ירידה והסתלקות מכל ערכי הסוציאליזם, השוויון ואחוות העמים, השגורים כה רבות בפי ציונים-שמאליים – אלא בבחינת "עליה"; מעין התרוממות, הגעה לפסגה, הישג).
מבלי שפורסם על כך בציבור, וחרף מליצות השלום של מנהיגי מפ"ם והשומר הצעיר, הופנה הגרעין אל שטח ממנו נושלו תושביו הערביים; לשטח זה נועד בינתיים השם "נח"ל – קטיף".
כמה מצעירי הגרעין, שהביעו את התנגדותם להתנחלות החדשה, עוררו דאגה בלב גורמי הביטחון ("גורמי הביטחון" הוא שם כללי מאחוריו מסתתרים "סטראטגים", פקידי סוכנות, מנהלי קק"ל, שי"ן-בי"תניקים ודומיהם). אלה מיהרו לשלוח אל צעירי הגרעין מישהו שיסביר להם כי התנגדותם עלולה להסתיים בכלא צבאי.
אך לא רק לשון איומים יאה לצעירים שאמונתם הציונית נתערערה במקצת. יש גם צורך לשכנעם ולהחזירם לדרך ה"חלוצית". לצורך זה אין טוב מיעקב חזן בכבודו ובעצמו – מתנחל ותיק, שיש לו יד בהרבה מעשי נישול בארץ, סוציאליסט-לעת-מצוא ולפעמים גם שוטר (זכורה עדיין פעילותו בשנות החמישים הראשונות, בשירות הטרור האנטי-קומוניסטי שהופעל נגד קיבוצניקים שהתקרבו למפלגה הקומוניסטית; טרור שהסתיים בזריקתם מן הקיבוץ של צעירים שנחשדו בקומוניזם).
קבע חזן ברורות: "הקמת היאחזות בפיתחת רפיח בשנות השבעים כמוה כהקמת קיבוץ ברעם בגליל בשנות החמישים…"
אמת ונכון!
אלא שאין זו כל האמת. ויש להוסיף עליה: אם אחרי ימות דור ממשיכים עדיין תושבי בירעים לתבוע את זכויותיהם, אין יסוד להניח כי תושבי רפיח יוותרו עליהן. פירוש הדבר הוא פשוט וברור: יעקב חזן ושאר המנשלים מבטיחים למתנחלים הצעירים כי המלחמות תימשכנה. הם מספסרים בדמם.