אל הקורא,

החודשים האחרונים עמדו בסימן של נצחונות הכוחות העממיים המהפכנים בדרום-מזרח אסיה. לאחר נצחון כוחות ה"חמר רוז'" בקמבודיה הגישו לוחמי הווייטקונג שי לכל אלה שצעדו בהפגנות ה-1 במאי – את סאיגון המשוחררת, אשר שמה שונה ל"קרית הו-צ'י-מין". כוחות ה"פאטט לאו" בלאוס הולכים ומשלימים את סילוקם של אחרוני נציגי האימפריאליזם האמריקאי בחלקו המזרחי של חצי-האי הודו-סין. יותר מ-30 שנות מאבק הגבורה של עמי הודו-סין – נגד הקולוניאליזם הצרפתי, נגד האימפריאליזם היפאני ונגד האימפריאליזם האמריקאי וסוכניהם המקומיים – באו לסיומם.

אולם, המאבק לא הסתיים. עוד רבה הדרך עד להשלמת המאבק לשיחרור חברתי. אנו מקווים כי מרצם של מהפכני הודו-סין יעמוד להם במאמציהם לקידום העניין הסוציאליסטי באזורם ובעולם כולו.

*  *  *

תשומת הלב של העולם הקפיטאליסטי היתה מופנית במשך זמן רב לעבר "מלחמת וייטנאם". לנוחיותם חשבו "אנשי המערב" כי המאבק המהפכני מוגבל לאזורים "רחוקים" אי-שם "במזרח". ההפיכה האנטי-פאשיסטית בפורטוגל באפריל 1974, ומהלך המאורעות לאחריה, הבהירו לכל כי גם "המערב" הוא קטע חזית במאבק לסוציאליזם. "פורטוגל תצעד להגשמת הסוציאליזם", טוענים שוב ושוב מנהיגי המדינה. בתחילת יולי 75' קראה "תנועת הכוחות המזוינים" לפועלים, לאיכרים ולחיילים להתארגן במסגרת של מועצות.

באחד מעקרונות-היסוד של אירגוננו נאמר כי "המועצות הן צורת התארגנות-עצמית של ההמונים; בתאים היצרניים תפקידן לנהל את תהליך הייצור בכל מפעל, תוך כפיפות לתכנון מרכזי – שגם הוא ייקבע על-ידי ההמונים באמצעות מועצותיהם… שלטון מועצתי, מעצם טבעו, אינו יכול להיות שלטון של מיעוט נגד הרוב, אלא מהווה הוא את הצורה להשתתפות דמוקראטית רחבה של ההמונים בניהול התהליך החברתי כולו". בפרספקטיבה זו "תפקידו של האירגון הסוציאליסטי המהפכני אינו לתפוס את השלטון בידיו-הוא ולהחזיק בו, אלא לסייע ככל יכולתו לתפיסת השלטון והחזקתו בידי מועצות נבחרות על-ידי ההמונים. תפיסת השלטון בידי מועצות כאלה מהווה את סימן ההיכר ואת הצעד המכריע של מהפכה סוציאליסטית".

ברור כי העניינים בפורטוגל אינם מתנהלים על-פי עקרונות רצויים אלה. קשה לדעת במדויק מה אופיים של הכוחות הפוליטיים השונים בתוך "תנועת הכוחות המזוינים". אולם, עצם הקריאה להתארגנות במועצות רומזת על אפשרות של קידום המאבק לסוציאליזם בצורה שלא תתן לביורוקראטים של המפלגה הקומוניסטית לשים את ידיהם על הישגי ההמונים. נותר רק לקוות שאנשי "תנועת הכוחות המזוינים" לא יתגלו כגרועים אף מהם.

*  *  *

לא רק תנאי החיים תחת השלטון הפאשיסטי הם שדחפו את "תנועת הכוחות המזוינים להתקוממות. במושבות הפורטוגזיות באפריקה ניהלו האפריקאים מאבק מזוין נגד השלטון הקולוניאלי. הישגיהן של תנועות השיחרור הבהירו לרבים במטרופולין כי הגיעה העת לסיים את ההיסטוריה הקולוניאלית הארוכה של פורטוגל.

מייד לאחר ההפיכה הכירה ממשלת פורטוגל החדשה בתנועות השיחרור (אלה שכונו מקודם "אירגוני טרור"), ופתחה במשא ומתן עימן לקביעת לוח זמנים לעצמאות.

ראשונה הכריזה גיניאה-ביסאו על עצמאותה. לא מזמן הלכה מוזמביק בעקבותיה. נשיא תנועת השיחרור של מוזמביק ("פרלימו"), סאמורה מאשל, הודיע כי המדינה החדשה תהיה רפובליקה מארכסיסטית. גם תנועת השיחרור של איי כף-ורדה הודיעה כי עם קבלת העצמאות תוקם במקום רפובליקה מארכסיסטית.

"פרלימו", בניגוד לתנועות אפריקאיות לאומניות רבות, פתחה לפני התושבים הלבנים אפשרות להשתלב בחיים הפוליטיים והחברתיים של מוזמביק על בסיס של שוויון עם האזרחים השחורים. אפילו היתה זו הכוונה היחידה בנקיטת המילה "מארכסיסטית", היה בכך צעד גדול קדימה.

אם יפעלו תנועות השיחרור באנגולה, ברודזיה ובדרום-אפריקה על-פי מדיניות דומה, יתרמו בכך לסילוק פחדם של התושבים הלבנים מפני הנהגת מישטר דמוקראטי. יתכן מאוד כי בדרך זו עתידים הלבנים שם לחסוך לעצמם את פגעי המלחמה ולהצטרף את תנועות השיחרור והכוחות העממיים לבניית חברה דמוקראטית באמת.

מערכת מצפן