"אני מאמין שמוכרח להיות הבדל בין הרטוריקה של עם ריבוני לבין המדיניות הפרקטית", אמר ד"ר מנחם ברינקר, אחד האידיאולוגים של "מוקד", ברב שיח מטעם "מעריב" (24 באפריל 74'). "על הרמה הרטורית עלינו להכיר בבעיה הפלשתינאית, ביישות הפלשתינאית, אפילו בטרגדיה הפלשתינאית. אבל במישור הפרקטי אני יודע, שמדינת ישראל לא יכולה להסכים להקמתה של מדינה פלשתינאית".
כה ברור, וכה עלוב, עד כי אין טעם לחשוף את הדברים או להוקיעם. גם בקרב "מוקד" היו רבים שהסתייגו מכך, עד שברינקר נאלץ להכחישם, הסביר לחבריו כי דבריו לא הובנו על ידי עורכי "מעריב" וסולפו.
בכרוז שלנו, שהופץ ב-11 למאי 1974 במפגש של יונים, בחורשה שליד גשר הירקון, פירסמנו בין השאר את דברי ברינקר ושאלנו: כלום אלה הן רק פליטות פה מקריות? והוספנו: רבים מבאי המפגש מחכים לתשובה!
כמה ימים לאחר מכן התפרסם ב"מעריב" מכתב של ברינקר – מסורבל, מטושטש וכלל לא ברור. אמר או לא אמר? חושב כך או שאינו חושב כך?
והנה חלפו כמה חודשים, ומיודענו זה השתתף בימי עיון של מרכז ההסברה (הממשלתי!) על הנושא: "יהדות, ציונות ומדינה". בחוברת תחת כותרת זו (הוצאת משרד ההסברה, ירושלים, ינואר 1975) מופיעים דברי ברינקר: יש להודות בזכות הפלשתינאים לאוטונומיה, לריבונות וכו'. אך:
"בנקודה זו עלינו להפריד, לדעתי, הפרדה מוחלטת בין הודיה שלמה בעיקרון הזה לבין בדיקת כל מה ששייך לשיקולים הפרקטיים והפרגמטיים של ביטחון ישראל, ואפילו אם הפרדה חותכת זו עלולה להוליד צביעות בחיים המעשיים. שכן, למעשה, אני לא חושב שמדינת ישראל יכולה להסכים למדינה פלשתינאית עם צבא ריבוני, אני לא חושב שמדינת ישראל יכולה להסכים למדינה פלשתינאית שיש לה כל האיפיונים של מדינה, לרבות מדיניות חוץ וביטחון משלה".
שימו לב לדמיון בין הדברים האלה לדבריו הקודמים של "שוחר השלום" הזה: דברים שהוכחשו על ידו ועל ידי חבריו.
אנו מזהירים את אנשי "מוקד" לבל ילכו שולל אחרי טיפוסים כה מפוקפקים כברינקר, המשקרים בעזות מצח, נתפסים בקלקלתם ועוד ממליצים על "צביעות בחיים המעשיים".
דבריו של ברינקר לא נשמעים בחלל ריק. הם משתלבים היטב בתוכניותיהם של פרס, שרון ודומיהם, הסבורים עדיין כי יוכלו להמשיך לנצח בדיכוי העם הפלסטיני. לא במקרה עולות בעת ובעונה אחת תוכניות מטורפות כאלה מצדדים שונים: הנה א.ב. יהושע מציע לשלול את אזרחותם של הפלסטינים תושבי ישראל וכו' ("עמדה" מס' 5, פברואר 75'), ברינקר מציע מדינה-לא-מדינה משלו, פרס הוגה רעיון בדבר שלטון סוכניו ובובותיו בגדה המערבית, ושרון מציע "להזיז" את כל התוכניות האלה קצת מזרחה, אל מעבר לנהר הירדן.
חברי "מוקד" החפצים בשלום חייבים להתנער מתוכניות כאלה ולהסתייג ממורי הלכה שכאלה.
