ב-15.6.73 הציבו חברים מארגוני השמאל דוכן למכירת עיתונים ב"בית רוטשילד" שבחיפה. לאחר שסיימו את המכירה והחלו להתפזר נתפסו כמה מהם על-ידי המשטרה ונעצרו. הם בילו בחדר המעצר עד לאחר חצות. ב-6.4.75 הועמדו לדין והואשמו ב"התנהגות העלולה להפר את השלום במקום ציבורי". שניים מהם הורשעו בדין. חברנו דב ש"ס נקנס (250 ל"י, או 25 ימי מאסר תמורתם). גם עצם ההתנכלות לחופש הביטוי, גם סעיף ההאשמה המגוחך, וגם חומרת העונש מוכיחים כי הדמוקראטיה הישראלית מגבילה את החירויות שהיא מבטיחה. לאוהדי המשטר מובטחות כל החירויות. למתנגדי המשטר צפויה תמיד סכנת התנכלות מצד המשטרה, בנסותם לממש את זכויותיהם הדמוקראטיות הבסיסיות.
אך לא רק המשטרה מטילה הגבלות על חופש הביטוי. שניים מחברינו בחיפה נשפטו על-ידי בית-דין-חברים של אגודת הסטודנטים של הטכניון. האשמה – חלוקת כתב-עת פוליטי. בית-הדין גזר עליהם הרחקה לשנה מאגודת הסטודנטים והמליץ לדיקאן הסטודנטים לשלול מהם את כל הזכויות וההטבות המיועדות לסטודנטים: מגורים במעונות הסטודנטים, מלגות וכו'.
בכתב התביעה נאמר: "אריה פינקלשטיין-אורן ויעל קאן-אורן, כל אחד לחוד, נתבעים בזה על חלוקת כתב-עת פוליטי בתוך בית הסטודנט, ביום א', בתאריך 19.1.75, בשעה 22:00 בלילה. כתב-העת הינו כתב-עת בשם מצפן, שהוא ביטאון הארגון הסוציאליסטי הישראלי, ירחון פועלים – כפי שמצוין על גבי שערו. בחלוקת חומר פוליטי מהסוג הנ"ל עברו הנתבעים עבירה על החלטת מועצת אגודת הסטודנטים של הטכניון מיום 29.5.73, שתוכנה הרלבנטי כדלקמן: לא תותר כל פעילות פוליטית בתחומי בית הסטודנט, פרט לערבי הסברה, סימפוזיונים וכל פעולה שתאורגן על- ידי רכז ההסברה וחבר הוועד לענייני חוץ… "
רכז ההסברה הוא בעל תפקיד רשמי באגודת הסטודנטים, ולפעולותיו הוא מקבל מימון ממשרד ההסברה הממשלתי. כמו כן מופץ בקביעות, על גבי מדפים בבית הסטודנט, חומר פוליטי של משרד ההסברה. אולם, בתקנון אגודת הסטודנטים נאמר כי מטרת האגודה "לבסס פעולותיה ללא כל מצע אידיאולוגי פוליטי". האגודה היא המחליטה מהו אקט פוליטי ומה אינו אקט פוליטי. באחת מישיבותיו דחה ועד האגודה את טענת חברינו, לפיה מצפן הוא עיתון חוקי, ולפיכך מעמדו החוקי אינו שונה ממעמדם של מעריב וידיעות אחרונות, הנמכרים מדי יום ביומו בבית הסטודנט. למרבה האבסורד זועקת אגודת הסטודנטים בטכניון נגד הגבלת החופש והדמוקראטיה ב…ברית-המועצות. וזה אינו אקט פוליטי, על פי ההיגיון העקום של ראשי האגודה.
חברינו מוסרים כי אין זו הפעם הראשונה בה הם נאשמים באשמה דומה. בפעם הקודמת הורחקו מחברותם באגודת הסטודנטים למשך חצי שנה, באשמת חלוקת כרוז פוליטי ("ידיעות אחרונות", "מעריב" 9.12.74). הכרוז הכיל ראיון עם סרבן-גיוס דרוזי והודפס בעקבות סירובו של עורך עיתון הסטודנטים אפסילון לפרסמו בעיתונו (הראיון פורסם בגיליון מס' 72 של מצפן). "ידיעות אחרונות" דיווח ב-31.3.75 כי בעקבות החלטתו האחרונה של בית-דין החברים פוטר אריה פינקלשטיין מעבודתו כרכז חדר-הרדיו בטכניון.
אך זהו רק חלק מציד המכשפות הנערך נגד חברינו בטכניון, בשל פעילותם הפוליטית. בדצמבר 1974 הם סולקו מחדריהם במעונות הסטודנטים, בתואנה כי אינם נשואים בנישואים דתיים.
התנכלותה של אגודת הסטודנטים בטכניון לפעילותם הפוליטית של חברינו הינה רק חלק קטן ממסע ההתנכלויות של אגודות הסטודנטים בארץ לכל פעילות בעלת גוון שמאלי. עיקר מרצן מופנה כנגד ניסיונותיהם של הסטודנטים הערבים להתארגן ולנהל פעילות פוליטית וחברתית בקמפוסים. למסע זה נרתמו גם הנהלות האוניברסיטאות, משרד "יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים" והמשטרה.
ב-21.4.75 נעצר איחסאן קדמאני, סטודנט לארכיטקטורה בטכניון. כאשר גילו חבריו את דבר מעצרו פנו למשטרה ונענו שהוא עצור "לחקירה". בעקבות פעילות נמרצת של ועד הסטודנטים הערבים, ולאחר שחולקו שלושה כרוזי מחאה, זכה העניין לפרסום בעיתונות הרשמית. ב"מעריב" מיום 27.4.75 נמסר כי "דובר משטרת מרחב הגליל, סנ"צ פסח פרלמן, אישר בסוף השבוע, כי הסטודנט הדרוזי אומנם נעצר על-ידי שוטרי משטרת מרחב הגליל, שהגיעו לדירה השכורה שגר בה מאז תחילת לימודיו בחיפה. הדובר סירב לפרט אילו חשדות מיוחסים לצעיר הדרוזי. אשר לטענה, כי קדמאני מוחזק על-ידי המשטרה יותר מ-48 שעות, בלי שהוצאה פקודת מעצר נגדו על-ידי שופט, אישר סנ"צ פרלמן עובדה זו. עם זאת הסביר, כי הצעיר טרם הובא לפני שופט, משום שבהיותו תושב רמת-הגולן חלים עליו עדיין החוקים הסוריים התקפים עדיין בגולן – ולפיהם אין המשטרה חייבת להביא לפני שופט עצור המוחזק בידיה למעלה מ-48 שעות".
חד וחלק! ממשלת ישראל מקיימת את החוק הסורי ברמת-הגולן! האם גם ההתנחלויות מבוצעות לפי החוק הסורי? האם חוק זה חל גם על מתנחלי הגולן?
* * *
ב-5.6.75 נערכה עצרת בטכניון. העצרת, שאורגנה על-ידי ועד הסטודנטים הערבים, תבעה את שחרורו המיידי של הסטודנט. העצרת נתקיימה על הדשא בקמפוס, ונכחו בה כמה מאות סטודנטים. במהלך העצרת ניסו סטודנטים ימניים להפריע, והעצרת הגיעה לסיומה תוך כדי הפרעות והתנגשויות אלימות.
באחד הכרוזים, שחולקו לקראת כינוס העצרת, נאמר: "…איחסאן ידוע בפעילותו הפוליטית, ונעצר כבר מספר פעמים ואף עונה, אך מעולם לא הוגש כתב אישום נגדו, ומעולם לא נשפט. מקרה זה אינו מקרה בודד. זהו חלק ממסע ההטרדות וההשתקות שמארגנת המשטרה נגד פעילים מבין הסטודנטים הערבים במטרה להשתיקם".
כשבועיים לפני מעצרו, בתחילת אפריל, מסר קדמאני לפרסום בעיתון רק"ח "אל- ג'דיד" מאמר של פרופסור ישראל שחק. בראש המאמר נכתב: "תירגם: איחסאן קדמאני, סטודנט סורי מרמת-הגולן הכבושה". עורך-הדין עלי ראפע, שנפגש עמו בכלא יגור (לשם הועבר קדמאני מכלא עכו) ב-6.5.75, מסר כי קדמאני נחקר בקשר לפעילותו הפוליטית ובקשר למאמרים שכתב. בינתיים שוחרר קדמאני, ושוב – ללא שהוגש נגדו כל כתב אישום.
מסע ההטרדות של המשטר נגד הסטודנטים הערבים, שהוא חלק מפעולות הדיכוי שמנהל המשטר הציוני נגד בני המיעוט הערבי-הפלסטיני, אינו מצליח להשתיק את קולם. כתגובה להטרדות התלכדו ועדי הסטודנטים הערביים מכל האוניברסיטאות, והקימו את התאחדות ועדי הסטודנטים הערביים. ב-22.4.75 קיימה ההתאחדות הפגנה, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בה השתתפו גם נציגי מרבית מפלגות השמאל הציוני. לעומת ניסיונותיהם של האחרונים להפריד את בעיות הסטודנטים הערבים מהשאלה הפלסטינית הדגישו נציגי הסטודנטים הערבים כי הם רואים את מאבקם כחלק ממאבקו של העם הפלסטיני לשחרור לאומי. ב-5.5.75 קיימו "ועד השלום" והסטודנטים הערביים אסיפה, שנקראה בשם "להיות סטודנט ערבי בישראל".
ב-3.6.75 הגיע פרופסור ישראל שחק לטכניון בחיפה, לשם הוזמן על-ידי מספר סטודנטים, כדי להרצות על הנושא: "אסירים פוליטיים בישראל". אגודת הסטודנטים, בתמיכת הנהלת האוניברטיטה, סירבה לתת אולם להרצאה, וזאת –לאחר שמספר סטודנטים "איימו" כי יפוצצו את האסיפה. כאשר ניסה פרופסור שחק לקיים את ההרצאה על הדשא, החלו סטודנטים מחוגי הימין להפריע, ואף זרקו "פצצות מים" על הנוכחים. כתוצאה מהפרעות אלה נמנע מהמרצה לסיים את הרצאתו.
אכן "דמוקראטיה למופת" אכן, "חופש ביטוי".