אל השכל הנאור במדינת ישראל, אל מגיני העיקרון הדמוקרטי
אנא הרימו את קולכם והפגינו:
נגד הטרדת הסטודנטים הערבים!
אנו, ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטת תל אביב, מבקשים להסב את תשומת ליבו של הציבור הישראלי אודות העובדות הקשורות בהטרדת הסטודנטים הערבים הלומדים באוניברסיטת תל אביב.
באוניברסיטת תל אביב לומדים כ-300 סטודנטים ערבים; כ-200 מהם מתגוררים בתל אביב ובסביבתה, ויתרם נוסעים מדי יום לכפריהם. 26 סטודנטים ערבים מתגוררים במעונות הסטודנטים והאחרים מתגוררים בדירות ובחדרים שכורים.
מאז תחילת חודש נובמבר האחרון אנו עדים למעשי הטרדה מצד משטרת ישראל ושירותי הביטחון. ההטרדות מבוצעות בעיקר על ידי מרחב דיזנגוף ומרחב רמת גן.
* * *
ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן מתגוררים כ-16 סטודנטים ערבים בבית מלון שמושכר על ידי האוניברסיטה. סטודנטים אלה "זכו" במשך חודש וחצי לארבעה ביקורים מצד המשטרה בשעות הקטנות של הלילה. העילה לביקורים אלה היתה אך ורק "זיהוי" הסטודנטים. השוטרים התנהגו בצורה שאינה הולמת שוטר, שלכאורה נתמנה לשמור על הסדר ולמנוע אחרים מלהפר את החוק. במה הדברים אמורים:
השוטרים דפקו על הדלתות בצורה פראית ולאחר שהסטודנטים התעוררו משנתם מבוהלים, השוטרים כיוונו לעיניהם פרוז'קטורים ותבעו מהם להזדהות. כשנשאלו השוטרים מה העילה החוקית למעשיהם, השיבו להם השוטרים "החוק לא מיועד להגן עליכם; הכוח היא השפה היחידה שאתם מבינים".
* * *
בצפון תל אביב, ברחוב פנקס, מתגוררים מספר סטודנטים ערבים בדירה שכורה. ביום 18.11.74 דפק איש המשטרה בשם "מלול מלול" ממרחב דיזנגוף, בליווי שני אנשי הג"א, על הדלתות והחלונות של הדירה, הנמצאת בקומת קרקע, וביקשו מהסטודנטים לפתוח את הדלת. כשנשאלו אנשי המשטרה מהי מטרת "ביקור" זה השיבו: "למטרות חיפוש". כשנשאלו אם הם מצוידים בצו חיפוש, השיבו בחיוב. כשפתחו להם את הדלת התברר שלא היה בידי השוטר שום צו חיפוש. כל "הביקור" היה מיועד לרישום שמות הסטודנטים המתגוררים באותה הדירה. וכשנשאלו אנשי המשטרה לפשר מעשיהם, השיבו כי נודע להם שבדירה זו מתגוררים ערבים. כמובן שפעולה זו בשעה 3 לפנות בוקר העירה את כל השכנים הגרים באותו בניין, שהסתגרו בבתיהם, מאחר שחשבו שמדובר בפעולה שפוגעת בביטחונם; ומשנתברר להם שמדובר במשטרת ישראל הביעו את מורת רוחם.
* * *
ביום ג', 13.1.75, ביקרו שוטרים בבית מגורים ברחוב פרישמן בו גרים 18 סטודנטים ערבים. השוטרים פתחו את הדלתות מתוך צעקות ומהומה והארת עיני הסטודנטים הישנים בפרוז'קטורים. הסטודנטים התעוררו מבוהלים ומששאלו את השוטרים לפשר התנהגותם איים עליהם אחד השוטרים שמי שלא יזדהה מיד יותקף בראשו עם פרוז'קטור. הסטודנטים הזדהו.
* * *
ביום 16.1.75, לאחר תיאום עם המשטרה, נפגש חבר ועד הסטודנטים הערבים עם מפקד הסיורים במחוז תל אביב. לשאלת חבר הוועד מה פשר ההטרדות האלה על ידי המשטרה, השיב קצין המשטרה כי ההוראות של המשרד מחייבות מעקב אחרי ערביי השטחים. לקצין המשטרה הוסבר שהמדובר בסטודנטים מישראל, [והוא] השיב: כשנמסרת לנו אינפורמציה, לא יודעים אם המדובר בערבים מישראל או בערבים מהשטחים. חבר הוועד שאל: האם לא די שתבקרו בשעות הסבירות של היום או הערב המוקדמות; האם מוכרחים לערוך את הביקורים דווקא בשעות 1 או 2 או 3 לפנות בוקר? לחבר הוועד הוצע, לשם פתרון יעיל וסופי, לערוך רשימה של כל הסטודנטים הערבים הלומדים בתל אביב עם כתובות מגוריהם ועם כל הפרטים שלהם; נאמר שרשימה זו תידון בפורום משטרתי, ואז אולי לא יבקרו בדירות האלה, אלא במקרים חריגים. הצעה זו נדחתה שכן אנו רואים בה פגיעה בזכויות של האזרח, בחופש התנועה ובזכות לפרטיות. יתר על כן, אנו צופים את התוצאה הטבעית העלולה לנבוע מעריכת רשימה כזו ומסירתה למשטרה – יותר מידע למשטרה ויותר ביקורים של המשטרה.
* * *
ביום ה', 16.1.75, כשהלכו להם שלושה סטודנטים ערבים ברחוב בן יהודה [בתל אביב], הם נתבקשו להיעצר ולהיבדק על ידי אנשים לבושים בבגדים אזרחיים, שאחרי כן הזדהו כשוטרים. הסטודנטים הזדהו והשוטרים חיפשו על גופם באמצע הרחוב. הם נצטוו לעלות לניידת; הניידת נסעה בעיר, עשתה סיבובים מסחררים ולבסוף הובאו לבניין אפלולי ולכל סטודנט נתלווה שוטר; לאחר שהשוטרים התייעצו ביניהם בקשר לאשמה שתיוחס להם, הם הכניסו אותם לחדרים אפלוליים. השוטרים נטפלו לסטודנטים במכות ובגידופים; הם חקרו אותם אודות "גניבת חפצים מבנות על שפת הים". הסטודנטים הסבירו שלא ידוע להם מאומה בעניין זה. השוטרים הלמו בסטודנטים בפניהם וירקו עליהם. אחד השוטרים אף בעט באשכיו של אחד מהשלושה; הצעיר המוכה בכה מרוב כאבים. כן איימו השוטרים להשתמש נגד אחד מהסטודנטים בכיסא חשמלי. לאחר שעתיים של עינויים שוחררו השלושה ו… השוטרים "הצטערו" על "הטעות הטראגית".
* * *
ב-3.1.75 פנינו במכתב לשר המשטרה בעניין ההטרדות. שר המשטרה השיב לנו שהעניין נמצא בטיפול. לעניות דעתנו, התשובה שניתנה במעשה היא הגברת ההטרדות תוך הפעלת אלימות. שוב אנו פונים אל הציבור הרחב, אל חסידי הדמוקרטיה, אל שוחרי ההבנה היהודית-ערבית, להרים את קולם ולהוקיע מעשים אלה שאינם הולמים חברה מתוקנת.
ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטת תל אביבינואר, 20.1.1975
