[מתוך הקדמת המערכת: על אף חשיבות נאומו של יאסר ערפאת לא התפרסמו דבריו בעברית עד כה, ולישראלים רבים טרם היתה הזדמנות לדעת מהי התייחסותו אליהם ואל הסכסוך שמטיל את צילו על חיי כל אדם בארץ-ישראל/פלסטין. האינפורמציה היחידה שהתפרסמה בארץ בעקבות הדיון בעצרת האו"ם היתה בצורת פרשנויות בעלות אופי מגמתי ותעמולתי מובהק. המערכת דאגה לתרגום נאומו של ערפאת לעברית, נאום הרואה כאן אור לראשונה בעברית. נמנענו מצירוף ביקורת ישירה על הנאום כדי לשמור על האופי האינפורמטיבי של פרסום ראשון זה בעברית].
*
אני מודה לכם על הזמנתכם את ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) להשתתף במושב זה של העצרת הכללים של האומות המאוחדות. אני מודה לכל חברי האו"ם הנכבדים, שתרמו לקבלת ההחלטה להביא את השאלה הפלסטינית לסדר-יומו של האו"ם, ולקבלת ההחלטה להזמיננו להצגת השאלה הפלסטינית. כמו כן, ברצוני להודות למזכיר הכללי, על העזרה שהגיש בכדי להקל על הימצאותנו כאן ביניכם.
העובדה שהשאלה הפלסטינית מובאת שוב לפני האו"ם, מהווה צעד חשוב. אנו רואים בצעד זה ניצחון לארגון הבינלאומי, באותה מידה שהוא ניצחון לשאלת עמנו. צעד זה מהווה סימן הכר חדש לכך, שהאו"ם של היום אינו האו"ם של אתמול, וזאת מפני שהעולם של היום אינו העולם של אתמול.
כיום הפך האו"ם מייצגן של 138 מדינות, והוא משקף בצורה יחסית וברורה יותר את רצון המשפחה הבינלאומית; ולכן הוא מסוגל יותר לממש את המגילה שלה, את עקרונות ההצהרה העולמית על זכויות האדם, וגדלה יכולתו לתמוך בענייני הצדק והשלום. עמנו החל להיות מודע לזאת, וכמוהו עמי אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. דבר זה רומם את מעמדות של הארגון הבינלאומי בעיני בני-עמנו ובעיני שאר העמים, וחיזק את התקווה שתולים עמי העולם בתרומתו של האו"ם לתמיכה בענייני השלום, הצדק, החירות והעצמאות, ובהקמת עולם החופשי מקולוניאליזם, מאימפריאליזם, מניאו-קולוניאליזם ומגזענות על כל צורותיה, כולל הציונות.
אדוני הנשיא,
אנו חיים בעולם השואף לשלום, לצדק, לשוויון ולחירות; בעולם השואף לראות את האומות המקופחות והנאנקות תחת עול הקולוניאליזם והדיכוי הגזעני, כשהן נהנות מחירותן ומזכותן להגדרה עצמית. עולם השואף לראות את היחסים הבינלאומיים, בין כל המדינות, כשהם מושתתים על יסודות השוויון והדו-קיום בשלום, ואי-ההתערבות בעניינים פנימיים, והבטחת ריבונות לאומית עצמאית ושלמות (אינטגרליות) טריטוריאלית לכל מדינה, והקמת יחסים כלכליים על יסוד הצדק, השוויון והתועלת ההדדית. עולם השואף לכך, שכל המאמצים האנושיים יכוונו למלחמה בעוני, ברעב, במחלות ובאסונות-טבע, ולפיתוח היכולת הפרודוקטיבית המדעית. זאת על מנת להגדיל את המשאבים ולצמצם את הפערים בין המדינות המתפתחות לבין המדינות המפותחות. אבל כל זה נתקל במציאות עולמית בה שוררים אי-יציבות, קיפוח, דיכוי גזעני וניצול.
עמים רבים, בהם עמי זימבאבווה, נמיביה, דרום-אפריקה, פלסטין ועוד, עדיין מהווים קורבן לתוקפנות ולכפייה. אותם אזורי העולם עדים לקונפליקט מזוין שנכפה על ידי הקולוניאליזם והדיכוי הגזעני באמצעי קיפוח וטרור. דבר זה אילץ את העמים המדוכאים להתנגד למצב זה ולכן התנגדותם הינה צודקת וחוקית.
הכרח הוא, אדוני הנשיא, שהמשפחה הבינלאומית תתרום [לשיפור המצב] בתמיכה בעמים אלה ובסיוע להם, כדי שינצחו במאבקם וישיגו את זכותם להגדרה עצמית.
עמי הודו-סין נתונים עדיין לתוקפנות, וניצבים בפני מזימות למנוע מהם את הגשמת השלום על אדמותיהם ומימוש זכויותיהם. ולמרות שהעולם קיבל בברכה את ההסכם בלאוס ואת הסכם השלום בווייטנאם, עדיין רחוק השלום שם מלהיות שלום אמיתי. זאת מפני שהכוחות שביצעו את מעשה התוקפנות נחושים בהחלטתם שתישאר וייטנאם במצב של אי-יציבות ומלחמה.
גם העם הקמבודי עומד עדיין בפני תוקפנות צבאית, ואין מנוס, כבוד הנשיא, מכך שהמשפחה הבינלאומית תתרום לתמיכה בעם זה, ולהוקעת התוקפנות ועוכרי-השלום.
השאלה הקוריאנית אף היא רחוקה עדיין מלבוא לפתרון צודק בשלום. זאת למרות עמדת-השלום החיובית, המתבטאת בהצעות המוגשות מטעם הרפובליקה הדמוקרטית של קוריאה [קוריאה הצפונית].
לפני מספר חודשים חיינו את התפרצות הבעיה הקפריסאית, והשתתפנו בנשיאה בדאגותיה, יחד עם כל עמי העולם. ואין מנוס לאו"ם מהמשכת מאמציו בכדי להגיע לפתרון צודק לבעיה, פתרון שיגן על העם הקפריסאי מאימת המלחמה וישמור על עצמאותו. ואין ספק שהבעיה הקפריסאית נמצאת במסגרת דאגותיהן של ארצות המזרח התיכון והים התיכון.
מדינות אסיה ואפריקה עומדות עדיין בפני התקפות פראיות על מאבקן למען שינוי המשטר הכלכלי העולמי הנוכחי, להחלפתו במשטר כלכלי עולמי חדש, יותר רציונלי ויותר הגיוני. את זאת הביעו המדינות הללו בוועידה לחומרי גלם ולפיתוח. אין מנוס מלשים קץ לפעולות השוד, הניצול, מציצת משאבי העמים העניים, ולהפרעות שמופרעים אותם עמים במאמציהם להתפתח ולהשתלט על משאביהם, ולהסיר את קיפוחם בקביעת מחיריהם של חומרי הגלם השייכים להם.
אותן מדינות נתקלות עדיין במכשולים, המוצבים לפני דרישותיהם הצודקות, כפי שבוטאו בוועידת הימים והאוקיינוסים בקרקאס, בוועידת האוכלוסיה ובוועידת התזונה. אין מנוס לאו"ם מתמיכה במאבק למען שינוי יסודי של הסדר הכלכלי העולמי, כי רק בכך תינתן לעמים הנחשלים האפשרות להתקדם במהירות. והאירגון הזה חייב לעמוד בתוקף נגד המדינות המנסות להטיל את האחריות לאינפלציה על הארצות המתפתחות, ובמיוחד על הארצות מפיקות הנפט, ועליו לגנות את האיומים שמאיימים על מדינות אלה בגלל דרישותיהן הצודקות.
אדוני הנשיא,
מירוץ החימוש נמצא עדיין בשיאו בעולם, דבר המאיים על העולם בבזבוז משאביו ובפיזור מאמציו במירוץ זה. נוסף לכך, הדבר משאיר את העולם במצב של הכנת התפרצויות מזוינות מסוכנות. העמים מצפים שהאו"ם יפעל למען הגבלת מירוץ החימוש, על ידי חיסול התחמושת הגרעינית, ולמען הוצאת הסכומים העצומים, המוצאים לצרכים צבאיים, לתחומי קידום המדע, הגברת הייצור והגשמת הרווחה הכלכלית.
אי-היציבות נמצאת בשיאה, באזורנו. הישות הציונית מחזיקה עדיין באדמות הערבים שכבשה, וממשיכה בתוקפנות נגדנו. זאת בנוסף להכנותיה הצבאיות המטורפות לפתיחה המלחמה תוקפנית חדשה, שתהיה למלחמה החמישית בסדרת מלחמותיה התוקפניות. ואנו משערים, בנוסף לרמזים הנרמזים ממנה [מן הישות הציונית], שזאת עלולה להיות מלחמה גרעינית, שתביא כיליון והרס.
אדוני הנשיא, העולם זקוק למירב המאמצים להגשמת שאיפותיו לשלום, לחירות, לצדק, לשוויון ולפיתוח, ולמען המאבק בקולוניאליזם, באימפריאליזם, בניאו-קולוניאליזם ובגזענות על כל צורותיה, כולל הציונות. זאת מפני שזו הדרך היחידה להגשמת תקוות העמים כולם, כולל עמי המדינות המתנגדות לדרך זו. זוהי הדרך להגשמת עקרונותיה של מגילת האו"ם ושל ההצהרה העולמים לזכויות האדם. המשך המצב הנוכחי אינו מגשים דבר, מלבד השארת העולם בפני עתיד של מאבקים מזוינים מסוכנים ביותר, ובפני אסונות כלכליים, אנושיים וטבעיים.
אדוני הנשיא,
למרות המצב החולני השורר בעולם, ולמרות כוחות החושך והפיגור, הקיימים בעולמנו, הרי עולמנו חי עכשיו ימים גדולים. עולמנו עד להתמוטטות העולם הישן, עולם הקולוניאליזם, האימפריאליזם, הניאו-קולוניאליזם והגזענות על כל צורותיה, שהבולטת ביותר בתוכן היא הציונות. כמו כן עד עולמנו לכיוון היסטורי גדול למען עמי העולם, לעלייתו של עולם חדש, בו ינצחו המאבקים הצודקים, ואנו בטוחים בניצחונם.
אדוני הנשיא,
שאלת פלסטין תופסת מקום חשוב בקרב העניינים הצודקים, שלמענם נלחמים העמים הסובלים מהקולוניאליזם ומהדיכוי. היות שנזדמן לי להציג את העניין הפלסטיני לפניכם, אני לא אשכח שהזדמנות כזאת חייבת להינתן לכל תנועות השחרור, הנאבקות נגד הגזענות והקולוניאליזם. לכן אני קורא לכם, בשמם של כל הנאבקים למען החירות ולמען זכויות העמים להגדרה עצמית, לשים את ענייניהם, כפי שעשיתם בענייננו, בראש דאגותיכם והתעניינותכם. דבר זה יהווה משענת בסיסית להגנת השלום בעולם, ולכינון עולם חדש, שבצילו יחיו העמים הרחק מדיכוי, קיפוח, פחד וניצול. ולכן אציג את שאלתנו במסגרת זו, ולמען מטרה זו.
העובדה שאנו מדברים מכאן, מהבמה הבינלאומית, מביעה בעצם את אמונתנו במאבק הפוליטי והדיפלומטי, המשלים את מאבקנו המזוין. כמו-כן, היא מביעה את הערצתנו לתפקיד שיכול האו"ם למלא בפתרון הבעיות העולמיות, לאחר שהשתנה הרכבו לטובת תקוות העמים ולטובת פתרון בעייתנו, בה מקבל המוסד הבינלאומי על עצמו אחריות מיוחדת.
עמנו מדבר כשפניו אל העתיד, יותר מאשר הוא כבול לטרגדיות של העבר ולאזיקים של ההווה. בדברנו על ההווה אנו חוזרים לעבר, מפני שאנו רוצים להבהיר את ראשית הדרך שאנו מפלסים אל העתיד הזורח, יחד עם כל עמי העולם, ובמיוחד עם תנועות השחרור. אנו חוזרים לשורשי בעייתנו, משום שנמצא כאן, בין הנוכחים, הכובש של בתינו, הנהנה משדותינו, הקוטף אף פירות עצינו והטוען שאנחנו רוחות, שאין לנו קיום, שאין לנו מורשת ושאין לנו עתיד. אנו חוזרים לעבר, משום שהיו כאלה שדימו לעצמם עד לתקופה לא רחוקה, ואולי עד עתה, כי בעייתנו אינה בעיית פליטים, או שבעיית המזרח התיכון היא בעיית סכסוך על גבולות בין המדינות הערביות לבין הישות הציונית. או משום שהיו כאלה, שדימו לעצמם כי עמנו טוען לעצמו זכויות שאינן שייכות לו, ושהוא נלחם ללא סיבה סבירה, או ללא סיבה חוקית, מלבד הרצון לעכור את השלום ולהטיל טרור על אחרים. אנו חוזרים לעבר, משום שביניכם נמצאים אלה, ואני מתכוון לארצות הברית ולאחרים, המספקים לאויבנו את מטוסיו, פצצותיו ושאר מכשירי ההשמדה וההרס, והנוקטים כלפינו עמדה עוינת, והמסלפים את אמיתות השאלה הפלסטינית. כל זה נעשה על חשבון העם האמריקאי, על חשבון רווחתו ועל חשבון הידידות עם העם הגדול הזה, אליה אנו שואפים, העם אשר אותו אנו מעריצים, אותו ואת ניסיונו במאבק למען חירותו ואחדות אדמתו.
אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי לפנות אל העם האמריקאי ממקומי זה, כדי שיעמוד לימין עמנו האמיץ והלוחם, כדי שיעמוד לימין האמת והצדק. שיזכור את גיבורו, ג'ורג' וושינגטון, שלחם למען עצמאות אמריקה וחירותה. שיזכור את אברהם לינקולן, שעמד לימין העניים והמעונים. שיזכור את ארבעה-עשר העקרונות של וילסון, אותן מאמץ עמנו מתוך אמונה בעקרונות האנושיים הגדולים האלה.
אני פונה אל העם האמריקאי ושואל: האם ההפגנות העוינות הללו, הנערכות בחוץ, הן הפרצוף האמיתי שלו? מהו הפשע שפשע עמנו כלפי העם האמריקאי? מדוע הפרצוף העוין הזה? האם הוא לטובת אמריקה? האם הוא לטובת ההמונים האמריקאיים? ‒ בהחלט לט. ואני מקווה, שהעם האמריקאי יזכור כי ידיעות עם אומתנו הערבית היא יותר חשובה, יותר יציבה ויותר מועילה.
אדוני הנשיא,
ההסבר שלנו את שורשי בעייתנו נעוץ באמונתנו, כי החזרה אל מוצא הבעיות המעסיקות את העולם היא דבר נחוץ, כשמבקשים להן פתרונות. וזאת השיטה שאנו מציעים למדיניות הבינלאומית לאמץ, לאחר שסבלה הרבה ‒ ויחד איתה סבלו העמים ‒ מהניסיונות להתעלם משורשי הבעיות ולפסוח עליהם, או מהניסיונות להתכחש להם מתוך כניעה למציאות.
שורשי הבעיה הפלסטינית מחזירים אותנו לסוף המאה ה-19, או במילים אחרותה, לאותה תקופה הקרויה תקופת הקולוניאליזם והקולוניזציה, ותחילת המעבר לתקופת האימפריאליזם. אז החלה התוכנית הציונית-אימפריאליסטית בפלישה לאדמת פלסטין, באמצעות מהגרים מיהודי אירופה, כפי שהיה המצב באשר לפלישה הקולוניזטורית לאפריקה, בתקופה בה התחזק השוד מצד הקולוניאליסטים שבאו מהמערב לאפריקה, לאסיה ולאמריקה הלטינית כדי להתיישב ולהקים מושבות, והפעילו אמצעי דיכוי, ניצול ושוד בצורותיהם האכזריות ביותר כלפי העמים בשלוש היבשות. זוהי התקופה, שאנחנו עדים לעקבותיה הגזעניים המכוערים בדרום-אפריקה וגם בפלסטין.
כמו שהקולוניאליסטים והמתיישבים השתמשו ברעיונות "הבאת התרבות" כדי להצדיק את הפלישה, השוד והתוקפנות באפריקה ובמקומות אחרים, כך שימשו רעיונות אלה כהצדקה לפלישתם של גלי המהגרים הציוניים לפלסטין. וכמו שהקולוניאליסטים והמתיישבים השתמשו בדת, בגזע, בצבא ובשפה להצדקת ניצול העמים באפריקה ולהכנעתם באמצעות אפליה, הפרדה וטרור, כך גויסו אותן שיטות להשתלטות על המולדת הפלסטינית, לדיכוי העם הפלסטיני ולפיזורו לאחר מכן.
וכמו שהשתמש הקולוניאליזם בשעתו בתושבים העניים והמנוצלים כדלק לתוקפנותו, וכמשענת להתיישבות, כך השתמשו הקולוניאליזם העולמי וההנהגה הציונית ביהודים העניים והמדוכאים שבאירופה כדלק זול לתוקפנות וכמשענת להתיישבות ולאפליה הגזעית.
בו-בזמן שהאידיאולוגיה הציונית שימשה, נגד עמנו, ליישוב פלסטין על ידי הפולשים הבאים מהמערב, היא שימשה גם לעקירת היהודים משורשיהם בארצות מולדתם, ולהפיכתם לנוכרים בקרב העמים. זוהי אידיאולוגיה קולוניאלית, קולוניזטורית, גזענית, מפלה וריאקציונית, הנפגשת עם האנטישמיות בנקודת המוצא שלה, ואינה אלא הצד השני של אותה מטבע. הציונות גורסת, כי בני דת מסוימת, שהיא הדת היהודית, תהיה מולדתם אשר תהיה, אינם משתייכים למולדתם ואינם יכולים לחיות בה כאזרחים השווים לשאר האזרחים, בני עדות אחרות. והרי זה מהווה פגישה ישירה עם תועמלני האנטישמיות, כשהם טוענים כי הפתרון היחיד לבעייתם [של היהודים] הוא בהיפרדותם משאר העמים והחברות שהיהודים היו חלק מהם במשך היסטוריה ארוכה, ובהגירתם כדי ליישב את אדמתו של עם אחר ולקחת את מקומו בכוח ובטרור. הרי זה כאילו הם [הציונים] נוטלים ומאמצים לעצמם את העמדה שנקטו תועמלני האנטישמיות כלפי היהודים.
מזה ניתן לראות, למשל, את הקשר ההדוק בין [ססיל] רודס, כשהוא מרחיב את הקולוניאליזם הקולוניזטורי שלו בדרום-מזרח יבשת אפריקה, לבין הרצל, שהחל לתכנן ולהדגים את הקולוניאליזם הקולוניזטורי שלו על אדמת פלסטין. וכשקיבל הרצל ציון-לשבח מרודס, על התנהגותו הקולוניאלית הקולוניזטורית, הוא הגישו לממשלה הבריטית בכדי שתעניק לו תמיכה וסיוע, ובתמורה הוא יקים, על אדמת פלסטין, בסיס לקולוניאליזם, בסיס שיבטיח את האינטרסים שלו בנקודות האיסטרטגיות החשובות ביותר במזרח התיכון.
וכך החלה התנועה הציונית, כבעלת-ברית לקולוניאליזם העולמי, את פלישותיה לארצנו. הרשו נא לי להביא לפניכם בקיצור את העובדות הבאות:
מספר התושבים של פלסטין בתחילת הפלישה, בשנת 1881, לפני בואו של גל ההתיישבות הראשון, היה בסביבות חצי מיליון, כולם ערבים, מוסלמים ונוצרים, מהם עשרים אלף מיהודי פלסטין, שחיו כולם בחסות הסובלנות הדתית שתרבותנו התפרסמה בה .
פלסטין היתה אדמה ירוקה, המאוכלסת על ידי עמה הערבי, הבונה את חייו במולדתו ומעשיר את תרבותו.
התנועה הציונית הביאה להגירתם של חמישים אלף יהודים אירופיים בין השנים 1882 ו-1917, כשהיא נוקטת שיטות ערמומיות לנטיעתם בארצנו, והצליחה להשיג את "הצהרת בלפור" מבריטניה. ההצהרה גילמה את הברית הציונית-קולוניאליסטית. הצהרה זו מבטאת את מידת קיפוח העמים, כשנתנה בריטניה הבטחה לציונות על רכוש שאינו שייך לה. חבר הלאומים, במתכונתו הישנה, רימה את עמנו הערבי, והבטחותיו ועקרונותיו של וילסון התנדפו באוויר כאשר כפה עלינו חבר הלאומים בשרירות את הקולוניאליזם הבריטי, בצורת המנדט. ונוסח המנדט, שהוציא חבר הלאומים, המתחייב גלויות לאפשר לפלישה הציונית להשתלט על ארצנו.
במשך שלושים השנים שלאחר פרסום הצהרת בלפור, הצליחה התנועה הציונית, יחד עם בעל-בריתה הקולוניאלי, לגרום להגירתם של רבים מיהודי אירופה ולשדידת אדמותיהם של ערביי פלסטין. וכך הפך מספר היהודים ב-1947 לשש-מאות אלף בערך, כשבבעלותם פחות משישה אחוזים מאדמות פלסטין הפוריות, בו-בזמן שמספר ערביי פלסטין הגיע למיליון ורבע נפש בערך. בתוקף המזימה בין במדינה המנדטורית לבין התנועה הציונית, ובתמיכת ארצות-הברית בשתיהן, יצאה מטעם עצרת זו [האו"ם] ‒ כשהיא עדיין בראשית דרכה ‒ המלצה לחלוקת מולדתנו פלסטין, ב-29 בנובמבר 1947. ואז היא חילקה את מה שאינה רשאית לחלק. וכשדחינו אותה חלוקה, דמינו בכך לאמו האמיתית של התינוק, שתבעה אותו אשה אחרת, כשסירבה להצעת שלמה לחתוך את תינוקה לשניים. ובכל זאת העניקה החלטת החלוקה למתיישבים הקולוניאליים 54% מאדמת פלסטין. וכאילו לא הספיק להם כל זה, ניהלו מלחמה טרוריסטית נגד האוכלוסיה הערבית האזרחית, וכבשו 81% מכלל שטחה של פלסטין, ועקרו כמיליון ערבים. בכך השתלטו על 524 ערים וכפרים ערביים, מהם הרסו 385 ערים וכפרים הרס מוחלט, שמחה אותם מעל פני האדמה. ובו-במקום הקימו את מושבותיהם ויישוביהם על עיי-החורבות, בין פרדסינו ושדותינו.
מכאן מתחילים שורשי הבעיה הפלסטינית. זה אומר, כי יסוד הבעיה אינו סכסוך דתי, או לאומי, בין שתי דתות, או בין שני לאומים, ואינו סכסוך-גבול בין שתי מדינות שכנות. זוהי בעייתו של עם, שמולדתו נשדדה ונושל מאדמתו כדי שרובו יחיה באוהלים בגלות.
הישות הציונית החליטה, בתמיכה ממדינות הקולוניאליזם והאימפריאליזם, ובראשן ארצות-הברית, להונות את האו"ם ולהתקבל כחברה בו, ולאחר מכן ‒ להשמיט את בעיית פלסטין מסדר יומו ולהוליך שולל את דעת-הקהל העולמית על ידי הצגת השאלה הפלסטינית כשאלת-פליטים, הזקוקה לצדקה מצד הפילנתרופים, או ליישובם מחדש של הפליטים בארצות אחרות.
אולם, המדינה הגזענית, שהושתתה על בסיס הקולוניאליזם הקולוניזטורי, לא הסתפקה בכל אלה ועשתה מעצמה בסיס לאימפריאליזם, והחלה להפוך למחסן-נשק כדי להשלים את משימתה: הכנעת העמים הערביים, מתוך תאווה להתפשטות נוספת באדמה הפלסטינית ובאדמות הערביות. נוסף לעשרות ההתקפות שביצעה מדינה זו נגד ארצות ערב, היא ניהלה שתי מלחמות-התפשטות גדולות בשנים 1956 ו-1967, מלחמות שהעמידו את השלום העולמי בסכנה אמיתית.
כתוצאה מהתוקפנות הציונית ב-1967 כבש האויב את סיני המצרית עד מבואות תעלת סואץ ואת הגולן הסורי, מלבד כיבושו את האדמה הפלסטינית עד נהר הירדן. דבר זה יצר מצב חדש באזורנו, ויצר את מה שנקרא "בעיית המזרח התיכון". עקשנותו של האויב להמשיך את הכיבוש, כשהוא מהווה ראש-חץ של האימפריאליזם העולמי נגד האומה הערבית, גרמה להחמרת המצב. האויב "ציפצף" על כל החלטות מועצת הביטחון ועל פניות דעת הקהל העולמית לנסיגתו מהשטחים שכבש ביוני 1967, ולא הועילו כל מאמצי השלום הדיפלומטיים להרתעתו ממדיניות ההתפשטות. לכן לא נותר לאומתנו הערבית, ובראשה מדינות סוריה ומצרים, אלא להשקיע מאמצים מייגעים להכנה צבאית ‒ ראשית, לצורך החזקת מעמד בפני הפלישה הברברית המזוינת, ושנית, למען שחרור אותן אדמות ולמען החזרת זכויותיו של העם הערבי הפלסטיני. לאחר מיצוי כל האמצעים בדרכי שלום, ובמסגרת המכלול הזה, פרצה המלחמה הרביעית, מלחמת אוקטובר, כדי להוכיח לאויב הציוני את עקרות מדיניות הכיבושים וההתפשטות שלו, ואת עקרות הישענותו על הכוח הצבאי. למרות זאת ממשיכה הנהגת הישות הציונית להיות רחוקה מללמוד לקח משיעורים אלה. הם מתכוננים למלחמה החמישית, כדי לשוב מחדש למדיניות ההידברות עם הערבים בלשון עליונות הצבאית, למדיניות התוקפנות והטרור, ההכנעה והמלחמה.
אדוני הנשיא,
כה גדול כאבו של עמנו, כשהוא שומע את התעמולה הגורסת שאדמותיו היו מדבר ושמולדתו, שהיתה ריקה מתושבים, אוכלסה על ידי המתיישבים הזרים ולא ניזוק איש מהאנושות כתוצאה מקיומה של הישות הקולוניזטורית. לא, אדוני הנשיא, צריך להפריך את השקרים האלה מעל במה עולמית זו, והכל צריכים לדעת כי פלסטין היתה ערש התרבויות העתיקות ביותר, וכי עמה הערבי המשיך לפרוש את מרבד הירק, הבניין והתרבות במשך אלפי שנים בארצו. עמנו המשיך להניף את דגל הסובלנות הדתית, ולהיות לשומר נאמן של כל אתרי הקודש של כל הדתות במולדתו, ונתן בכך דוגמה לחופש האמונה. ואני, כאחד מבני בית-אלמקדיס [ירושלים] שומר לעצמי ולעמי זיכרונות יפים ותמונות נהדרות של התופעה של האחווה הדתית שהיתה נוצצת בעירנו הקדושה, לפני שירדה עליה השואה. ולא חדל עמנו מלקיים זאת, עד שהצליחה הפלישה הציונית להקים את מדינת-ישראל ולנשלו. אולם, החלטתו [של עמנו] עדיין נחושה להמשיך את מילוי תפקידו התרבותי והאנושי על אדמת פלסטין, ולא ירשה שאדמה זו תהפוך למוקד לתוקפנות נגד העמים, למחנה גזעני נגד הציביליזציה, הקידמה והשלום. לכן, יכול עמנו רק להמשיך את מורשת אבותיו במאבק נגד הפולשים, ולשאת את כבוד האחריות בהגנה על מולדתו ואומתו הערבית ועל ערש הדתות השמימיות.
ודי להעיף מבט בעמדותיה הגזעניות של ישראל, שעה שתמכה באירגון הצבא הסודי באלג'יריה, ובתמיכתה בקולוניאליסטים באפריקה, בין אם בקונגו, באנגולה, במוזמביק, ובין אם ברודזיה ובדרום-אפריקה; ובעמידתה לימינה של ממשלת דרום-וייטנאם נגד המהפכה הווייטנאמית, נוסף לעמדותיה במסגרת זו לצידם של הקולוניאליסטים והגזענים בכל מקום; ובהפרעותיה לביצוע תפקידו של הוועד לחיסול הקולוניאליזם; ובסירובה להצביע לטובת עצמאותן של ארצות אפריקה; ובעמידתה נגד דרישותיהם של מדינות אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, וארצות רבות אחרות, בוועידת חומרי הגלם והפיתוח, בוועידת הימים והאוקיינוסים ובוועידת האוכלוסיה והתזונה. כל זה מהווה סימן-הכר נוסף לפרצופו של האויב ששדד את אדמתנו, ומגלה את כובד המאבק נגדו שאנו נתונים בו. אנו מגינים על חלום העתיד, ואילו הוא [האויב] נאבק על אגדות העבר.
אדוני הנשיא,
לאויב זה, שאנו עומדים מולו, יש תיק מלא [של מעשים] נגד היהודים עצמם. בתוך הישות הציונית קיימת אפליה גזעית נגד היהודים המזרחים, ובו-בזמן שאנחנו מוקיעים בכל לשון את כל מעשי הטבח שנעשו ביהודים תחת המשטר הנאצי, נראה כי דאגתה הגדולה ביותר של ההנהגה הציונית היתה לנצל את אותם מעשי-טבח להגשמת ההגירה לפלסטין [של הניצולים].
אדוני הנשיא,
אילו היתה מטרת המהגרים לפלסטין להגר כדי לחיות עימנו כאזרחים שווים בזכויות ובחובות, היינו מאפשרים להם זאת, במסגרת יכולתה של מולדתנו, כפי שקרה עם רבבות מהארמנים ומהצ'רקסים, שעדיין הם אחים ואזרחים בקרבנו, כמונו בדיוק. אולם, אילו היתה מטרתם שוד אדמתנו, נישולנו והפיכתנו לאזרחים מדרגה שניה, אזי איש לא היה מייעץ לנו לקבל זאת, או להיכנע לזאת. לכן, מלכתחילה, מהפכתנו אינה מושתתת על יסודות אתניים, דתיים או גזעניים, ואינה מכוונת לפרט היהודי בתור בן-אדם, אלא היא מכוונת נגד הגזענות הציונית ונגד התוקפנות. ובמשמעותה זו, המהפכה שלנו היא למען הפרט היהודי. אנו נאבקים למען יחיו היהודים, הנוצרים והמוסלמים בשוויון בזכויות ובחובות וללא אפליה גזעית או דתית.
לכן אנחנו מבדילים, אדוני הנשיא, בין היהדות לבין הציונות. בשעה שאנו עוינים לתנועה הציונית, אנו מכבדים את הדת היהודית. ואנו מזהירים, היום, 25 שנה לאחר הצלחת תנועה גזענית זו, כי סכנתה ליהודי העולם גוברת, וגם סכנתה לעמנו הערבי, לעולם ולביטחונו. והציונות עדיין דבקה בהגירת היהודים מארצות מולדתם, וביצירת לאומיות מלאכותית עבורם, כתחליף ללאומיותם המקורית. הציונות ממשיכה בפעולה חבלנית זו, למרות עובדת כשלונו של הפתרון שהציעה. כי תופעת העזיבה מהקהילה הישראלית, מאז קומה, אשר תגבר עם התמוטטות מבצריו של הקולוניאליזם הקולוניזטורי הגזעני בעולם, מהווה סימן לכשלון זה.
אנו קוראים לכל העמים והממשלות להתייצב נגד מזימות הציונות להגירת מרבית יהודי העולם מארצות מולדתם כדי שישדדו את מולדתנו, ובאותו זמן אנו קוראים להם להתייצב גם נגד כל דיכוי של פרט בשל דתו, גזעו או צבעו.
ואני שואל את עצמי, אדוני הנשיא, מדוע חייב עמנו הפלסטיני לשלם את המחיר. מדוע עמנו ומולדתנו חייבים לשאת את האחריות לבעיית ההגירה היהודית ‒ אם עדיין קיימת בעיה כזאת בדמיונם של אחדים. ואני שואל, מדוע אין המתלהבים לבעיה ‒ אם היא קיימת ‒ נושאים באחריות. יפתחו את שערי ארצותיהם הרחבות, המסוגלות לקלוט את המהגרים האלה ולעזור להם.
אדוני הנשיא,
אלה שמתארים את מהפכתנו כטרור, עושים זאת כדי להוליך שולל את דעת הקהל העולמית ולכסות את עיניה מראיית העובדות, ומראיית דמותנו המייצגת את צד הצדק וההגנה העצמית, ומראיית פרצופם המייצג את צד הקיפוח והטרור.
הצד שמחזיק הנשק נמצא בו, הוא זה שמבדיל בין המהפכן לבין הטרוריסט. הרי מי שעומד לימינו של עניין צודק, ומי שנלחם למען חירות מולדתו ולמען עצמאותו, ונגד הפלישה והכיבוש והקולוניאליזם, אזי לא יתכן בשום פנים ואופן שהתואר טרוריסט יהיה צודק לגביו. כי אחרת העם האמריקאי היה נחשב לטרוריסט, כשאחז בנשק נגד הקולוניאליזם הבריטי, וגם ההתנגדות האירופאית לנאציזם היתה נחשבת לטרוריזם, וגם מאבקם של עמי אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית היה נחשב לטרוריזם. לא, אדוני הנשיא, זהו המאבק הצודק והחוקי, שיחזק את מגילת האו"ם ואת ההצהרה העולמית על זכויות האדם. ומי שאוחז בנשק נגד העניינים הצודקים, ומנהל מלחמה לכיבוש ארצות הזולת, לשדידתן, לניצולן וליישובן ‒ הוא הטרוריסט, ומעשיו צריכים להרשיעו ולהביא לכינויו כפושע מלחמה. זאת משום שצידקת המאבק היא שקובעת את צידקת הנשק.
אדוני הנשיא, הטרור הציוני שבוצע נגד זכותו של העם הפלסטיני כדי להגלותו ממולדתו ולעוקרו מאדמתו, רשום אצלכם במסמכים רשמיים שחולקו באו"ם. אלפים מבני עמנו נטבחו בכפריהם ובעריהם, ורבבות נאלצו, תחת אש הרובים ופצצות התותחים והמטוסים, לנטוש את בתיהם ואת מה שנטעו באדמות אבותיהם. רבות הן התלאות שנאלצו בני עמנו לעבור. נשים, זקנים וטף אולצו לצאת ללא מים או מזון, לטפס על הרים ולנדוד במדבר. השואה שירדה ב-1948 על תושבי מאות כפרים וערים, במישור ובהר, בירושלים, יפו, לוד, רמלה ובגליל, לא תישכח. ולא ישכח אותה אף מי שסבל מאימותיה ולו רגע אחד. למרות ניסיונות ההשתקה, שהצליחו להעלים את הזוועות האלה, כפי שהצליחו להסתיר 385 ערים וכפרים פלסטיניים שהוחרבו ונמחו בשעתם, לא יוכלו להעלים ולהסוות את פיצוצם של 19 אלף בתים במשך שבע השנים האחרונות, דהיינו, מספר השווה להריסתם של כמאתיים כפרים פלסטיניים נוספים הרס מוחלט, ואת המספר העצום של נכי הטרור והייסורים הללו, הנמצאים בבתי הסוהר. הטרור שלהם הגיע אף לשנאת עץ הזית בארצי, בו ראו דגל רם המזכיר להם את התושבים המקוריים וזועק שהאדמה היא פלסטינית. לכן החלו עוקרים את עצי הזית, או מחסלים אותם על ידי הזנחתם או חטיבתם. איך אפשר לכנות את הצהרתה של גולדה מאיר, שהביעה את "דאגתה מהתינוקות הפלסטיניים הנולדים מדי בוקר"? הם רואים בתינוק הפלסטיני ובעץ הפלסטיני אויב שצריך להיפטר ממנו.
כבוד הנשיא, במשך עשרות שנים הם רודפים את ההנהגות התרבותיות, הפוליטיות, החברתיות והאמנותיות שלנו, בטרור, בהרג, ברצח ובנישול. את גנבו את מורשתנו התרבותית, את הפולקלור העממי שלנו, ושייכו אותו לעצמם. הם השתמשו בטרור שלהם נגד אתרי הקודש שלנו, בעיר-השלום ירושלים האהובה, ופעלו לשלילת אופיה הערבי, הנוצרי-מוסלמי, על ידי הגליית תושביה וסיפוחה למדינתם; ואין צורך להרחיב בעניין שריפת מסגד אל-אקצא, וגניבת הנכס של כנסיית הקבר הקדוש, והעיוות שעיוותו את בנייניה ואופיה התרבותי. ירושלים בגדולתה ובאווירתה ההיסטורית, השוררת בה, מעידה על דורותינו הרבים שחלפו בה והשאירו בכל פינה מפינותיה שריד נצחי, וחותמת רחמנית, ושאידים תרבותיים, ופעימה אנושית. לכן, לא מוזר היא שבשמיה התחברו שלוש השליחויות השמימיות והילכו באופקיה, כשקולותיהן מאירים לאנושות וכשהן נושאות את קוציה של אנושות וסבלותיה, כדי להתוות את עתידה, על כל הכרוך בו: תקוות, איחולים ונתונים.
אדוני הנשיא,
הערבים הפלסטינים המעטים, שהאויב לא הצליח להגלותם מאדמתם ב-1948, הם כיום פליטים במולדתם. החוק הישראלי התייחס אליהם כאל אזרחים מדרגה שניה, ואף שלישית: זאת, אם ניקח בחשבון את היהודים המזרחים, שהם אזרחים מדרגה שניה. ונגד הערבים הפלסטינים האלה ננקטו כל צורות האפליה הגזענית והטרור. אדמותיהם ורכושם הופקעו, והם היו נתונים למעשי טבח עקובים מדם, כפי שקרה בכפר קאסם. אחרים הוגלו מכפריהם ונאסר עליהם לשוב אליהם, כפי שקרה לתושבי שני הכפרים איקרית ובירעים. קרובינו חיו שם שמונה-עשרה שנים תחת שלטון צבאי, ונאסר עליהם המעבר ממקום למקום סמיך ללא היתר מראש מהמושל הצבאי. תאר לעצמך, כבוד הנשיא: בו-בזמן שהמחוקק הישראלי מחוקק חוק המעניק אזרחות אוטומטית לכל יהודי שמהגר לאדמתנו, מרגע שהוא דורך בה, הוא מחוקק חוק אחר, שמונע אזרחות מהפלסטינים שנשארו בפלסטין, אבל נעדרו מכפריהם או מעריהם בזמן שנכבשו.
אדוני הנשיא,
רשימת מעשי הטרור של שליטי ישראל רחבה וכוללת גם מספר מבני אומתנו הערבית, שנותרו תחת הכיבוש בסיני ובגולן. גם פשע הפצצת בית הספר בחר אל-באקר ובית החרושת אבו-זעבל שבמצרים הערבית, חי עדיין בזיכרוננו. ובאשר להריסת העיר הסורית קונייטרה ‒ זו מעידה עדיין לכל מי שחפץ בכך, מה עושה הטרור. ואם ייפתח תיק הטרור הציוני נגד דרומה של לבנון, טרור שעדיין נמשך, אזי יסמרו השערות מאימת הפעולות הפיראטיות, ההפצצות והתוקפנות, הכוללות הגליית האזרחים, הריסת בתיהם, חטיפתם ושריפת שדותיהם. זאת בנוסף להתקפות הנמשכות על ריבונותה של המדינה הלבנונית, וההכנות לגניבת מי הליטאני. כדאי להזכיר, בהקשר לזה, את ההחלטות הרבות שיצאו מטעם האירגון הזה, שהרשיעו את ישראל בביצוע התקפות נגד מדינות ערב ובפגיעות בזכויות האדם. וכן גם ההחלטות באשר לסיפוח ירושלים ושינוי הסטאטוס של העיר מלפני הכיבוש. והרשעת ישראל על עבירותיה הרבות על סעיפי אמנת ז'נבה הנוגעים למצב מלחמה.
אדוני הנשיא,
הסתכלות בכל המעשים האלה אינה מאפשרת לכנותה בתואר אחר מלבד טרור ברברי. ובכל זאת מעיזים הטרוריסטים הפולשים הגזעניים לכנות את מאבקיו הצודקים של עמנו בשם "פעולות טרור"! האם קיימת חוצפה גדולה מזאת, להתגאות בשקר ובסילוף האמת? אני אומר, כי עליהם ‒ על אלה אשר שדדו את אדמתנו וביצעו פשעי-טרור ואפליה גזעית יותר ממה שעשו ועושים הגזענים בדרום-אפריקה ‒ לזכור את החלטת העצרת הכללית של האו"ם, שהכריזה על גירוש דרום-אפריקה מחברותה באירגון. זאת משום שזהו הגורל ההכרחי לכל המדינות הגזעניות, המפעילות את חוקי הג'ונגל, שודדות את מולדת הזולת ומדכאות אותו.
אדוני הנשיא, עמנו הפלסטיני נאבק במשך שלושים שנה תחת הכיבוש הבריטי והפלישה הציונית, נגד כל הניסיונות לשדוד את אדמתו, ונלחם בשש מהפכות ומרידות עממיות למען סיכול המזימה וכדי שיישאר על אדמת מולדתו. עמנו הקריב למען מטרה זו עד 1948 שלושים אלף קורבנות בנפש (מספר המקביל לשישה מיליון אמריקאים, יחסית למספר תושבי אמריקה היום).
ולאחר שנעקר רובו מן האדמה הפלסטינית, שנכבשה ב-1948, המשיך עמנו להיאבק בתנאים קשים נגד כל הניסיונות להכחידו. עמנו ניסה, בכל הדרכים, להמשיך את מאבקו הפוליטי למען זכויותיו ‒ לשווא. עמנו נאבק כדי לשמור על קיומו: בניו למדו בתפוצות הגלות ועמלו בתנאים הרשים ביותר כדי לשמור על המשך קיומנו. והעם הפלסטיני התברך באלפי רופאים, מהנדסים, מורים ומדענים, שניגשו לתרום באמצעות ידיעותיהם וכשרונותיהם לבנייה, לשיקום ולפיתוח ארצות ערב, הסובבות את מולדתם השדודה. ובהכנסותיהם השתמשו לסייע לקרוביהם הקטינים והזקנים, שנבצר מהם לעזוב את מחנות הגלות. האח לימד את אחיו ואת אחותו, טיפל בהוריו וגידל את ילדיו, אך לא חדל לחלום בתוך-תוכו על השיבה לפלסטין. העם הפלסטיני דבק במולדתו, כשנאמנותו אליה אינה מתערערת, ורצונו לא מתרופף, והתלהבותו אינה מתקררת. ושום דבר לא פיתה אותו לוותר על זהותו הפלסטינית, ועל מולדתו פלסטין, ולא שכח אותה במרוצת הזמן כפי שציפו המצפים.
וכשנכזבו תקוות עמנו לעזרה מהמשפחה הבינלאומית, ששכחה אותו וזנחה את זכויותיו; ומשנוכח עמנו בחוסר-יכולתו של המאבק הפוליטי לבדו להחזיר אף שעל אחד של אדמה ממולדתו, פנה עמנו למהפכה הפלסטינית, וגייס למענה את כל יכולתו החומרית והאנושית, ואת מיטב צעיריו.
בעשרות השנים האחרונות של מאבקו, הקריב עמנו אלפי חללים וכפליים פצועים, נכים, שבויים ועצירים, בכדי שלא ייכחד ולא ייטמע, ובכדי ליטול בכוח את זכותו להגדרה עצמית במולדתו ולשיבה אליה.
המוני בני עמנו חיים כעת תחת הכיבוש הציוני, ונאבקים עם כל הגאווה האצילה שבקרבם, ועם כל גאוותם המהפכנית. בין אם הושלכו קצתם לבתי הכלא, ובין אם קצתם חיים בבית-הסוהר הגדול של שטח הכיבוש, הם נאבקים על קיומם וכדי שהאדמה תישאר ערבית, ונגד העריצות, הקיפוח והטרור, על כל גווניהם הטראגיים המסוכנים.
מתוך מהפכתו המזוינת של עמנו התגבשה מנהיגותו הפוליטית, התבססו מוסדותיו הלאומיים והוקמה תנועת השחרור הלאומית, הכוללת את כל פלגיו, התארגנויותיו ויכולתו, אותם הגשים אירגון השחרור הפלסטיני. ובאמצעות תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית הלוחמת התחשל מאבקו של עמנו והתרבו שיטותיו. הוא כלל את המאבק הפוליטי והחברתי, נוסף למאבק המזוין. ואירגוננו תרם ליצירת הפרט הפלסטיני המוכשר לבניית העתיד הפלסטיני, ולא רק לעמידה באתגרי ההווה.
אירגון השחרור הפלסטיני גא בעובדה שתוך כדי ניהול הקרבות המזוינים, ותוך כדי העימות עם אכזריותו של הטרור הציוני, הצליח להגשים פעילות תרבותית ענפה הראויה לציון. הוא הקים מוסדות למחקר מדעי, לפיתוח חקלאי, לטיפול רפואי, להחייאת המורשת התרבותית של עמנו ולפיתוח הפולקלור העממי. כמו כן הצמיח האירגון מתוך שורותיו מספר משוררים, סופרים ואמנים, התורמים לפיתוח התרבות הערבית ותרומתם מגיעה עף לתרבות העולמית, כשהיא נושאת אופי אנושי אציל שזכה בהערצת כל הידידים שהכירוהו. ובזה אנו מהווים את הניגוד לאויבנו, שהרס את הציביליזציה והפיץ את הרעיונות הגזעניים והקולוניאליים.
אדוני הנשיא,
אירגון השחרור הפלסטיני קיבל את הלגיטימיות שלו מחלוציותו בהקרבה, ומהנהגתו את המאבק על כל צורותיו, ומן ההמונים הפלסטינים שהסמיכוהו להנהיגם במשימה ונענו להנחיותיו. האירגון קיבל את הלגיטימיות שלו מייצוגם של כל פלג ואירגון במועצה הלאומית הפלסטינית ובמוסדותיה ההמוניים. לגיטימיות זו התחזקה בקבלה את תמיכתה של האומה הערבית כולה. תמיכה זו הודגשה בוועידת הפסגה הערבית האחרונה, שקבעה את זכותו של אירגון השחרור הפלסטיני להקים שלטון לאומי עצמאי בכל השטחים שיושלם שחרורם, בתור היותו הנציג היחיד של העם הערבי הפלסטיני.
הלגיטימיות של האירגון העמיקה על ידי תמיכת האחים שבתנועות השחרור ובמדינות העולם הידידותיות, שהתייצבו לימין האירגון וחיזקוהו במאבקו למען זכויותיו של העם הערבי הפלסטיני. וכאן חייב אני להכריז בכל הכבוד, את תודתם של לוחמינו ועמנו לעמדות מכובדות שנקטו ביחס למאבקנו המדינות הבלתי-מזדהות, המדינות הסוציאליסטיות, המדינות האיסלאמיות, המדינות הידידותיות באירופה, וכמו כן הידידים באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית.
אדוני הנשיא,
אירגון השחרור הפלסטיני הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הערבי הפלסטיני. בתור שכזה, ובאמצעות העובדה שהוא מביע את משאלותיו ותקוותיו של העם הזה, ובאמצעות תוארו זה, מביא האירגון לפניכם את אותן משאלות ותקוות ומטיל עליכם אחריות היסטורית כבירה לענייננו הצודק.
אדוני הנשיא,
במשך שנים רבות היה עמנו חשוף לזוועות המלחמה, ההרס והנישול, ושילם בדמם ובנפשותיהם של בניו מחיר שאינו ניתן לפיצוי, וסבל מהכיבוש, הנישול, העקירה והטרור באופן שאין לו מקביל אצל עם אחר. אולם, למרות כל זאת, לא יהפוך עמנו לנוטר-שנאה ולחולם על נקמה, ולא ייפול באותו פח של אויבנו, ולא יאבד את הראייה הנכונה בזיהוי אויביו וידידיו.
אנו מוקיעים את כל הפשעים שנעשו נגד היהודים ואת כל צורות האפליה, המוצהרת והמוסווית, שסבלו מהן בני הדת היהודית.
אדוני הנשיא, אני לוחם למען החירות, ויודע כי רבים מהיושבים כאן, באולם זה, נמצאו בעמדות-מאבק כגון אלה שאני לוחם מהן עתה. והצליחו, באמצעות מאבקיהם, להפוך את חלומותיהם [למציאות] ולהגשימם. לכן הם שותפי בחלומי. ומכאן אנו מבקשם להמשיך הלאה בהפיכת החלום המשותף בדבר עתיד השלום על האדמה הפלסטינית, לאמת מזהירה.
אהוד אדיב, הלוחם היהודי, עמד בבית המשפט הצבאי הישראלי, ואמר: "אינני מחבל. אני אחד המאמינים בהקמת מדינה דמוקרטית על האדמה הזאת". כיום הוא נמצא, יחד עם עמיתיו, בחשכת בתי הכלא של הכת הצבאית הציונית.
כמו כן מתייצב עתה, בפני אותם בתי-משפט, נסיך אמיץ, מנסיכי הכנסיה הנוצרית, הוא הבישוף קאפוצ'י. והוא מניף את אצבעותיו בסימן הניצחון ‒ סמל לוחמינו ‒ ואומר: "אני פועל למען השלום, כדי שכולם יחיו בשלום, בארץ השלום, בפלסטין".
מדוע, כבוד הנשיא, שלא אחלום ואקווה? והמהפכה היא [מתבטאת] במלאכת הגשמתם של החלומות והתקוות. הבה נפעל בצוותא להגשמת החלום: שאחזור, יחד עם עמי, מגלותי, לחיות עם הלוחם היהודי הזה וחבריו, בצילה של מדינה דמוקרטית אחת, בה יחיו הנוצרי, היהודי והמוסלמי בחסות השוויון, הצדק והאחווה.
כלום מטרה אנושית אצילה זו אינה ראויה שאלחם להגשמתה, יחד עם כל נכבדי העולם? אולי הדבר הנשגב ביותר במטרה הגדולה הזאת הוא בכך שהמטרה הינה למען פלסטין… אדמת הקודש והשלום… אדמת הגבורה וההקרבה.
כבוד הנשיא, היהודים נאבקו באירופה, וכאן באמריקה, למען ארצות-מולדת בלתי-עדתיות, שתהיה בהן הפרדת הדת מהמדינה, ולחמו נגד האפליה על בסיס דתי. כיצד הם מסוגלים לדחות את הדוגמא האנושית הנשגבת, על האדמה הקדושה, אדמת השלום והשוויון? וכיצד יכולים הם להמשיך בתמיכתם במדינות שהינן המסגרות הפוליטיות האפלייתיות והפנאטיות ביותר מבין מדינות העולם?
אני מכריז כאן לפניכם, כנשיאו של אירגון השחרור הפלסטיני וכמפקד המהפכה הפלסטינית: כשאנחנו מדברים על תקוותינו המשותפות למען פלסטין העתידה, אנו כוללים בשאיפותינו את כל היהודים החיים היום בפלסטין ומסכימים לחיות עימנו בשלום, וללא אפליה, על אדמת פלסטין.
אני, כנשיאו של אירגון השחרור הפלסטיני, וכמפקד כוחות המהפכה הפלסטינית, קורא ליהודים, איש איש, לבחון מחדש את דרך-התהום שעליה מובילות אותם ההנהגה הציונית, ההנהגות הישראליות, ההנהגות שלא נתנו להם דבר זולת הקזת דם מתמדת והמשך המלחמות, והשימוש בהם [ביהודים] כבדלק מתמיד למלחמות אלו.
אנו קוראים לכם לצאת אל מרחב הבחירה הרחב, הרחק מניסיונותיה של הנהגתכם לטעת בכם את תסביך מצדה והפיכתו לגורלכם.
אנו מגישים לכם את ההזמנה הנדיבה ביותר ‒ לחיות יחד במסגרת השלום הצודק בפלסטין הדמוקרטית שלנו.
כנשיאו של אירגון השחרור הפלסטיני, וכמפקד המהפכה הפלסטינית, אני מודיע כאן שאין ברצוננו לשפוך טיפת דם אחת, יהודית או ערבית… ואין ברצוננו להמשיך בלחימה דקה אחת, אם [יושג] פתרון השלום הצודק המבוסס על זכויות עמנו, שאיפותיו ואמונותיו.
כנשיאו של אירגון השחרור הפלסטיני, וכמפקד המהפכה הפלסטינית, אני פונה אליכם [הנוכחים באולם] בקריאה לתמוך במאבק עמנו למען מימוש זכותו להגדרה עצמית, הזכות שתחזק את המגילה של אירגונכם כפי שאישרה אותה העצרת הנכבדה שלכם בהזדמנויות רבות.
אני פונה אליכם, כדי שתאפשרו לעמנו לשוב מגלותו הכפויה, אליה נדחף בכידוני רובים, בשרירות-לב ובקיפוח, למען יחיה במולדתו ובארצו, ובצל עציו, כשהוא בן-חורין, בעל ריבונות, ונהנה מכל זכויותיו הלאומיות. כדי שישתתף במצעד התרבות האנושית ובתחומי החידושים האנושיים בכל כשרונו ומאמציו. וכדי שיגן על ירושלים האהובה שלו, כפי שעשה במשך כל ההיסטוריה, ויהפוך אותה למשאת-נפש לכל הדתות, לעיר חופשית, הרחק מטרור ומכפייה.
כמו כן אני פונה אליכם, כדי שתאפשרו לעמנו להקים את שלטונו הלאומי העצמאי ואת ישותו הלאומית במולדתו.
באתי אליכם, אדוני הנשיא, עם עלה-הזית יחד עם רובה הלוחם… אל תשמיטו את הענף הירוק מידי.
כבוד הנשיא,
המלחמה פורצת מפלסטין, והשלום מתחיל בפלסטין.
*
נוסח ההחלטה שהתקבלה בעצרת האו"ם
בשאלה הפלסטיניתביום 22 בנובמבר 1974 אישרה העצרת הכללית של האומות-המאוחדות שתי הצעות החלטה לסיכום הדיון בבעיה הפלסטינית.
על הראשונה ‒ המכירה בזכות הפלסטינית להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית ‒ הצביעו 89 מדינות בעד, 8 נגד ו-37 נמנעו.
על השנייה ‒ המעניקה לאירגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) מעמד של משקיף באו"ם ובמוסדותיו ‒ הצביעו 95 מדינות בעד, 17 נגד ו-10 נמנעו.
להלן נוסח ההחלטה [הראשונה] שאושרה בעצרת האו"ם לסיכום הדיון על בעיית פלסטין:
העצרת הכללית, לאחר שדנה בשאלת פלסטין; לאחר ששמעה את הצהרתו של "אירגון השיחרור הפלסטיני", נציגו של העם הפלסטיני, ולאחר ששמעה גם הצהרות אחרות במהלך הדיון; מודאגת עמוקות מכך שטרם הושג פתרון צודק לבעיית פלסטין; ועל סמך ההכרה שבעיית פלסטין מוסיפה לסכן את השלום ואת הביטחון הבינלאומי; בהכירה בכך שהעם הפלסטיני זכאי להגדרה עצמית בהתאם למגילת האו"ם; בהביעה את דאגתה העמוקה על שנמנע מן העם הפלסטיני ליהנות מזכויותיו הבלתי מעורערות ובמיוחד מזכותו להגדרה עצמית; מודרכת על ידי המטרות והעקרונות של מגילת האו"ם, מאשרת מחדש את החלטותיה הקודמות, המאשרות את זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ‒
- מאשרת את הזכויות הבלתי מעורערות של העם הפלסטיני בפלסטין, ובכללן – א. הזכות להגדרה עצמית בלי התערבות מבחוץ; ב. הזכות לעצמאות לאומית ולריבונות;
- מאשרת, כמו כן, את זכותם הבלתי מעורערת של הפלסטינים לשוב לבתיהם ולרכושם, שמהם גורשו ונעקרו, וקוראת לשובם;
- מטעימה כי כיבוד מלא של מימוש הזכויות הבלתי מעורערות הללו של העם הפלסטיני הוא חלק בלתי-נפרד של פתרון הבעיה הפלסטינית;
- מכירה בכך שהעם הפלסטיני הוא צד ראשי בכינון שלום צודק ובר-קיימא במזרח התיכון;
- ומכירה כמו כן בזכותו של העם הפלסטיני להשיג את זכויותיו בכל האמצעים, בהתאם למטרות והעקרונות של מגילת האו"ם;
- קוראת לכל המדינות ולאירגונים הבינלאומיים להעניק תמיכה לעם הפלסטיני במאבקו למען החזרת זכויותיו, בהתאם למגילת האו"ם;
- מבקשת את המזכיר הכללי של האו"ם להקים מגעים עם "אירגון השחרור הפלסטיני" בכל העניינים הקשורית בבעיית פלסטין;
- מבקשת את המזכיר הכללי לדווח לעצרת הכללית במושבה ה-30 (בשנה הבאה) על מימוש החלטה זו;
- מחליטה לכלול את הסעיף "שאלת פלסטין" בסדר-יומו של המושב ה-30.