מאמרו של דב ש"ס, המבטא דעת-יחיד בארגוננו, מתפרסם כאן על יסוד חופש הוויכוח.
אין אנו מקבלים את דעתו של דב ש"ס, השולל את המאבק המזוין (טרור בלשונו), אם הוא אינו הופך למאבק המוני מנצח. בתנאים של שלטון דיכוי המפעיל טרור יומיומי, הדרך הסבירה לפריצת מעגל הדיכוי היא המאבק המזוין נגדו, האמור לבטא את המאוויים להשתחררות מעולו. מאבק כזה יכול לנחול כשלונות, או להתנהל לאורך תקופה ממושכת ללא הישגים צבאיים מרשימים. תמיכתם של סוציאליסטים מהפכנים במאבק זה אינה צריכה להיות מותנית במידת הצלחתו או המוניותו, אלא אך ורק במטרותיו. מאבק מזוין המודרך על ידי מטרות מהפכניות מוגדרות היטב, המדקדק בבחירת יעדי ההתקפה שלו ומשלב מאבק פוליטי-הסברתי עם מאבק מזוין ‒ יכול לפתוח דרך למאבק מהפכני המוני העשוי לחולל שינויים משמעותיים במבנה החברה והמשטר.
אין פותרים בעיה על ידי ציטוט מהוגה דעות מהפכני דגול (במקרה זה טרוצקי).
הפיסקה המלגלגת במאמרו של דב ש"ס הפותחת ב: "המציאות היא אכזרית…" אינה במקומה. זו גישה של הטפת מוסר להמונים על שלא התארגנו בעבר למאבק נגד הנאציזם, אשר אינה מובילה לשום מקום חוץ מאשר אל המסקנה: כמה צדק טרוצקי!!
כאשר מצליח משטר פאשיסטי או שלטון כיבוש, להתבסס, תפקיד המהפכנים להיות בין היוזמים של מאבק אנטי פאשיסטי או נגד הכיבוש, מאבק מזוין, שיש להרחיב את בסיסו ולעשותו מאיץ להתארגנות מהפכנית המונית. מי שבמקום זה יטיף להמונים מוסר על חוסר התארגנותם בעבר, יעסוק לא במהפכנות אלא באוננות…
המערכת