ערפאת נאם את נאומו המפורסם בעצרת האו"ם. כל פרשני ומדינאי ישראל שפכו את תשפוכת המילים שלהם, וטענו כאילו הוכיח הנאום את כוונת אש"ף להשמיד את ישראל. יש לי רק בעיה אחת: לא קראתי את נוסח הנאום בשום עיתון!
כולנו שמענו פירושים לנאומו של ערפאת. ברור לכולנו שנאום זה התקבל בקרב בני העם הפלסטיני בצורה המזכירה את הצורה שבה התקבלה החלטת כ"ט בנובמבר, בקרב בני העם היהודי ב-1947. עם כל חשיבותו של הנאום, לא מצא זאת לנכון אף עיתון ישראלי לפרסם את נוסח הנאום במלואו1. זכינו לקרוא "קטעים נבחרים", אשר כולם תורגמו תרגום מסולף. מדוע? ממה פחדו כל המתחסדים למיניהם? הרי אילו אמר ערפאת את הדברים שהם טוענים שאמר, לא היו צריכים לחשוש מפרסום נאומו. מסתבר, שבנאום היו חלקים שלא השתלבו בתוכנית להצגתו כ"שיא הקיצוניות".
עובדה היא, שהנאום פורסם בעיתונים ערביים בארץ (לדוגמא, "אל-פג'ר"). מסתבר, שהנאום היה מספיק "מתון", לדעת השלטון והצנזורה, כדי שירשו את פרסומו.
והייתי אף מרחיק לכת יותר מכך. אני מרשה לעצמי להטיל ספק בטענות הפוליטיקאים והפרשנים, כאילו קראו את הטקסט. מה אמר ערפאת? אני מבקש מכל קורא, שישאל את עצמו, האם הוא יודע מה אמר ערפאת? ובכנות שישיב, האם אין זה סימן-הכר לתעמולה הזדונית של ממשלת ישראל ומשרתיה, כאשר הכל מדברים על נאום, מפרשים אותו, מבקרים אותו, בעוד הרוב הגדול אף אינו יודע על מה בעצם מדובר?
כאחד שקרא את הטקסט במלואו אני יכול לאשר לפחות דבר אחד, שלא נאמר על-ידי ערפאת. הוא לא אמר, ולא הכיר בעובדה שקיים בארץ ציבור בעל ייחוד לאומי, עם יהודי-ישראלי בעל זכויות לאומיות. לגבי אש"ף קיימת בארץ רק עדה דתית יהודית, בעלת זכויות דתיות בלבד, כמו העדה הנוצרית, או המוסלמית. וכאן המקום לבקר בחריפות את סיסמת המאבק של אש"ף, בדבר "פלסטין חילונית דמוקרטית, בה יחיו מוסלמים, נוצרים ויהודים". חלוקת תושבי הארץ על פי השתייכותם הדתית מביאה להתעלמות מהבעיה הלאומית, המהווה חלק מ"בעיית פלסטין". גישה כזו מגיעה אף לאבסורד מסוים: כדי להתכחש לקיומה של אומה יהודית-ישראלית, מסכים ערפאת להכחיש אף את קיומה של אומה פלסטינית, בהעדיפו לתארה כקבוצה של עדות דתיות: יהודים, נוצרים ומוסלמים. כמו כן מונעת החלוקה לעדות דתיות כל אפשרות לסיווג אותם האנשים, שהם בנים לעם היהודי-ישראלי, או בנים לעם הפלסטיני, ואינם רואים עצמם כנושאי דת מסוימת. ועלי לומר זאת בבירור: במשך שנות ההתבססות וההתנחלות של התנועה הציונית בארץ, התהוותה כאן ישות לאומית, שבניה שוכנים במרוכז על שטח רצוף, יש להם לשון משותפת, העברית, הם מקיימים מבנה חברתי-כלכלי בפני עצמו, המתחלק חלוקה מעמדית כחברות קפיטליסטיות אחרות. הצטרפות כל הגורמים הללו תרמה להיווצרות תודעה לאומית ישראלית.
התפתחויות אלה היו תוצאה של תהליך ארוך שלוּוה לכל אורכו במעשי נישול ודיכוי כלפי תושבי הארץ. ברגע זה מהווה העם היהודי-ישראלי מיעוט מדכא במזרח-התיכון; אולם בפוטנציה הריהו יכול ליהפך למיעוט מדוכא, על-ידי הרוב הערבי. לפיכך חשוב לעמוד על הדרישה, המופנית לפלסטינים בפרט, ולערבים בכלל, להכיר בקיומה של אומה יהודית-ישראלית, ולהכיר בזכויותיה הלאומיות, כולל זכותה להגדרה עצמית.
לפני שאמסור כמה מן הדברים שכן מופיעים בנאומו של ערפאת, הייתי רוצה להתייחס לערך הרב שיש לתעמולה על כל צורותיה. כאשר דברי תעמולה נשמעים במשך זמן רב, ואפילו אין משמיעיהם מתכוונים בדיוק למה שהם אומרים, נקלטים הדברים באוזני שומעיהם, והופכים לחלק מהשקפת עולמם. סיסמת אש"ף בדבר "פלסטין חילונית דמוקרטית שבה יחיו נוצרים, מוסלמים ויהודים" הושמעה בריש גלי במשך שנים. העם הפלסטיני התרגל לשמוע כי בפלסטין יחיו גם יהודים. כאשר אימץ רוב-רובו של העם הפלסטיני את אש"ף כמייצגו היחיד, הוא אימץ אותו על הפרוגרמה שלו. כלומר, העם הפלסטיני למד כי "שחרור פלסטין" אינו כולל "השלכת היהודים לים". ואפילו תאמרו כי ערפאת אינו מתכוון למה שהוא אומר, וכי אש"ף מתכוון להשמיד את מדינת-ישראל על תושביה (מה שלא נכון), אפילו במקרה זה עליכם להסכים כי לסיסמת אש"ף היה גם ערך חיובי.
נאום ערפאת בעצרת האו"ם זכה להקשבה מלאה אצל בני העם הפלסטיני. מה שמעו הפלסטינים, ומה נמנע מהישראלים, קוראי העברית, לדעת? הציטטות הבאות נבחרו בצורה מגמתית, מתוך השערה שקטעים אלה גרמו להטלת איפול על הנאום. אין הם מובאים מתוך התיימרות לייצג את רוח הנאום בכללותו, אם כי יש בהם כדי לאפיין את רוח הדברים ולרמז על הכוונות של מחבריו.
"…אילו היתה מטרת המהגרים היהודים לפלסטין לחיות איתנו כאזרחים השווים בזכויות ובחובות, היינו מאפשרים להם זאת, במסגרת יכולת הקליטה של מולדתנו, כמו שעשינו עם רבבות ארמנים וצ'רקסים, שעדיין חיים בקירבנו כאחים-אזרחים. אולם, אם מטרתם היתה שדידת אדמתנו, נישולנו והפיכתנו לאזרחים מדרגה שניה, אזי איש לא היה מייעץ לנו לקבל זאת, או להיכנע לזה. לכן, מהפכתנו איננה מושתתת על יסודות אתניים, דתיים, גזעניים, ואיננה מכוּונת לפרט היהודי בתור בן-אדם, אלא היא מכוּונת נגד הגזענות הציונית, נגד התוקפנות; ובמשמעותה זו, המהפכה שלנו היא למען הפרט היהודי. אנו נאבקים למען יחיו היהודים, הנוצרים והמוסלמים בשוויון, בזכויות ובחובות, ללא אפליה גזעית, או דתית…"
"…במשך שנים רבות היה עמנו חשוף לזוועות המלחמה, ההרס והנישול, ושילם בדמם ובנפשותיהם של בניו מחיר שאינו ניתן לפיצוי, וסבל מהכיבוש, הנישול, העקירה והטרור באופן שאין לו מקביל אצל עם אחר. אולם, למרות כל זאת, עמנו לא יהפוך לנוטר-טינה ולחולם-על-נקמה, ולא ייפול באותו פח גזעני של אויבנו, ולא יאבד את הראייה הנכונה בזיהוי אויביו וידידיו. אנו מוקיעים את כל הפשעים שנעשו ליהודים, ואת כל צורות האפליה, המוצהרת והמוסווית, שסבלו מהן בני הדת היהודית…"
"…אני מכריז כאן לפניכם, כנשיא האירגון לשחרור פלסטין וכמפקד המהפכה הפלסטינית: כשאנו מדברים על תקוותינו המשותפות למען פלסטין העתידה, אנו כוללים בשאיפותינו את כל היהודים החיים כיום בפלסטין ומסכימים לחיות איתנו בשלום וללא אפליה על אדמת פלסטין…"
"… אני, כנשיא האירגון לשחרור פלסטין וכמפקד כוחות המהפכה הפלסטינית, קורא ליהודים לבחון מחדש, איש איש, את הדרך המובילה לתהום שעליה מנהיגות אותם ההנהגה הציונית, ההנהגות הישראליות, ההנהגות שלא העניקו להם דבר זולת הקזת דמים מתמדת, המשך המלחמות, והשימוש בהם (ביהודים – ע.ג.) כדלק מתמיד למלחמות אלה. אנו קוראים לכם לצאת אל מרחב הבחירה הרחב, הרחק מניסיונותיה של הנהגתכם לטעת בכם את תסביך מצדה והפיכתה של זו לגורלכם.
"אנו מגישים לכם את ההזמנה הנדיבה ביותר, לחיות יחד במסגרת השלום הצודק בפלסטין הדמוקרטית…"
- הערת מערכת האתר: עיתון "מצפן" פירסם בפברואר 1975 תרגום מערבית של הנוסח המלא של הנאום. ↩