רק היום מתגלה:
עשרות שבויים מצריים נורו בהיותם בשבי במלחמת סיני ב-1956
בגיליון האחרון של "פתחים" (רבעון למחשבת היהדות), המוקדש לנושא "חינוך הומאניסטי יהודי בישראל", התפרסם ראיון עם ענק הרוח, מרטין בובר המנוח, שנערך ב-11.7.1962.
המראיין, אברהם אדרת, איש קיבוץ, סיפר למרטין בובר, שנודע בעמדותיו האמיצות בענייני שלום ואחווה יהודית-ערבית, מקרה מחריד ומזעזע לו היה עד ראייה במלחמת סיני-סואץ ב-1956 ואז גם באה תגובתו של האיש. אנו מביאים כאן את המקרה כפי שהתפרסם ב"פתחים" כלשונו:
אברהם אדרת: "מבצע סיני, כמלחמה, היה מבצע מהיר וקל יחסית: מאה שעות מלחמה, דהירה מניצחון לניצחון, השתלטות מהירה על שטחים עצומים, מספר הנופלים קטן. ובכל זאת, חזרו הבחורים הצעירים מימים אלה שונים משהיו לפני-כן, חל בהם ערעור פנימי מסוים, אשר הדיו ניכרים בהם עד היום. אדגים את דברי:
"באחת הפעולות, בראשית המבצע. נמצאה יחידה שלנו מכותרת על-ידי כוחות מצריים. היה מצב קשה, בייחוד בגלל זה שבידינו נמצאו כמה עשרות שבויים מצריים. המפקד הצעיר היה חייב לפעול במהירות כדי להיחלץ מהכיתור, והחליט, שבמצב המסוכן בו הם נתונים, אין ברירה אלא להרוג את השבויים הנתונים בידיהם. הוא פקד על כיתה אחת לבצע את הדבר. להפתעתו, הם סירבו למלא פקודה זו. הוא ביקש מתנדבים. היו רגעים מתוחים של היסוס. לאחר מכן יצאו כמה מתנדבים. כולם חיכו במתיחות לחזרתם. כאשר חזרו ארבעת המתנדבים, הם מסרו דו"ח למפקד והתחמקו מלהיפגש עם חבריהם. אחד המתנדבים אמר לאחר מכן, כי הוא עצם את עיניו בשעה שירה…
"אין ספק שמבחן זה יש בו כדי להעמיד במבוכה כל אדם מצפוני מבוגר ובעל ניסיון חיים, ומה גם בחורים צעירים, העומדים על סף חייהם. הדבר החמור שהתרחש אינו במבוכה שפקדה את האנשים הצעירים בשעת-מעשה, אלא בערעור פנימי שנתגלה בתוכם לאחר־מעשה. לכאורה, יש בכוחו של ניסיון כזה לשמש אבן דרך חשובה בדרך לגיבוש השקפת עולם מוסרית; כמובן, במידה שאתה יודע להעריך נכונה את ההיסוסים והמבוכה, מנקודת השקפה ערכית. אולם, במציאות הביאה התרחשות זו לערעור המוסכמות, להצגת סימני שאלה על תוקפן של אמיתות מוסריות".
מ. בובר: "זהו סיפור שלם ואמיתי. עליך לכתוב אותו".
"זו הדרך", 11.12.1974