הראיון הבא נערך בידי סטודנטית מהטכניון החיפאי, ונועד להתפרסם בעיתון הסטודנטים של הטכניון, "אפסילון". עורך "אפסילון" סרב לפרסם את הראיון. המראיינת, יעל קאן, הצליחה לקבל את תמיכתם של כמה עשרות סטודנטים לפרסום הראיון בצורת כרוז, ולחלוקתו בטכניון. מערכת "מצפן" מביאה כאן את הראיון במלואו.
בשנת 1956 הוחל חוק גיוס חובה על צעירי הכת הדרוזית; בו בזמן התעוררה תרעומת בקרב חייבי הגיוס. במרוצת הזמן הפכה התרעומת למעשית, קמו צעירים אשר סרבו להתגייס לצבא בעקבות אותו חוק. אחד מהוותיקים בין סרבני הגיוס הוא עאסם אל-ח'טיב:
"כשהייתי בבית הספר התיכון נקראתי להתייצבות. אני לא הרגשתי שאני חייב להם משהו. ארגנתי עצומה נגד גיוס החובה, וחתמו עליה כ-45 בחורים. שלחנו אותה לראש הממשלה ושר הביטחון דאז, בן-גוריון, והעתקים לעיתונות הערבית בארץ· דבר לא התפרסם בשום כלי תקשורת. התגובה היחידה היתה התראה על אי התייצבות. שלחתי מכתב נוסף ובו פרטתי את הסיבות לסירובי. מאז לא הוטרדתי עוד. כנראה חששו שהעניין יתפרסם ויעודד צעירים נוספים לסרב להתגייס. זה היה ב-1962".
ש: מה יחס השלטונות לסרבני גיוס היום?
ת: בתקופה שאני סירבתי היו סרבנים בודדים. מאז התחזקה תנועת סרבני הגיוס והיא מקיפה את כל הכפרים הדרוזים. בידי רשימה של 56 סרבני גיוס מכפרים שונים ומחמולות שונות, הנמצאים היום בבתי כלא צבאיים. כ-200 עריקים נתונים לרדיפות וחיפושי פתע של המשטרה. הם מתחבאים בעליות גג, במרתפים, במערות ובהרים. לעיתים, אפילו הוריהם אינם יודעים היכן הם מתחבאים.
האם כל הסרבנים הם לפני שירות צבאי?
בהחלט לא! חלקם לפני גיוס, חלקם ברחו בזמן השירות והיתר הם סרבני מילואים. לפני כחודשיים, למשל, התארגנו חמישים מבני הכפר פקיעין שבגליל, שכולם סיימו שירות סדיר. הם שלחו עצומה למפקד יחידת המיעוטים, בה הם מפרטים את הסיבות לסירובם לשרת במילואים.
מדבריך משתמע שתנועת סרבני הגיוס היא פעילה ורחבה. במה עוד מתבטאת פעילותה?
לפני שנתיים לערך, לאור המצב שהיה קיים בעדה, התארגנה קבוצת צעירים ושייח'ים וקראה לעצמה "הוועד היוזם הדרוזי העצמאי". ועד זה נטל על עצמו, בין השאר, אחריות לריכוז הפעילות לביטול חובת הגיוס של הדרוזים. הוועד החתים קרוב ל-2,000 מבני הכת נגד גיוס חובה לדרוזים. לאחרונה, התגברה ההתמרמרות. בתאריך 25.4.74, יום העצמאות, בעלייה-לרגל לנבי שועייב, נערכה ביוזמת הוועד הפגנה. ההפגנה כוונה נגד מדיניות הממשלה כלפי הכת בכלל ונגד גיוס חובה בפרט. השתתפו בה באופן פעיל כ-1,000 איש – צעירים וזקנים. בשל עוצמת התסיסה לא נעצר איש במשך ההפגנה, ורק לאחר מכן (במחסומים בדרך חזרה ובבתים) נעצרו אחדים ואני ביניהם.
מהו הרקע לתסיסה בקרב בני הכת הדרוזית?
התסיסה אינה חדשה, אך כיום, בשל ממדיה, אין באפשרות השלטונות להסתירה ולהחניקה. הסיבה לתסיסה היא ביחס המזויף של השלטונות כלפי הדרוזים. מצד אחד, "זוכים" הדרוזים, כמו שאר הערבים, בהפקעת אדמות, נישול, צווי ריתוק והגבלה, קשיים בקבלת רישיונות בניה וכו'. כמו כן רמת השירותים היא נמוכה, בתי ספר לא מצוידים ומורים לא מוסמכים. השירות הרפואי לקוי ולעיתים אף חשמל אין (למרות ניסיונותיהם והשתדלויותיהם של התושבים). מצד שני, נאלצים הדרוזים, כיהודים, לשרת בצבא.
מקובל על העיתונות הישראלית שהדרוזים הם עדה נפרדת מהערבים וכי קרובים הם ליהודים, על סמך הקשר שבין יתרו למשה. מי הם למעשה הדרוזים?
הדרוזים הם כת מוסלמית שהתהוותה במאה ה-11. בסיס דת זו הוא הקוראן. הם דוברי ערבית והינם חלק בל יינתק מהאומה הערבית. המדיניות הרשמית מתכוונת לטשטש את הזהות האמיתית של כת הדרוזים. בשנת 1960 ביטלה הממשלה את חג הרמדאן (הדרוזים היו חוגגים אותו יחד עם יתר המוסלמים) כחג רשמי של הדרוזים. לעומת זאת הם משתדלים לעשות מיום העלייה לרגל לקברו של נבי שועייב, שהיה מקובל רק על דרוזים דתיים, חג רשמי של הדרוזים. הם הפכו חג זה להצגה פוליטית בה נואמים שרי הממשלה נאומים פוליטיים (יש כאן משום בזיון למקום קדוש) על חידוש הברית, כביכול, בין מה שנקרא "מנהיגים דרוזים" לבין ממשלת ישראל.
מהו, אם כך, הבסיס של מדיניות הממשלה כלפי בני הכת הדרוזית?
עד שנת 1955 היתה מדיניות הממשלה אחידה כלפי כל הערבים. בשנת 1956 הוחל, משום מה, חוק גיוס חובה גם על צעירים דרוזים, על סמך הסכם עם אנשים שהשלטונות מינו אותם למנהיגי הכת. למעשה הם מנהיגים-בובות וחותמים על מדיניות הממשלה בעיניים עצומות. כבר בעת חתימת ההסכם היתה התנגדות להסכם בקרב הדרוזים.
מדוע שונה מדיניות הממשלה כלפי הדרוזים, בעניין הגיוס, מאשר מדיניותה כלפי שאר הערבים?
הם ירשו את מדיניות "הפרד ומשול" מהבריטים. בכפרים המורכבים מבני עדות שונות, הם מסכסכים בין העדות. לאחר הבחירות האחרונות, היו דוגמאות לכך. בכפר רמה, באבו-סנאן ובשפרעם. בכפרים המורכבים מבני עדה אחת הם מנסים לסכסך בין החמולות וכד'. חלק מהמדיניות הזאת היא המדיניות כלפי הכת הדרוזית. מדיניות זאת מתבטאת בעיקר בתפקיד שאותו מקבלים הדרוזים בצבא (לשם כך כל הטרחה בסילוף הזהות האמיתית וכריתת הברית המזויפת). מוטלים עליהם תפקידי דיכוי של האוכלוסייה הערבית, בעיקר בשטחים הכבושים, כדי ליצור שנאה מצד שאר הערבים כלפיהם. לאחר סיום השירות הצבאי נתקלים הצעירים הדרוזים במדיניות מכוונת, המקשה עליהם השגת עבודה. לשכת העבודה משאירה להם רק אפשרויות של שירות בצבא הקבע, בשירות בתי-הסוהר וכו' – תפקידים הקושרים אותם לשלטונות ומגבירים את שנאת שאר הערבים כלפיהם.
כיצד תסביר את השתיקה בעיתונות הישראלית בעניין התסיסה וסרבנות הגיוס בקרב הדרוזים?
אני מדווח לעיתונות על כל פעולה של הוועד, וגם שולח להם העתקים מכרוזים שאנו מפיצים. העיתונות שותקת בעניין הפעולות של הוועד, ולעומת זאת מרחיבה את הדיבור על שביעות הרצון של הדרוזים מהשלטון הישראלי. משלוש בחורות, שמסיבות אישיות העדיפו להישאר תחת הכיבוש הישראלי מאשר לחזור לסוריה (אחרי הסכם הפרדת הכוחות), עשו מטעמים, כאילו זאת תנועה המונית. אם כך הוא העניין, שיסבירו מדוע עשרות דרוזים מרמת הגולן יושבים בבתי כלא ישראלים?! בכלל, אני מפקפק במהימנות העיתונות הישראלית. תופעה זו של שקרים והתעלמות מעובדות מעידה על כך שהעיתונות בארץ היא מגמתית, ואינה עיתונות חופשית. יתכן אפילו שקיים פיקוח ממשלתי, לא רשמי, על העיתונות.
האם אתה צופה שינוי מהותי במדיניות הממשלה כלפי הדרוזים?
בשל אופיה הגזעני של הציונות הרי שאינם יכולים לתת ללא-יהודים זכויות שוות. משמעות הזכויות השוות היא החלת חוק השבות, חוקי קניית קרקעות ועוד כהנה וכהנה זכויות השמורות ליהודים בלבד, גם על לא-יהודים. לכן, כל עוד הציונות קיימת, אין כל סיכוי שיהיה שינוי מהותי ביחס לדרוזים בפרט ולערבים בכלל.
לסיכום אני רוצה להוסיף, שהמאבק שלנו הוא חלק של המאבק למען זכויות הפלסטינים, ושאנו שותפים למאבק של כל תנועה מתקדמת בישראל נגד משטר האפליה.