נשיא ארצות-הברית, ריצ'ארד מילהאוז ניכסון, התפטר. מרבית עיתוני אמריקה והעולם המערבי כבר יצאו במסע תעמולה ופולחן האישיות לפאר את דמותו של הנשיא החדש, ג'ראלד פורד. "איחוד האומה האמריקאית", זו הסיסמה המצייגת את "התקופה החדשה".
ניכסון השתייך לאגף הריאקציוני של המעמד השליט זמן רב לפני שנבחר לנשיאות. היה זה אותו ניכסון, אשר ישב בראש אחת מוועדות החקירה הידועות לשימצה, בשנות ה-50, בתקופה הידועה כ"תקופת מקארתי". היה זה אותו ניכסון, אשר שירת כסגן-נשיא לצידו של הגנרל אייזנהאואר, ויחד עמו נשא באחריות להחרפתה של "המלחמה הקרה". ניכסון טייל אז, כנציגו של האימפריאליזם האמריקאי, ברחבי העולם. היה זה אותו ניכסון, אשר נתקל במטר של עגבניות וביצים רקובות, בעת ביקורו באמריקה הלאטינית, תגובה אשר ביטאה את הרגשת רבים נוכח הניצול והדיכוי. היבשת הגדולה, שהושארה בנחשלותה כדי להבטיח את הרווחים של המעמד השליט בארצות-הברית, קיבלה תזכורת חוזרת מניכסון לא מזמן, כאשר דוכא העם הצ'יליאני.
ב-1968 יכול היה ניכסון לסיים את מעורבות ארצות-הברית בווייטנאם, בלי לוותר על אף אחד מהתנאים, אותם הציג ארבע שנים אחר-כך. אך ניכסון רצה "שלום של כבוד". ולמען הכבוד המפוקפק של האימפריאליזם האמריקאי הוטלו מיליוני פצצות על תושביה של וייטנאם.
מלחמת גאזים, מלחמה בקטריולוגית, השמדת ג'ונגלים על החיים בהם, פיצוץ סכרים והרס מערכות-השקאה, פיצוץ מתוכנן של מטרות אזרחיות כמו בתי-חרושת, מסילות-ברזל, גשרים ושכונות-מגורים, מכל אלה לא נרתעו, לא ניכסון ולא בעל פרס נובל ל"שלום", הנרי קיסינג'ר. פושע-המלחמה הקטן ויליאם קלי נכלא בתנאים של בית-הבראה, בהסכמתו המלאה של ניכסון, אך עשרות אלפי אמריקאים שסירבו להשתתף בביצוע הפשעים בווייטנאם היו צפויים לשנות-מאסר ארוכות, אילו חזרו לארצות-הברית.
יום אחד התעורר העולם ושמע כי מלחמת וייטנאם באה אל קיצה, שלום נחתם. אך הצבא האמריקאי לא עזב את דרום-מזרח אסיה. הוא פשוט חצה, בחלקו הגדול, את הגבול לקמבודיה. המישטר הדיקטטורי המושחת של דרום-וייטנאם סיכל כל אפשרות של פעילות פוליטית בשטחו והמשיך במלחמה נגד החזית הלאומית לשיחרור וייטנאם (הווייטקונג), בתמיכתה המלאה של ארצות-הברית. קציר הדמים של ה"שלום" האמריקאי מסתכם כבר בעשרות אלפי הרוגים.
העיתונאים עזבו את האיזור, העולם המערבי עבר על הנושא לסדר-היום. אך במקביל לעזיבת הכוחות האמריקאיים את דרום-וייטנאם פקד ניכסון להפציץ, בצורה מאסיבית, את כוחות המורדים בקמבודיה. פקודה זו עמדה בניגוד להחלטת בית- הנבחרים האמריקאי, אבל ניכסון לא ראה עצמו כבול אפילו לגירסה האמריקאית של ה"דמוקרטיה".
לא בגלל פשעים אלה אולץ ניכסון להתפטר. רוגזם של האמריקאים נתעורר בגלל מעשי שחיתות ופגיעה בחוקה שנעשו ביוזמתו, בידיעתו ובחיפויו של הנשיא – העולם זכה לשמוע על "ווטרגייט", אך בשערוריה היו כלולים גם מעשים רבים אחרים, מלבד ניסיון הציתות במשרדי המפלגה הדמוקרטית:
- סוכניו של ניכסון פרצו למשרדו של פסיכיאטר, וגנבו משם מסמכים רפואיים הנוגעים לדניאל אלסברג. אלסברג הוא האיש, אשר פירסם את המסמכים הידועים בשם "מסמכי הפנטגון", בהם פורטו תוכניותיו של מימשל-ניכסון להחריף ולגרום להסלמתה של מלחמת וייטנאם. גניבת המסמכים נועדה לשמש בסיס למסע תעמולה להשמצת אישיותו של דניאל אלסברג, אשר זוכה מכל אשמה על-ידי בית-משפט בקליפורניה.
- ניכסון השתמש בשירות מס-ההכנסה כדי להטריד באמצעותו יריבים פוליטיים, וכדי להשיג באמצעותו הקלות לתומכיו-הוא.
- ניכסון היה מעורב בביטול תהליכים משפטיים נגד חברת-מחלבות מונופוליסטית, תמורת תשלום של מאות-אלפי דולרים לקרן הבחירות שלו.
- עם גמר כהונתו נשאר ניכסון חייב יותר מחצי מיליון דולר, פיגוריו בתשלום מס-ההכנסה. כמו-כן, השתמש ניכסון בכספים שנתרמו לקרן הבחירות שלו כדי לקדם את הונו הפרטי.
הוועדה המשפטית של בית-הנבחרים מצאה את ניכסון אשם במרבית סעיפי האישום. משמעותית במיוחד היתה ההצבעה על הסעיף שנגע להפצצות הסודיות בקמבודיה. ברוב של 26 נגד 12, החליטה הוועדה להוריד סעיף זה מגיליון-האישום.
"הליברלים המתקדמים" הראו בכך את פרצופם האמיתי. הם הצליחו לגרום לסילוקו של ניכסון, אך הצליחו גם למנוע כל שינוי עקרוני: במקום ניכסון נכנס לבית הלבן הריאקציונר פורד. כאשר נערכה הצבעה בסנאט על הפסקת ההפצצות בצפון-וייטנאם, בתחילת 1973, הצביעו ארבעה סנאטורים נגד הפסקתן ובעד המשכתן בקנה-מידה גדול יותר. אחד מהם היה ג'ראלד פורד, היום נשיאה של ארצות הברית.
רשימה זו אינה מתיימרת להיות סיכום פועלו של ניכסון. אבל דבר אחד ברור: ניכסון הלך, השיטה נשארה. בלי ניכסון יכולה כעת השיטה לעבוד בצורה חלקה, בקנה אחד עם ה"חוק". עבור עמי-העולם, עבור חלק גדול מאוכלוסיית ארצות-הברית, הנאנקים תחת עול האימפריאליזם, לא תהיה שום הקלה עם עזיבתו של ניכסון. אולי אף יוחמר מצבם כעת, כשתוכל האדמיניסטרציה האמריקאית להתמסר למטרותיה, בגיבוי מלא מצד המעמד השליט כולו.
* * *
בראש השנה שעברה, זמן קצר לפני מלחמת אוקטובר, בחר צווח של אנשי-רוח ישראלים נכבדים בניכסון, כ"איש השנה של העולם היהודי". הבחירה הוצגה אז בטלביזיה. בשום ארץ בעולם לא זכה ניכסון לקבל מחמאות כה חמות ונלהבות כפי שקיבל בישראל. כל מנהיגי ישראל, ראשי כל המפלגות הציוניות, עיתונאים, אנשי-רוח וכו' ראו בו את "הידיד הגדול של ישראל והעם היהודי".