מכתב גלוי אל אנשי החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין

אנו רואים זאת מחובתנו הפוליטית לפנות אליכם פומבית, ולומר את אשר עם ליבנו על פעולת אנשיכם במעלות; פעולה אשר יותר מכל קודמותיה בישראל, בשטחים הכבושים וברחבי העולם עוררה רבים להתייחסות פוליטית, הן ביחס לאופיה והן ביחס למבצעיה.

למה?

כי מזה כחמש שנים, מאז הפילוג בחזית העממית לשחרור פלסטין, נראה ארגונכם לרבים כמוקד השמאלי של התנועה הפלסטינית, כקוטב שבו מתרכזים הכוחות המהפכניים של ארגוני ההתנגדות.

לכן עוררה פעולתכם במעלות תגובות כה ערניות בישראל, הן בקרב המחנה הציוני לגווניו והן בקרב הארגונים המהפכניים והציבור השמאלי. לא מקרה הוא שגולדה מאיר, שעמדה בראש אותה ממשלה העוסקת מזה שנים בנישול, דיכוי וטבח הפלסטינים, חרגה בתגובתה מהרגלה ולא הסתפקה בכינויים השגורים בפיה, "מרצחים" וכו', אלא הוסיפה: "זהו אותו חוואתמה המנסה לפתות אותנו לחיים משותפים של יהודים וערבים". היא עשתה זאת, לדעתנו, מתוך חשש, מוסתר אמנם, כי בידי הכוחות הפלסטינים המהפכניים טמון נשק מסוכן מאוד לציונות: זוהי האלטרנטיבה האינטרנציונליסטית אותה עשויים המהפכנים הפלסטינים להציג לפני המוני יהודי ישראל; זוהי הפרוגרמה הסוציאליסטית-מהפכנית העשויה לגייס סביבה המונים, הן בקרב בני העם הערבי הפלסטיני והן בקרב בני העם היהודי-ישראלי.

ראש ממשלת ישראל אמרה את הדברים שעות ספורות לאחר שנסתיים הקטל במעלות, בשידור טלוויזיה באוזני המונים. פניה היו חמורי-סבר, כאילו היה הקטל במעלות גזירה של כוח עליון שאין לעמוד בפניו, כאילו לא היתה מעורבת בעניין, כאילו לא היתה היא בין אלה שדנו למיתה את העשרות במעלות. אך מתחת למסווה שעל פניה בלט הסיפוק על כך שאירועי אותו היום מחזקים את התיזה היסודית שלה: "כל הערבים הם אותו הדבר… כולם רוצים להשמידנו…" וכו' וכו'.

לא נסתיר זאת: פעולתכם במעלות חיזקה והעמיקה את האיבה בין המוני שני העמים ושירתה – וזאת אנו יודעים היטב מנסיוננו היום-יומי – את הציונות. לא רק בקרב חברי ארגוננו, אלא גם בקרב חברי ארגונים מהפכניים אחרים עוררה הפעולה במעלות התנגדות עזה וביקורת חריפה. יכולים אנו להעיד, כמו כן, כי רבים מקרב מחנה השמאל-הציוני – והדברים אמורים בחברי שורה כנים – ספגו כתוצאה מפעולתכם מהלומה קשה; שכן המאורעות האחרונים – מלחמת אוקטובר וההלם שבא בעקבותיה – דחפו אותם ליתר הבנה וליתר נכונות לתור אחר בעלי-ברית בקרב העם הערבי הפלסטיני. אוזניהם נפתו להאזין לקולות שונים בתוככי העולם הערבי בכלל ובקרב בני העם הערבי הפלסטיני בפרט, וחלק מהם פסע אל עבר עמדות מהפכניות תוך נכונות לנטוש את העמדות הציוניות. לקיומכם היה חלק בהתפתחות זו. לכן, הידיעה כי ארגונכם עומד מאחורי הפעולה במעלות היוותה בשבילם סטירת-לחי מצלצלת.

אך אין זה הכל.

ההיסטוריה של תקופתנו עשירה בדוגמאות של התפרצויות ספונטניות של המונים מדוכאים, הקמים על מדכאיהם להורגם. הפעולה במעלות איננה מן הסוג הזה. היא אינה ספונטנית. היא מתוכננת ומחושבת. לכן לא נוכל לומר, כמקובל בקרב רבים, כי כזהו הגיון המאבק וכי אין לערב בו רגשות אנושיים. בפעולתכם במעלות התעלמתם מעקרונות מוסריים אלמנטריים. התעלמות זו לא יכולה להסתתר מאחורי הטענה – השכיחה אמנם – כי אלה הם עקרונות בורגניים. איננו יכולים לקבל טענה זו; כי קני-המידה התופסים לגבי התפרצות ספונטנית של ציבור מדוכא, כמו קני-המידה התופסים לגבי לוחמי שחרור נציונליסטיים, אינם יאים ללוחמים הנושאים נשק בשם המהפכה הסוציאליסטית.

וכה אמרתם בהודעתכם לשגריר הצרפתי ("העולם הזה" מס' 1917): "אין אנחנו אנשי הרג. אנחנו חיילים של תנועת שחרור… אנחנו מאמינים במרכסיזם-לניניזם ובזכות ההגדרה העצמית של העמים בארצם, ועל כך אנחנו לוחמים…"

את הסתירה הזאת עליהם להתיר, באוזני ההמונים הפלסטיניים ובאוזני ההמונים הישראליים.

לפעולה במעלות ישנו צד נוסף. שהרי זו עיירה המאוכלסת ברובה פועלים עניים, מן המנוצלים והמדוכאים ביותר בחברה הישראלית; בשר תותחים של המדיניות הישראלית, לא אחראים לה ולא נהנים ממנה. לגבי תושבי מעלות משמעות הפעולה שלכם היא, כי הציונות היא מפלטם האחרון. אם התנועה הפלסטינית אינה מציעה להם אלטרנטיבה של חיים בלי ציונות – יעדיפו תמיד את הציונות על כל סכנותיה וחרף המחיר הכבד שיש לשלם בעבורה. הם יעדיפו "אחדות לאומית" אל-מעמדית עם מנצליהם מבית אם ייוותרו ללא אלטרנטיבה של מאבק משותף וחיים משותפים של יהודים וערבים.

בפעולתכם במעלות מעלתם בתפקיד שנטלתם על עצמכם – לפתח אלטרנטיבה כזו ולהציגה לפני ההמונים בישראל. הראיון של נאיף חוואתמה, שפורסם ב"ידיעות אחרונות", והפעולה במעלות סותרים זה את זה בפירוש. וכידוע – כשיש סתירה בין דיבור לבין מעשה, בטל הראשון בפני השני. אנו מציינים זאת בצער, למרות חילוקי הדעות בינינו לבין נותן הראיון, שהתעוררו קודם לפעולת מעלות ושלא כאן המקום לפרטם.

אנו יודעים – ואך טבעי הוא הדבר – שפעולת מעלות איננה עוברת כך סתם, מבלי שיש מי שיערער עליה בקרב השמאל המהפכני הפלסטיני. לכן אנו נותנים פומבי למעט מרחשי ליבנו, כדי לעודד ולסייע בקידומו של ויכוח כל-מהפכני באזורנו, ויכוח החייב לדעתנו לחרוג מעניין ספציפי זה ולהקיף את מכלול השאלות הרעיוניות והפוליטיות, האסטרטגיות והטקטיות, הניצבות בפני הכוחות המהפכניים בעולם הערבי ובישראל.

כמובן, אנו מודעים לנימוקים רבים שיועלו כנגדנו, כמו מצבה העכשווי של התנועה הפלסטינית, על רקע ה"הסדרים" המתבשלים עתה מטעם המעצמות וממשלות האיזור, וכמו העובדה כי המחנה המהפכני בישראל הוא קטן ודל-כוח ואין בו כדי לעודד את התפתחותם וקידומם של כוחות מהפכניים אינטרנציונליסטיים בעולם הערבי.

לא נגענו בשאלות אלה כאן; אנו מטפלים בהן במסמך אחר מטעמנו, שיראה אף הוא אור מעל דפי עיתוננו "מצפן". שורות אלה נכתבו רק לצורך אחד: להבהיר פומבית וחד-משמעית את דעתנו, כי מעשה מעלות מחבל במאבק המהפכני והופך כל חלקה טובה למדבר שממה, בו צומחים קוצי הלאומנות למכביר ונובלים פרחי הסוציאליזם.