אני מאלץ את עצמי לכתוב דברים אלה, מתוד חרדה למצב שבו אנו שרויים. אני מתכוון לכל השואפים לחיים משותפים של ערבים ויהודים במשטר סוציאליסטי.
זה מכבר עזב שר-החוץ האמריקאי את אזורנו, אחרי ביקור בכל בירות המזרח-התיכון. ביקור זה בא על רקע ועידת-רבאט, אם כי תוכנן קודם לכן. בוועידת רבאט השיגו אירגוני השחרור הפלסטיניים הישג כביר, אולי הישגם הגדול ביותר עד כה. אין ספק שהישגם של האירגונים הפלסטיניים הרחיק הסדר אפשרי עם הממלכה ההאשמית על עתיד הגדה המערבית. אך אין זה אומר כי ישראל לא תגיע, בסופו של דבר, להסכם כלשהו עם האירגונים הפלסטיניים, ותאפשר את הקמת פלסטין.
לפי מיטב הבנתי, הקמתה של מדינה פלסטינית היא עניין של זמן בלבד. ואין ספק כי הגדרה עצמית שתינתן לפלסטינים, במצב כיום, תהיה הגדרה עצמית של הבורגנות הפלסטינית, כאשר מצבו הכלכלי של מעמד הפועלים בפלסטין-העתידה-לקום ימשיך להיות רע, ואולי אף יחמיר. כל סוציאליסט יודע ומסכים כי אין להעניק זכות-הגדרה-עצמית למעמד הבורגני. בוודאי יהיו גם כאלה שיטענו כך לגבי המצב שנוצר בבעיה הפלסטינית. אך יש צורך להבחין במקרה של העם הפלסטיני, בשוני ובמשמעות המיוחדת הנלווית לכל הגדרה עצמית אפשרית.
העם הפלסטיני נמצא ברגע זה תחת עול הכיבוש הישראלי, כיבוש אשר הוליד התנגדות טבעית, בדמותם של אירגוני השחרור השונים, אשר גם הכתיבו את ממדי ההתנגדות לפי צורכיהם. בישראל התנגד השמאל לכיבוש, ומדי פעם הפגין נגדו ויצר לעצמו אהדה והזדהות בקרב חלקים שונים בתוך העם הפלסטיני. עתה הגיעה שעת המבחן. עתה יש סיכוי רציני להסיר את שלטון הכיבוש מעל העם הפלסטיני. המצב העכשווי מעמיד את המשך הכיבוש כאפשרות אחת, מול הגדרה עצמית (בורגנית) פלסטינית כאפשרות שנייה. במה עלינו לבחור?
בכדי שלא ייווצר הרושם, שכביכול כל ההפגנות נגד הכיבוש, וכל מאבק אחר של השמאל, היו אחיזת עיניים בלבד, עלינו להצטרף לתובעים הגדרה עצמית לפלסטינים, תוך מתיחת ביקורת על המעמד הבורגני, ותוך עידוד קבוצות פלסטיניות מתוך מעמד הפועלים הפלסטיני.
עידוד קבוצות מסוימות בציבור הפלסטיני אפשרי מעט מאוד כיום. אך המצב שבו אנו חיים – מצב שאינו מאפשר קיום מגע פוליטי חופשי ורציני עם פלסטינים – ילך וישתנה אט-אט, עם תחילת ההכרה הישראלית בעם הפלסטיני ובזכותו להגדרה עצמית. שינוי המצב יאפשר ויכוחים פוליטיים בתוך האוכלוסיה בגדה המערבית, עוד לפני הקמתה של פלסטין, דבר שיבליט בהכרח את מאבקו של מעמד הפועלים הפלסטיני. בסיועם של אירגוני שמאל ישראליים אפשר יהיה להביא לידי התססה רבתי של הרבה פועלים פלסטיניים, שיתאגדו למפלגת פועלים גדולה ורצינית. לקראת אפשרות זו מוטל על השמאל להתארגן כהלכה!
ישראל, כשאר המדינות בעולם המערבי, ניצבת בפני בעיות כלכליות חמורות, גם אם נניח שהמצב כאן לא יגיע לממדי המשבר במדינות כמו איטליה, אנגליה ואחרות. במצב רע, יחסית למצב הכלכלי של היום, אזי ההכרה, הקיימת אצל חלקים מעטים באוכלוסיה (כי כל העסק של הציונות אינו כדאי, וכי למעשה הציונות, לא רק שלא הושיעה את היהודים, אלא אפילו מסכנת את קיומו של כל יהודי החי בישראל, וכי מדינה זו הינה ככל מדינות העולם, ולא "אור לגויים", כפי שרבים ציפו שתהיה), ההכרה הזו תוכל אז להתפשט.
הנה כי כן, אנו עומדים להיות שותפים, בעתיד הקרוב, במאבקים שעשויים להיות חסרי תקדים בהיסטוריה של המאבקים המעמדיים בישראל, מאבקים שכרגע עוד לא ברור מי ייזום אותם והיכן יתחילו. אך ברור שאם יקרה הדבר, אזי יזעזעו מאבקים אלה בצורה רצינית את החיים החברתיים בישראל, מאחר שאין לשלטון הישראלי תשובות נאותות לצרכים ולתביעות שיועלו בפניו.
אי לכך, שנסו מותניים, הזמן דוחק והעבודה מרובה!