השתוללות כנופיות המתנחלים מעוררת את השאלה המרכזית העומדת על סדר-היום של עמי האזור: שאלת מימוש זכויותיו של העם הערבי הפלסטיני.

למתנחלים התשובה ברורה על שאלה זו: אין עם פלסטיני. לכן גם דרכם ברורה: במצוות אלוהים יש לכבוש את הארץ ולרשתה. ממש יהושע בן-נון מודרני, הניצב על צריח של טנק.

ומה תשובתה של הממשלה? זו אינה מתנגדת להתנחלות; היא מסרבת להכיר בזכויותיו של העם הערבי הפלסטיני. לדעתה יש להתנחל בשלבים, עקב בצד אגודל, דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב. והעיקר לדעתה: יש להתנחל באותם מקומות עליהם החליטה הממשלה.

רבין אמר במפורש: אין אנו מתנגדים להתנחלויות, אלא שיש סדר עדיפויות. עתה יש לאכלס את ירושלים הערבית, להתנחל ברמת הגולן, בבקעת הירדן ובפיתחת רפיח (ראה, למשל, "דבר" מן ה-10 באוקטובר).

ומה אומרות מפלגות הקואליציה ה"מתונות" ‒ מפ"ם, ל"ע ור"צ? הן נתפסו לעניין ה"חוקיות". הן אומרות: זוהי התנחלות בלתי-חוקית, שכן היא נעשית בניגוד להחלטות הממשלה.

חד וחלק: מכאן זכויות של עם ומכאן פלפול בשאלת ה"חוקיות", המתבסס על תקנה זו וסעיף זה...

אנו פונים אל כל מתנגדי ההתנחלויות, לבל יפלו בפח ה"חוקיות".

שכן אז מתעוררת השאלה: ומה עם ההתנחלויות ה"חוקיות"? הרי הממשלה אישרה את נישול ערביי פיתחת-רפיח! והיא הקימה עד היום כ-50 התנחלויות ‒ כולן "חוקיות" לגמרי.

ובכלל ‒ אין לצמצם את השאלות הפוליטיות והחברתיות למסגרת הצרה של שאלת החוקיות (לדוגמה: צבא ברית-המועצות פלש לצ'כוסלובקיה בדרך "חוקית", הוא הוזמן על ידי ממשלת פראג. ובכל זאת ‒ כל סוציאליסט וכל דמוקרט שולל פלישה זו בתכלית השלילה!).

שאלת הזכויות של העם הערבי הפלסטיני עברה את שלב הדיונים התיאורטיים; היא הפכה לשאלת חיים ומוות להמוני ישראל.

אנו קוראים לכל מתנגדי ההתנחלויות להיאבק במשותף נגד ההתנחלויות, ה"חוקיות" ו"הבלתי-חוקיות" כאחד!

למען פירוק ההתנחלויות כולן!

למען הכרה בזכויותיו הלאומיות של העם הערבי הפלסטיני!

האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")

אוקטובר 1974