ועידת ז'נבה המוצעת בין ישראל למדינות ערב מציבה שתי בעיות מרכזיות בפני כל אלה הנאבקים נגד הציונות, ובפרט בפני תנועת ההתנגדות הפלשתינאית:
- האם על תנועת ההתנגדות להשתתף בוועידת ז'נבה?
- במידה ותוצע לתנועת ההתנגדות מדינת שיירים המורכבת מרצועת עזה והגדה המערבית, האם על תנועת ההתנגדות לקבל הצעה זו?
- כסוציאליסטים ישראלים הנאבקים נגד המדינה הציונית ובעד המרתה בפלשתינה מהפכנית, סוציאליסטית ודמוקרטית, אנו קוראים לחוגים המהפכניים בתוך תנועת ההתנגדות הפלשתינאית להתנגד להשתתפות אש"פ בוועידת ז'נבה, ולדחות את הרעיון של הקמת פלשתינוסטאן בגדה וברצועה.
- מטרת ועידת ז'נבה היא לייצב סטאטוס-קוו חדש במזרח התיכון בחסות ארצות-הברית באיזור. סטאטוס-קוו חדש זה פירושו השלמה והכרה במשטר הישראלי כפי שהוא כיום, כלומר משטר המבוסס על אפליה לאומית המכוונת במיוחד כנגד ערביי פלסטין.
- הכרה בישראל כיום פירושה הכרה בציונות ובמדיניותה כלפי הפלשתינאים לא רק בשטחים הכבושים, אלא גם בתחומי ישראל שמלפני 1967. אלה אשר מסיבות של "ריאליזם פוליטי" מוכנים להכיר בישראל כזאת חייבים להיות מודעים לכך כי בזאת הם נוטשים את המאבק כנגד הציונות לא רק מבחינה מעשית, אלא גם מבחינה עקרונית.
- כאשר תיאלץ ישראל לפנות את השטחים הכבושים, תעבור תנועת ההתנגדות ותיקח אותם לידיה כבסיס למאבק להקמת מדינה מהפכנית חדשה, סוציאליסטית ודמוקרטית, לכל תושבי פלשתינה, יהודים וערבים, לפי העיקרון של "אדם אחד – קול אחד", ללא כל צורה של אפליה. עד להקמתה של מדינה כזאת תיוצג אוכלוסיית השטחים הללו באסיפה הלאומית של תנועת ההתנגדות, ובוועד הפועל שלה, ותמשיך במאבק להקמת פלשתינה אחת, סוציאליסטית ודמוקרטית, במסגרת מאשרק סוציאליסטי.
- כל השלמה עם הרעיון של שתי מדינות נפרדות בפלשתינה, שכל אחת מהן מבוססת על אבחנה לאומית וזכויות-יתר ללאום אחד (ושתיהן מכירות זו בזו) תייצב מדיניות של אפליה באיזור. מדיניות כזו אינה יכולה להוות שלב בפתרון כלשהו, מהטעם הפשוט שהיא עצמה מהווה את שורש הסכסוך.
תשובה לדייוויס, אור, צבר ואחרים
ISRACA על השאלה הפלסטינית