בממשלה ה"חדשה" (כמו בזו הישנה), באופוזיציה ה"גדולה" (כמו גם במפד"ל) וכן בקרב הרבה סטודנטים בקמפוס זה, ישנם רבים שלא למדו כלום ולא שכחו כלום והם ממשיכים לחיות בגן-עדן של שוטים ‒

מלחמת אוקטובר 1973? "שום כלום. בסך הכל מחדל. כמהקציני מודיעין לא תיפקדו כהלכה וכך וכך טנקים חסרו בחזית..."

קיסינג'ר? "אם נהיה חזקים נוכל להתגבר עליו..."

צה"ל? "אחד הצבאות הטובים בעולם, שיכול תוך שבוע לכבוש את כל המזרח התיכון..."

המוח היהודי? "עולה על כל השאר..."

השטחים הכבושים? "שלנו..."

ההתנחלויות? "צריך עוד כאלה..."

העם הערבי הפלשתינאי? "חה, חה, חה, אין בכלל עם כזה..."

לא אל אלה אנו פונים הפעם.

אנו פונים אליך, הסטודנט שהחל בשנה האחרונה לעשות את חשבון הנפש שלו, כתוצאה מן המלחמה האחרונה. אנו פונים אל כל אלה שהתנערו מחלומות השווא של "ישראל הגדולה" המאפיינים את החיים הפוליטיים בארץ. אנו פונים אל כל אלה הדוחים את הגישה של "אני ואפסי עוד", של "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה שיעשו היהודים", של "אל תירא עבדי יעקב".

אנו קוראים את כל אלה, בקמפוס זה, להתלכד למאבק משותף, על בסיס רחב, סביב שתי הדרישות הבאות:

  • למען פירוק ההתנחלויות, ביטול הסיפוחים ונסיגה מכל השטחים הכבושים!
  • למען הערה בזכויותיו הלאומיות של העם הערבי הפלשתינאי בארץ זו, למען הכרה בזכותו להגדרה עצמית!

אנו עושים זאת מתוך הכרה וידיעה, כי אין אנו היחידים התומכים בדרישות אלו. לא תספקנה אצבעות שתי הידיים כדי למנות את כל הקבוצות והאירגונים המיוצגים בקמפוס, המצהירים על כך בפומבי. ישנו שי"ח ויש רק"ח; יש "מוקד" (תכלת-אדום ומק"י) ויש מרי (העולם הזה); יש "מצפן" שלנו ויש "מצפן-מארכסיסטי", "מאבק" ו"אבנגרד". ישנם חברים ממפ"ם וישנם חברים ממפלגת העבודה. ועוד: ישנם סטודנטים רבים לא מאורגנים, שאינם חותמים על אף מצע ממצעיהן של הקבוצות הנזכרות אך תומכים בדרישות המובאות למעלה.

באחת: סטודנטים יהודים וערבים, ציונים ואנטי-ציונים, מאורגנים ושאינם מאורגנים, סוציאליסטים, ליברלים ודמוקרטים, חייבים לתת יד זה לזה למאבק משותף! מאבק זה יסלול את הדרך לשיכנוע ההמונים הערביים, ובמיוחד בני העם הערבי הפלשתינאי, למען הכרה בזכויות המלאות של העם היהודי-ישראלי להתקיים ולחיות בשלום עם עמי ערב.

אין אנו מציעים לכסות ולטשטש הבדלים רעיוניים ופוליטיים; אין אנו סבורים כי מאבק משותף כזה צריך לבוא על חשבון פעילותם של הקבוצות והאירגונים הקיימים. אך חרף ההבדלים הרעיוניים, הפוליטיים והאירגוניים יש ליצור את הכלים למאבק משותף!

האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")

5 ביוני 1974