המושג "טרור" היה, מאז ומתמיד, כיסוי אידיאולוגי, כלומר, סיסמה שבה היה כל צד במחלוקת מגנה את פעולותיו של הצד השני. מושג אשר הפך לאמצעי בידי כלי התעמולה השונים, מושג שגורם לסלידה וחרדה אצל אלה שבידיהם המונופול על המוסר.
מנגנון ההסברה פועל כמכונה משומנת היטב. ויותר מזה, הוא יוצר תגובת שרשרת, שבה מהווה כל אחד מאיתנו חוליה, המחזיקה את החוליה הסמוכה, כמו במעגל – מעגל הקסמים. רוצה לומר, שאין זה שד מיסתורי, שכופה עלינו בכל רגע ורגע את תוכן תודעתנו, אלא שכל אחד מאיתנו מאמין בכנות במוסר והרשמי ומחנך את רעהו לעשות כן. ומה הוא ה"מוסר" הזה? זהו מוסר שמטיף להבדיל בין "מלחמת הגנה" לבין "טרור": מלחמת הגנה היא, כשאנו מיירטים מטוסים אזרחיים; טרור הוא, כשהם חוטפים מטוסים. מלחמת הגנה היא כשאנו פושטים לבתים בביירות ורוצחים את דייריהם; טרור הוא כשהם מטמינים פצצות במקומות הציבוריים שלנו. מלחמת הגנה היא כשאנו נוקטים בהפצצות רצחניות מן האוויר על מחנות פליטים, וטרור הוא כשהם פוגעים בבני ערובה.
אופיו של הטרור הוא, שהוא מוליד טרור נגדי. אך גם טרור נגדי, בתור שכזה, נשאר טרור. זאת אנו חייבים לקבוע. אמנם, האדם השופט על פי קריטריונים מוסריים אמיתיים את מעשי כל הצדדים, אינו זקוק לזיוף האמת בצד אחד בכדי לגנות את הצד האחר. אלה שמקבלים בתמימות טראגית, וזה האסון, את ההבחנה בין מה שנמכר כמלחמת הגנה כאן, וכטרור שם; אלה נשלטים על-ידי כללים, אותם הטיפו להם כל חייהם, עד שהפכו לערכים מוחלטים. הם אינם מסוגלים להבחין בשקר גס זה השולט בהם, הם אינם מבחינים בטרוריזם שבאמת הופעל עליהם.
אם נתעלם מן העובדה, שישנה התייחסות שונה בחברתנו, לגבי ערך חייו של זה שהוכרז באויב, הרי גם אופן ביצוע הרצח משחק תפקיד נכבד בעירפול המחשבה ובחנק המצפון: מתייחסים אחרת לרצח שבוצע בצורה ישירה ובאופן קונקרטי מאשר לרצח שבוצע בצורה "נקיה" – באמצעות לחיצה על כפתור ממטוס קרב. בצורתו האנונימית של רצח משתולל זה, שבו הרוצח הינו רק "טכנאי", שאינו בא במגע ישיר עם קורבנותיו, שאיננו רואה מקרוב את הדם, הרצח הוא מקובל, והופך את כללי המוסר של החברה בה אנו חיים. מאחורי התמונות של התקפות האוויר הרצחניות על מחנות פליטים, המופיעות על מסך הטלוויזיה, אין רואים את עשרות, או מאות, הגופות השרופות. קורבנות התוקפנות מופיעים רק כמספר סטטיסטי בלוח ההצלחות. מאחורי רצח המוני מתוחכם לא ראו מעולם את פניו של האדם המת, ואיש ממחנה הרוצחים אינו מכנה זאת "טרור".
\אולי הגיעה העת להבהיר דבר-מה כדי למנוע אי-אילו אי-הבנות:
לא כל ביצוע של אלימות הוא טרור
זו דעתי כאדם, הסבור שפאציפיזם, על כל הכוונות המוסריות הנעלות הטמונות בו, סולל בעצמו את הדרך לקברו. אלימות ניתנת לחיסול רק על-ידי אלימות נגדית. כיצד, אם כן, נבדיל בין אלימות לגיטימית ואף נחוצה, לבין טרור? לדעתי, יש לכך מספר קריטריונים בסיסיים:
אלימות היא אמצעי-מאבק לגיטימי של קבוצות או עמים מדוכאים, אשר לוחמים נגר פולש או מדכא, מבית או מחוץ, ונגד כל כובש ומשעבד. האלימות הופכת לטרור כאשר היא נעשית כלי מלחמה של קבוצות, או עמים, המדכאים באמצעותה קבוצות או עמים אחרים; כאשר המאבק אינו מלחמת הגנה, או מלחמת שחרור, גם האלימות חושפת את עצמה כטרור גס.
מובן שהמושגים "מלחמת הגנה", או "מלחמת שחרור", אינם מילות-קסם העומדות מעל לכל: אם וכאשר המלחמה לשחרור מיועדת לשחרור העם מעול מסוים, תוך כדי הטלת עולו של העם המשתחרר על עם אחר, אזי המושג "מלחמת שחרור" אינו אמיתי עוד, אלא מהווה רק סיסמה אידיאולוגיה למשחק ציני.
גם המושג "מלחמת הגנה" הוא מונח היסטורי. לא ההגנה המיידית מפני התוקף עושה את המלחמה למלחמת הגנה, אלא מקומה במהות ההיסטורית הספציפית. כאשר עם אחד מנשל עם שני, והאחרון תוקף את הפולש, אזי אין הצדקה לדבר על "מלחמת הגנה" מצד הפולש.
כך אנו קובעים, שכל פעולה אלימה שהיא תוקפנית ביסודה ובמהותה, ואשר מיועדת להבטיח זכויות-יתר לקבוצה חברתית אחת על חשבון קבוצה חברתית אחרת – הינה טרור. אולם, אלימות אשר מיועדת לשחרר קבוצה חברתית מסוימת מדיכוי על-ידי קבוצת אחרת, הינה דרך לגיטימית של מאבק צודק, ואין שום קשר בינה לבין טרור.
כאן יש לציין, בעיקר לאור ההתפתחויות האחרונות, אספקט נוסף: גם מעשי אלימות לגיטימיים, של קבוצה חברתית הנאבקת לשחרורה מעול מדכא, יכולים לגלוש לטרוריזם. זאת, כאשר האלימות אינה מבוצעת עוד נגד המדכאים האחרים בלבד, אלא נגד כל אחד הנמצא במחנה האויב, באם הוא אחראי, או לא; באם יש באפשרותו לעזוב את מחנהו, או לא. הווה אומר, גם כאשר אני מבין את הסיבות למעשים הנואשים של עם מדוכא, עלי לגנות ולהוקיע בכל תוקף מעשי אלימות המכוונים כלפי אלה אשר אינם שייכים למנגנון הדיכוי באופן ישיר. גם כאשר הטרור הוא טרור נגדי, הוא נשאר עדיין טרור.
ולבסוף: טרור-נגדי של עם מדוכא הינו ביטוי למצבו הנואש ולהרגשתו שאין לו מה להפסיד, טרור נגדי אינו ניתן לביטול על-ידי המשכת הטרור המקורי.
ה"אלטרנטיבה" נמצאת ביד הכובש.