סאטירה 1952
פעם שני חבר'ה ישבו ושוחחו ביניהם על כל מיני סבכים פרוצדוראליים בחיים.
אז האחד אמר: אתה יודע, שמעתי בדיחה מצוינת, נורא מדינה.
אז הראשון אמר: בכלל, כל המצב הוא נורא מדינה.
אז הראשון אמר: כן כן, מדינה בצד, זה לא פשוט.
בינתיים הם פגשו עוד חבר שלהם,
אז הוא אמר להם: חבר'ה, הציניזם אוכל בנו בכל פה. עם מי שאתה לא מדבר, כל אחד עושה סתם מהמדינה. וזה נורא עצוב, זה בכלל לא מדינה.
ככה הם ישבו ושתקו עצובים,
עד שאחד אמר: ככה זה, מדינה-מדינה, אבל זה רציני מאוד.
אדם אחד זר שמע את השיחה הזאת, אז הוא ניגש אליהם, ביקש סליחה ושאל: אתם כאן כל הזמן מדברים על מדינה. למה אתם מתכוונים?
עמוס קינן, "גלגולו של ניגון", מתוך: "בשוטים ובעקרבים".
*
רבנית חדרה לחוג ה"גורו" וגילתה קצין צה"ל כורע על ברכיו
אשת רב חיפני, אשר הצליחה לחדור אל חוג הגורו מאהרשי בחיפה, בעקבות פניות של הורים ותלמידים, נדהמה לפגוש שם קצין צה"ל, אשר כרע על ברכיו בפני מטיפי האגודה. הרבנית ניהלה ויכוח סוער עם אנשי החוג.
אל אשת הרב נלוו צעירים דתיים, אשר הסירו את כיפותיהם והציגו עצמם כמי שמבקשים ללמוד את תורת הגורו.
כתב עתי"ם מציין, כי החוג העתיק בימים אלה את מקומו מרחוב אילנות לדירה ברחוב הרקפות על הר הכרמל.
נודע, כי בימים אלה שיגר החוג הודעה לצעירים, כי הגורו מאהרשי מתכונן לקיים החודש פסטיבל בקופנהגן וכל המבקש לנסוע לפסטיבל יוכל לעשות זאת תמורת 100 לירות בלבד.
"ידיעות אחרונות", 9.4.1974
*
*
דאגה בקרב יהודי ארה"ב מן המצב הפנימי בישראל
"גולדה ועמיתיה ראויים ליותר"
מאת צ'ארלס פאניווסי, סופר "הארץ" בוושינגטון
וושינגטון 8, (מיוחד ל"הארץ") דאגה שוררת בקרב יהודי ארה"ב מן המצב הפנימי בישראל.
כמה יהודים רואים ירידת דמותה של גולדה מאיר סמל למערכה אחרונה מאכזבת של דור הירואי, אשר הקים את המדינה והנהיג אותה לניצחון בכל המלחמות.
ציוני ותיק אמר: "גולדה ועמיתיה ראויים ליותר".
כאן גם ערים לכך, שתוספת מתיחות ואי ודאות בישראל מועילים לאויביה בקהיר ובמוסקבה ומעודדים את הקיצונים בדמשק. ככל שגולדה ועמיתיה משתדלים להתגבר על הסערה וככל שהם מפסידים כתוצאה מכך אמון בציבור – כן תגבר נטייתם של הרוסים והסורים למעשים קיצוניים.
"הארץ", 2.4.1974
*
קהיר: ישראל במשבר כללי
מאת יהושע חלמיש, כתבנו לעניינים ערביים
עיתוני קהיר מקדישים הבוקר מקום נרחב לידיעות על המשבר הממשלתי בישראל.
מאמרי הפרשנות מציינים שהמדובר אינו במשבר ממשלתי בלבד, אלא, בראש וראשונה, במשבר כללי של החברה בישראל, בעקבות מלחמת אוקטובר. "אל-אח'באר" הקהירי כותב, כי "החברה הישראלית נתקפה הלם, אחרי שׁחיה זמן רב בדמיונות והתרחקה מהמציאות". לדברי העיתון, "הישראלים סברו שהערבים מפולגים וחלשים ואינם יכולים להילחם בישראל, ואם ייצאו למלחמה הרי זה יהיה רק כעבור עשר שנים, עד שבאה מלחמת אוקטובר וטפחה על פניהם".
העיתון מסכם את מאמרו בקובעו, כי "המשבר בישראל לא ייפתר במהרה… משברים כלכליים ומשברי אמון בהנהגה יימשכו – עד אשר תסיק ישראל את המסקנות הנכונות מהמלחמה האחרונה".
"ידיעות אחרונות", 9.4.1974
*
קיסינג'ר נפגע עמוקות מקריאות אישיות נגדו
טועה מי שחושב, כי קיסינג'ר לא נפגע עמוקות מההפגנות שנערכו נגדו סמוך למשרדי ראש הממשלה בירושלים, בהן הושמעו קריאות בוז על יהדותו ועל נישואיו ללא-יהודיה.
הוא העיר פעמים רבות, בפגישותיו עם השרים, כי ישראל היא למעשה המדינה היחידה בעולם, בה נערכות הפגנות אנטישמיות וגזעניות נגדו.
"ידיעות אחרונות", 24.5.1974
*
הרב פירון הועלה לדרגת אלוף
הרב הראשי לצה"ל, תת-אלוף מרדכי פירון, הועלה ביום ו' לדרגת אלוף. סגן הרב הצבאי הראשי לצה"ל, אל"מ גד נבון, הועלה לדרגת תת-אלוף.
"ידיעות אחרונות", 9.4.1974
*
דו-שיח על מהות הביטחון
מתורגם מעיתונו הסאטירי של שמעון צבר, "איזראל אימפריאל ניוז", היוצא לאור בלונדון.
(שני שומרים בחזית בית-קולנוע בירושלים)
שומר א': אז מה אתה אומר?
שומר ב': מה יש לי להגיד?
שומר א': שום דבר, הא?
שומר ב': אתה כבר מתחיל להתאונן?
שומר א': משעמם לי.
שומר ב': אני לא מבין איך אתה יכול להשתעמם בהגנה על המולדת.
שומר א': הלוואי והייתי מגן על המולדת.
שומר ב': אתה לא חושב שאתה מגן על המולדת?
שומר א': לזה אתה קורא להגן על המולדת? לחפש בכיסים, לחפש בחפצים – – –
שומר ב': אל תגיד לי שלא איכפת לך שפצצה תתפוצץ בקולנוע – – –
שומר א': רק זה עוד חסר לי!
שומר ב': אתה רואה – – –
שומר א': אבל למה דווקא אני?
שומר ב': מישהו צריך לעשות את זה, לא?
שומר א': אבל אם היה לנו קצת יותר שכל זה לא היה כל כך משעמם.
שומר ב': למה אתה מתכוון?
שומר א': מוכרחים לעשות חיפוש אצל כל אחד ואחד?
שומר ב': איך אפשר להבדיל בין ערבי לבן-אדם?
שומר א': בקלות – – –
שומר ב': אתה לא יכול. אם יש להם קצת שכל, ישלחו בטח איזה בלונדיני – – –
שומר א': ואם נסמן אותם?
שומר ב': למה אתה מתכוון?
שומר א': למה שאתה שומע. נסמן אותם בסימן.
שומר ב': איזה סימן?
שומר א': איזה שלא יהיה. טלאי, למשל. משהו שיבדיל אותם מהאחרים.
שומר ב': אתה רוצה להגיד שכל ערבי צריך להיות מסומן?
שומר א': בדיוק. אם הם יהיו מסומנים, נדע אצל מי צריך לערוך חיפוש.
שומר ב': אל תהיה מצחיק. אנחנו לא יכולים לעשות את זה.
שומר א': למה לא?
שומר ב': להתנהג כמו נאצים? כל העולם יתקומם נגדנו. אנחנו לא יכולים לעשות את זה.
שומר א': מה אתה כל כך דואג לעולם? העולם לא דאג לנו.
שומר ב': אפילו כך: אנחנו לא יכולים לעשות את זה. אנחנו זקוקים לאהדת העולם.
שומר א': לעזאזל עם אהדת העולם. מה שאנחנו צריכים זה ביטחון!
שומר ב': לא תשיג ביטחון על ידי זה שתקומם את העולם נגדנו.
שומר א': או-קיי. אם אנחנו לא יכולים לסמן את הערבים, אנחנו יכולים לסמן את היהודים.
שומר ב': לסמן את היהודים?
שומר א': למה לא? אתה חושב שהם יתנגדו לכך?
שומר ב': מי?
שומר א': העולם.
שומר ב': לסמן את היהודים?
שומר א': כן.
שומר ב': איך תסמן את היהודים?
שומר א': כרגיל; טלאי צהוב. אנחנו כבר רגילים לזה, לא?
שומר ב': אני לא מבין אותך.
שומר א': אתה חושב שהעולם יתנגד לזה שנסמן את עצמנו בטלאי צהוב?
שומר ב': שאלה קשה – – –
שומר א': והם לא יוכלו להיכנס למקום ציבורי בלי שנזהה אותם ונערוך אצלם חיפוש.
שומר ב': אצל היהודים?
שומר א': אידיוט! אצל הערבים.
שומר ב': אני רואה – – – ואתה בטוח שזה יפתור את הבעיות הביטחוניות שלנו?
שומר א': אם זה לא יפתור, אז שום דבר כבר לא יפתור.
*
*
יובל נאמן על המוראל
- המוראל בירידה, פרופסור, הבריות מתהלכות שפופות ומושפלות מבט. מה עושים?
"חשוב שמוּנה שר הסברה. הוא צריך לדבר אל העם. צריך היה לספר לעם יותר גם בזמן המלחמה. אמרתי לראש הממשלה, שעליה להופיע לעתים קרובות ולדבר אל העם. אגב, יש לי טענה לאמצעי התקשורת שלנו. סיגלנו לעצמנו את השיטה של האמריקנים במלחמתם בווייטנאם, עם הבלטת החולשות והרפיית ידי הלוחמים, במקום את שיטת הבי.בי.סי במלחמת העולם השניה. לו נהג הבי.בי.סי כנוהג רשות השידור שלנו היתה בריטניה נכנעת ב-1940, כשהעדיפות הגרמנית היתה באמת מוחצת, ללא השוואה עם מצבנו. במלחמת השחרור היו מקרים שנאלצנו לביים דברים. למשל: היה לנו צורך שיהיה ברור לכל, שהמצרים ירו על שיירה לנגב, כדי לתת לנו עילה לפתוח במבצע יואב דווקא במועד הנוח לנו. השיירות הקודמות הם תקפו, אבל דווקא אז הם השתהו. ריכזנו דלק במכוניות והצתנו אותן, כאילו המצרים תקפו. אני יכול לתאר לי עצמי אילו קרה כדבר הזה ב-1973, את שאלות המראיין בטלוויזיה, מופנות אל מפקד השיירה: 'האם נכון הוא, שכל העניין הזה הוא מבויים? האם זה מוסרי בעיניך לנהוג כך, מה יש לך לומר?' יש לעתים מגמתיות חדה בטלוויזיה הישראלית, דוגמת עניין התלמידים באילת"1.
"מעריב", 29.3.1974
*
*
בקרוב גם בסוריה?
הנך נכנס לארץ המובטחת!
לאחר השחרור פנה אלינו לתכניות נופש בארץ או בחו"ל
הארץ המובטחת בע"מ ירושלים ות"א
חיילי צה"ל ששבו הביתה מחזית הדרום לאחר הפרדת הכוחות עם מצרים, עברו ליד שלט זה בצומת רפיח (ראה תמונה למעלה).
הבה נקווה כי לא רחוק היום ונזכה לקבוע שלט דומה גם ברמת הגולן.
מודעה של חברת הארץ המובטחת בע"מ, "הארץ", 2.4.1974
*
הרב יהודה צבי קוק:
"ממשלה זו הכושלת ונסחבת עם תסבוכת הצרות וחילול השם של 'בעל הגויה'2 הממיט חרפה על עמנו ועל נחלתנו".
"מלך העולם, העמים והארצות, שציווה לנו בפקודת תורתו את שלטוננו על נחלת אבותינו, רק צו זה יקום ויהיה במלוא ניצחו לעד ולעולמי עולמים".
*
מי היא פלשתין?
מאת סופר "הארץ"
נבחרות טניס השולחן של פלשתין המופיעות באליפות העולם בטניס שולחן ביפאן – כמו כל הנבחרות הנושאות את השם פלשתין – הן למעשה נבחרות של אירגון הגג של המחבלים אש"ף. נבחרות הספורט המופיעות בשם פלשתין ממומנות על ידי המחבלים ומורכבות בעיקר מפלשתינאים תושבי לבנון. מרכז הספורט של הנבחרות הוא בביירות ולרשות נבחרות טניס השולחן המופיעות ביפאן עומד מאמן לבנוני. בשל כך גם מובנת אי הופעת הנבחרת הירדנית נגד הנבחרת הנושאת את השם פלשתין.
בין יתר הנבחרות הספורטיביות קיימת גם נבחרת כדורגל שאחדים משחקניה נמנו על אירגוני החבלה. במדינות ערב נערכים גם משחקי כדורגל של גביע פלשתין, ואירוע זה ממומן על-ידי שליט לוב מעמר קדאפי.
*
ישראל תדרוש החזרת הטייסים
יהודה אריאל, סופר "הארץ", מוסר:
לפי נוהלים מקובלים כבר שנים רבות בין ישראל ללבנון (החזרת תושבים משתי הארצות אם הם חודרים לשטח המדינה השכנה כתוצאה מאסון, טעות או מקרה מצוקה), דורשת ישראל להחזיר את שני הטייסים שנטשו אתמול את מטוסם, וצנחו במרחק לא רב מהגבול, בתחום הכפר הלבנוני אלחוריבה.
בעבר, היו מקרים של יורדי-ים במצוקה, שנכנסו לתחום ישראל או לבנון והוחזרו. כן היו מקרים שונים של רועים שטעו, חולי נפש שברחו ועברו את הגבול, תיירים שלא הבחינו בגבול, כולם הוחזרו ללא עיכובים לארצותיהם.
במקרה זה ברור, שהמטוס לא פעל בשמי לבנון. כתוצאה מפליטת כסאות הטייסים ובגלל הרוח החזקה שנשבה באותה שעה, נסחפו שני הטייסים עד לכפר אלחוריבה.
אלחוריבה – מגדל חרוב
הכפר אלחוריבה נמצא בעמק עיון במרחק 12 ק"מ מצפון מזרח למטולה. זהו מקום ישוב עתיק במורדות המערביים של החרמון ומזוהה כמגדל חרוב שהוזכר בתלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ו', א': "תחומי ארץ ישראל כל שהחזיקו עולי בבל… וראש מי געתון וגעתון עצמה מי ספר ומרחשת ומגדול חרוב ואילים רבתא…".
"הארץ", 9.4.1974
*
סאטירה 1974
אין סאטירה ב-1974. יש ועדת אגרנט. יש ביטחון כושל. אזרחים קונים נשק ומתגייסים למשמר האזרחי. אסור להיכנע לטרור. מי שנכנע מזמין עוד טרור, זה ברור. בגלל שאנחנו בעקשנות לא נכנעים לטרור, אז הוא הולך ונעלם. עובדה.
האשה הזקנה, שעמדה בראש אומה ספרטאנית, מוסרת את השרביט לגנרל צעיר ממנה. קוראים לזה "ריענון".
אומנם הצליחו להוציא אותנו מאפריקה הצפונית, אך עדיין יש לנו ידיד נאמן בדרום. יש אפילו נתיב טיסה בטוח לשם (פורטוגל עדיין לא אסרה את הטיסות).
"הארץ המובטחת" מצמצמת את גבולותיה ומקפלת מפות של "שטחים משוחררים". יש חוברת חללים, אבנים קדושות וזכויות היסטוריות, אך אין זכויות אנושיות או עתיד מבטיח.
בגין נואם. דמם של אבן ואלון זורם ברחובות כמו המים בירקון. משה דיין, קיסר השטחים ההולכים וכלים לנגד עינו, עוזב את כסאו, בזמן שחבריו עוד ניסו להתמקח עם ארה"ב על… קונייטרה.
משה קול מצביע נגד נסיגה. "הנציב העליון ליהודה" מעז להתחתן עם גויה.
הקב"ה מועלה מדרגת תת-אלוף לדרגת אלוף. מי יודע, אולי הוא יעזור. האומה שוקעת בתורת הנסתר, כיסופים וכישופים. אך במדינה יהודית, המיסטיקה גם היא חייבת להיות יהודית. אין לרעות בשדות זרים, ואין מקום למיסיון, או לגורו למיניהם.
ממשלות קמות ונופלות כל שבועיים. משבר רודף משבר. אנשי-רוח קמים בבוקר ומסתכלים מאין נושבת הרוח, ולאן. אמנון רובינשטיין רץ לכנסת, ויעבץ מחכה בשקט לתורו. בדור הבא, הם אולי יחליפו את יצחק רפאל וגדעון האוזנר.
כשקמות אימפריות, אפשר לעשות מהן בדיחה. אפשר ללעוג ליומרות הבומבאסטיות, ול"הדר המלכות" המליצי. אך כשאותן אימפריות מתפוררות, מוסרית ופוליטית, זה לא מצחיק יותר. זה סתם משאיר הרגשה של גועל-נפש.
בעוד שני דורות, מי יזכור בכלל שהיה דבר כזה שנקרא: "א יידישע מלוכע"?
