כאשר עמדה הכנסת "דום" לזכר חללי קריית-שמונה, בלטו בצביעותם אנשי "חרות", ותיקי אצ"ל, אשר שיטותיו של אחמד ג'יבריל מוכרות להם היטב מתקופת מאבקם ל"שחרור לאומי". דיר-יאסין הוא שם מפורסם. איש קיביה, אריק שרון, מכיר את השיטות מתקופתו הוא. אך אלה רק השמות הידועים יותר. בספרו "מערכות האירגון הצבאי הלאומי" מספר דוד ניב על פעולות מסמרות-שיער של אצ"ל, המעמידות בצל אפילו את פעולת קריית-שמונה.
למשל, תיאור הפעולה מיום 6.7.38 בעמ' 78 של הספר הנ"ל:
"בשעה 6 לפנות ערב ירד חבר האירגון, מחופש כסבּל ערבי, אל השוק הערבי של העיר התחתית (בחיפה), מול תחנת המשטרה, ועמו שני כדי חלב בעלי דפנות כפולות, מלאות יתדות ברזל ("ניטים"). כל אחד מן הכדים הותקן כפצצת שעון. הוא הניח את הכדים ליד אחד הדוכנים במרכז השוק, אסף את חבל הסבלים, והסתלק כלעומת שבא. כעבור שעה קלה רעם בכל חיפה העיר רעם התפוצצותו של המוקש הראשון, שהפיל חללים רבים בשוק המלא אדם. ניזוקו דוכנים ומיתקנים רבים, וכן מכוניות וחלקיהן, שעפו למרחק רב. דקות אחדות לאחר מכן התפוצץ המוקש השני, שהיה קטלני לא פחות מקודמו, והביא את הבהלה הכללית לשיאה. למעלה משעתיים ארכה העברת ההרוגים והפצועים מן השוק לבתי החולים. עוצר הוכרז בכל רחבי העיר. סיכום ראשון של מספר האבידות העלה 21 הרוגים ו-52 פצועים".
בחודש יולי 1938, נערכו כעשרים פעולות כאלה. קציר-הדמים הרשמי: כ-77 הרוגים וכ-200 פצועים, גברים, נשים וטף חפים מפשע. אולם אצ"ל לא הסתפק בהודעות הרשמיות וכך מספר דוד ניב בעמ' 79:
"לפי ההודעות הרשמיות נהרגו בהתפוצצות 35 ערבים ועוד 70 פצועים נלקחו לבתי חולים. אולם, מספר הקורבנות היה גדול יותר. גם השלטונות, וגם מוסדות הישוב והעיתונות העברית, היו נוהגים להפחית ככל האפשר במספר, כדי לא להרבות מתיחות. דבר זה חייב את שירות הידיעות המקומי של האירגון בבדיקה סטטיסטית משלו… בהתאם לפרטים, לאחר פעולת התגובה של ה-25 ביולי, נקבע כקרוב למציאות המספר של 70 הרוגים".
עם מספר קורבנות גדול יותר, הפעולה מוצלחת יותר. הסיפור ישן וגם מוכר, חברים.
כאשר עם נמצא במאבק, תמיד יקומו לו גורמים קיצוניים שיטענו כי "המטרה מקדשת את האמצעים". ואכן, המטרה מקדשת את האמצעים, אך לפי האמצעים אפשר לראות איזו מין מטרה היא זו…