משהו מתבשל בשובך היונים.
מה בדיוק?
סוד כמוס.
עוד לא הגיע הזמן לגלות.

כי עסקני היונים (שמותיהם מופיעים במודעות שבישרו על קיום המיפגש) הם פוליטיקאים מכובדים. ובתור שכאלה הם עוסקים בפוליטיקה חשאית. בכלל – כל מי שמכבד את עצמו בפוליטיקה, צריך לעסוק קצת בעניינים שהחשאיות יאה להם.

האומץ לדבר דוגרי, בגלוי וביושר, הוא תכונה של "אנשי השוליים", של "הקבוצות הקטנות", של "חסרי השורשים", של "התמימים". האומץ הוא תכונתם של אלה שהמאבק הפוליטי שלהם מתנהל על בסיס עקרוני.

אלא שהסוד של עסקני היונים הוא סוד גלוי; כל הציפורים בחורשת הירקון מצייצות אותו: ריח הבחירות עלה באפם של העסקנים, והם מתכננים הקמה של חזית יונית.

אין בכך כל רע. זה אפילו טוב. רבים מאלה המשתתפים היום במיפגש, ורבים יותר בכל הארץ – יהודים וערבים – רוצים להיאבק ביחד נגד המדיניות המלחמתית ונגד מחרחרי המלחמה, למען הנסיגה מכל השטחים הכבושים, למען ההכרה במלוא זכויותיו של העם הערבי הפלשתינאי.

אלא שכוונת עסקני היונים הניצבים היום ליד הרמקול היא אחרת. כל שאיפתם: להקים סיעה בכנסת. וכאשר זוהי השאיפה העיקרית – עושים הסכמים בחדרי חדרים, מוכרים וקונים עקרונות, מוותרים על מיטב השאיפות של "החברים הפשוטים", שוכחים בכלל להתייעץ איתם ומבשלים "שותפות" חדשה.

קחו, לדוגמה, את אורי אבנרי, הח"כ-לשעבר שנשבע אמונים לנסיגה ישראלית לגבולות ה-4 ביוני 1967 ולהקמתה של מדינה פלשתינאית. על מה הוא מוכן לוותר לאמנון רובינשטיין, הח"כ-לעתיד? שהרי רק אתמול, ב"הארץ", כתב רובינשטיין כי "איננו יכולים לחזור, בשום פנים ואופן, לגבולות בהם ניסו צבאות ערב לחסלנו…".

קחו, למשל, את ילין-מור, הנשבע להחלטת מועצת הבטחון 242 ומצרף לה גם תמיכה בלתי-מסוייגת-כמעט בהקמת מדינה פלשתינאית. מה מקשר אותו עם האידיאולוג של "מוקד", ד"ר מנחם ברינקר, שאמר ברב-שיח של "מעריב" (24 באפריל) כי:

"אני מאמין שמוכרח להיות הבדל בין הרטוריקה של עם ריבוני, לבין המדיניות הפרקטית. על הרמה הרטורית עלינו להכיר בבעיה הפלשתינאית, ביישות הפלשתינאית, אפילו בטרגדיה הפלשתינאית. אבל במישור הפרקטי אני יודע, שמדינת ישראל לא יכולה להסכים להקמתה של מדינה פלשתינאית".

כלום אלה הן רק פליטות-פה מיקריות? רבים מבאי המיפגש מחכים היום לתשובה!

מי ששואף לליכוד כוחות פוליטיים שונים למען מאבק משותף חייב להצהיר על עקרונותיו הפוליטיים בריש גלי, להציגם לדיון פומבי ולנהל עליהם ויכוח עם שאר הכוחות המיועדים להשתתף במאבק זה. אך עסקני היונים נוהגים – כפי שברור לכולנו – בדרך אחרת. הם מבשלים את תוכניותיהם בסתר. אפילו חברי התנועות והאירגונים שעסקניהם ניצבים היום לפני הרמקול בחורשה זו אינם יודעים מה הולך בחדרי חדרים.

אך כולנו יודעים כי הסיסמה שטענה לפינוי כל השטחים הכבושים הולכת ומיטשטשת; כי ההכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלשתינאי הולכת ונמהלת בעיסה שאותה רוקחים עסקנים שכל מעיינם הוא הכנסת, ושוב פעם הכנסת, ועוד פעם הכנסת.

הישיבה בכנסת איננה פסולה כשלעצמה; תלוי מה הוא הדגל שאותו נושאים, מה הסיסמאות שאותן מעלים ואיך מנהלים (אם בכלל) את המאבק בכל ימות השנה – ברחוב, במיפעל, באוניברסיטה, בבית הספר ובצבא.

אנו – ורבים מבאי המיפגש, ביניהם רבים החולקים על השקפותינו, מחכים מן הדוברים היום שיבהירו את כוונותיהם ואת עקרונותיהם!

השתמטות מתשובות לשאלות אלה תוכיח רק שהדרך לגן-עדן של שלום, עליו מצהירים הדוברים של היום, רצופה בכוונות רעות.

כוונה רעה אחת: להתנער מן המפלגה הקומוניסטית רק"ח, אפילו שזו מוכנה לכל פשרה בכדי להצטרף למארגני המיפגש (כולל נכונות להחרים את השמאל האנטי-ציוני).

כוונה רעה אחרת: להחרים את השמאל האנטי-ציוני.

דברים אלה, כמו, למשל, ההקפדה לשמור על מיסגרת יהודית בלעדית, מחבלים במאבק למען השלום!

כדי להיאבק למען נסיגה ולמען הכרה בזכויות הפלשתינאים לא חייב אדם לאמץ לעצמו עקרונות סוציאליסטיים-מהפכניים, או השקפה קומוניסטית, או עמדה אנטי-ציונית. אך כאשר מחליטים המארגנים להחרים את "מצפן" (והכוונה לאו דווקא לאירגוננו אלא לכל בעלי ההשקפה המהפכנית), להתנער מרק"ח ולהתעלם משי"ח-ירושלים, הרי שהם חייבים לטשטש עמדות עקרוניות, להצהיר הצהרות שאינן ממין הנושא לשמו התכנסו, להישבע אמונים לעקרונות המשטר הקיים, ולהתרפס בפני כוחות פוליטיים המצהירים בפירוש כי הם נגד נסיגה ונגד מימוש זכויות הפלשתינאים (ראה דברי רובינשטיין וברינקר).

פוליטיקה זו מחבלת במאבק! היא מרוקנת את המאבק מתוכנו והופכת את המרץ של המוני תומכיו לסרח-עודף של אבן-רבין-(שולמית אלוני) ודומיהם.

*   *   *

אנו סבורים כי שלום אמת עם העולם הערבי לא יתכן אלא על יסוד התגברותם, בישראל ובארצות ערב, של כוחות המבטאים ישירות את האינטרסים החיוניים של ההמונים. המוני ישראל חייבים להושיט את ידם לעם הערבי הפלשתינאי ולהילחם למען מימוש העקרונות האלה:

  • נטישת המדיניות של התרחבות והתפשטות על חשבון העם הערבי הפלשתינאי ושאר עמי ערב.
  • הכרה בזכויות המלאות של העם הערבי הפלשתינאי בארץ זו, לרבות זכות הפליטים לחזור למולדתם.

עקרונות אלה משמעותם, בין השאר, פינוי כל השטחים הכבושים, הכרה בזכות הפלשתינאים לייצג את עצמם ולקבוע את עתידם. אם הפלשתינאים בוחרים באש"פ כמייצגם – מי הם דיין (עקרבה), בגין (דיר-יאסין) ושרון (קיביה) שישללו נציגות זאת בטענות של "טרוריזם"? אם הפלשתינאים רוצים להקים להם מדינה משלהם – מי הם המדינאים הישראליים, הרואים במדינה היהודית את חזות הכל, שישללו רצון זה?

מאבק נמרץ בתוככי החברה הישראלית וגיוס המוני יהודי ישראל סביבם, סוללים את הדרך לשיכנוע ההמונים הערביים, ובמיוחד בני העם הערבי הפלשתינאי, למען:

  • הכרה בזכויות המלאות של העם היהודי-ישראלי להתקיים ולחיות בשלום עם עמי ערב. על בסיס זה יתכן -
  • מו"מ בין יהודי ישראל לבין הערבים הפלשתינאים בדבר חיים משותפים בארץ זו – מו"מ בין נציגי העמים החיים כאן, המייצגים את האינטרסים של המוני העם היהודים והערבים. מו"מ ישראלי-פלשתינאי כזה חייב להיות חלק מ-
  • הידברות מקיפה ונרחבת עם כל עמי האיזור – למען השלום, למען עתיד משותף על בסיס של קידמה חברתית, למען שילוב העם היהודי-ישראלי בתהליך ההיסטורי של איחוד העולם הערבי ושיחרורו של האיזור מדיכוי ומניצול בידי זרים.

*   *   *

אנו מציעים מצע זה לדיון משתתפי המיפגש.

האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
סניף תל אביב / 11 למאי 1974
המען להתקשרות: ת.ד. 28061 תל אביב
דפוס א.ס.י