ב-25.4.1974, בחגיגות נבי-שועייב, השתתפו כ-1,000 צעירים וזקנים דרוזים בעצרת מחאה ספונטנית נגד היחס המזויף של השלטונות, משך קיום המדינה, כלפי בני העדה הדרוזית בישראל. כמו כן מחו נגד היחס העוין של תושבי קרית-שמונה, טבריה ומקומות אחרים בארץ. המשטרה ניסתה לקרוע כמה מהכרזות שהחזיקו המפגינים אולם נתקלה בהתנגדות נמרצת. ואולם, לאחר החגיגות, עצרה המשטרה קרוב לעשרים צעירים מכפרים שונים, ביניהם ידועים בפעילותם הפוליטית מזה שנים, במגמה להרתיע ולהפחיד.
את ההתרחשויות בתקופה האחרונה אי אפשר לנתק מהרקע הפוליטי השורר במשך שנות קיום המדינה. במגמה להפריד בין הדרוזים לבין שאר הערבים, הוכרז באופן שרירותי על ברית בין העדה הדרוזית לבין היהודים בישראל. ברית זאת חסרה בסיס עממי והושתתה על אינטרסים הדדיים בין השלטונות לבין אנשים אשר נכפו על העדה כמנהיגים. ואכן, פרט לחובת הגיוס של צעירים דרוזים לצה"ל, נהנים הדרוזים מאותו יחס לו זוכים שאר הערבים בארץ: הפקעת אדמות, הגבלות בקניית אדמות וברשיונות בנייה, קשיים במציאת עבודה, הזנחת הכפרים (חוסר חשמל, כבישים, שירותים רפואיים וכו'). כמו כן זוכים הם ליחס זרוּת ולפעמים עוין מצד הציבור היהודי. מדיניות זאת של השלטונות גרמה לבידודה של העדה הדרוזית ולהתמרמרות אשר הלכה והצטברה: התמרמרות אשר מצאה את ביטויה בזמן האחרון.
מבין הסיסמאות אשר הועלו בהפגנה אנו חוזרים ומעלים אחדות:
- אנחנו ערבים ולא עם נפרד.
- לא רוצים ידידות מזויפת ‒ רוצים ידידות אמיתית!
- לא רוצים גיוס חובה!
- רוצים רמדאן!
(חג זה בוטל על ידי השלטונות כדי להפריד בין הדרוזים לבין המוסלמים. במקומו הושם הדגש על העלייה לקבר יתרו, אשר, לדברי השלטונות, מבטא את קשר הדם בין היהודים לבין הדרוזים).
אנו, יהודים וערבים, קוראים לציבור לא להיגרר אחרי מדיניות ההפרד-ומשול הנהוגה על ידי השלטונות; להיפך: לתרום ליצירת אווירה נוחה לחיים משותפים של כולנו!
אנו מוחים נגד המעצרים השרירותיים, וקוראים לשחרורם המיידי של כל העצורים.
קבוצת צעירים דרוזים ‒ כפר רמה
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן") ‒ חיפה
אפריל 1974
[הדמות הבולטת בקבוצת הצעירים הדרוזים מכפר רמה היה עאסם אל-ח'טיב, ממייסדי "ועד היוזמה הדרוזית", שנהרג בתאונת דרכים בשנת 1982]