כאשר עוד ישבו הסורים ברמת-הגולן סבלו תושבי עמק החולה בכל פעם שהתלקחו תקריות-אש. הילדים בעמק גדלו בעולם של אזעקות, הפצצות ומקלטים. נשאלה השאלה: איך יכלו ההורים לאלץ את ילדיהם לחיות באווירה כזו בשעה שהיו יכולים לגדלם בעורף השקט? זו היתה שאלה מוסרית. התשובה שהשיבו ההורים שנשארו שם לא היתה תשובה מוסרית. הם השיבו תשובה אידיאולוגית.

אחר כך בא "נס ששת הימים". צה"ל כבש את הרמה והרחיק את הארטילריה הסורית מיישובי עמק החולה. תושבי העמק נשמו לרווחה. אנו נשמנו לרווחה. כעת, לפחות, לא יסבלו החפים מפשע, הילדים. הצבא יישב ברמת הגולן. חיילים יישבו שם, והם בחרו לשבת שם. להם היתה ברירה. עכשיו שוב לא יישבו ילדים מול קני התותחים בגלל שכך רצו הוריהם.

טעינו טעות מרה. מר היה גם לילדים. תותחי הסורים הורחקו מהילדים, אז מקרבים (או, אולי, מקריבים?) את הילדים אל התותחים.

יישובים מוקמים ברמת-הגולן. באים אנשים עם ילדים. יש תקריות אש, ויש הפגזות. ילדים שוב גדלים בעולם של אזעקות, הפצצות ומקלטים. למה זה מגיע להם? מדוע חייבים ילדים גם כעת לחיות בפחד מוות מפני הפצצות? כדי שהממשלה והעיתונים יוכלו לזעוק על ברבריותם של הסורים המפגיזים בתי ילדים? אנחנו זועקים על הברבריות של ההורים, ועל הברבריות של השלטונות המאפשרים ואף מעודדים זאת. אם אנשים מבוגרים רוצים ללכת ולחיות (או למות) שם – שילכו. איזו זכות יש להם לסכן את חיי התלויים בהם? ואם הם הולכים שמה בידיעה ברורה שיש אפשרות שילדיהם ייפגעו, או אף ייהרגו – אזי הם רוצחים בדם קר.

אנו קוראים בזאת לכל מי שעוד יש לו לב:

תורידו את הילדים מהגולן!

תפסיקו עם הרגשנות הזו המשחקת בחייהם של ילדים. אמר כבר המשורר הלאומי שלכם, ביאליק, ויפה אמר: "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן".

גרוע מכל הוא הניסיון המכוער של ממשלת ישראל להפיק רווח פוליטי ותעמולתי מסבלם המיותר של הילדים. הממשלה הטוענת השכם והערב שההתנחלויות הן חלק מהמערך הצבאי, יודעת גם להאשים את הסורים בהפגזת יישובים אזרחיים.

כשזה נוח – זה מערך צבאי. כשזה נוח – זה יישוב אזרחי. כשזה נוח – אפשר להאשים את הסורים ש"הם יורים בילדים חפים מפשע".

את הבלוף הגדול, כאילו היה זה מערך צבאי, הוכיחו הימים הראשונים של המלחמה האחרונה.

אם כך, הרי זו בוודאי אותה תופעה יפה שקוראים לה – חלוציות ציונית. אם כך, החלוציות הציונית הזו, המסכנת חייהם של ילדים למען מטרות פוליטיות, מוכיחה רק את הפרצוף האמיתי של כל הסיפור הזה.

לאנשים הרוצים בכל זאת להמשיך לשבת ברמת הגולן, נאמר רק זאת: רמת הגולן איננה שטח ישראלי. היא שטח סורי. האדמות שאתם מעבדים שייכות לאיכרים סורים, שהעדיפו לברוח מאשר לסכן אח חיי ילדיהם. הכיבוש לא נתן לכם את הבעלות על האדמות האלה. גם לא התנ"ך. אם אתם רוצים להיבנות על חורבנם של אחרים – תיאלצו לשאת באחריות. אבל אל תכריחו את ילדיכם לשאת באחריות על פשעיכם.

אם אתם רוצים לצאת למאבק נגד הסכם שלום עם סוריה, שיסתום את הגולל על פועלכם ה"חלוצי"; אם אתם רוצים לכפות על כל העם הזה מלחמה נוספת בגלל עקשנותכם הנתעבת, בגלל רצונכם להמשיך להפיק רווחים מאדמות לא לכם, דעו לכם שהעם לא יסבול זאת. טיפש יהיה מי שיילחם את מלחמתכם. כשייסוג צה"ל לאחר הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה, אתם יכולים להישאר שם, אם אתם רוצים כל כך. רק אל תצפו שמישהו יבוא ליהרג למענכם.

אבל עד אז –

תורידו את הילדים מהגולן!