• שפיכות-דמים כמו בקרית-שמונה פוגעת בהידברות בין שני העמים.
  • מעשה נקם פרימיטיבי על העוול שנעשה לעם הפלסטינאי.

שפיכות הדמים מעוררת-הזוועה בקרית-שמונה היא מעשה נקם פרימיטיבי. זוהי נקמה ברברית על העוולות שנעשו לעם הפלסטינאי בדורות האחרונים.

אין זה מספיק לגנות מעשים מסוג זה, ולומר: "אין ברירה, זה גורלנו". בוודאי שאין גם להשיב במעשי "תגמול" על מעשה ה"גמול". התנהגות כזו לא תפתור את הבעיה – להיפך.

המשימה הגדולה, שעל כל אדם בישראל לקחת על עצמו היום, היא להתמודד בצורה רציונלית עם הבעיות שעומדות עכשיו בפני הציבור הישראלי, כלומר:

  • לרדת אל שורשי הסכסוך ולהכיר בו סוף-סוף כהתנגשות בין תנועת ההתיישבות היהודית לבין תושבי-הארץ ה"ילידים", שהתפתחה להתנגשות עם כל העולם הערבי.
  • להכיר בזכויותיהם האנושיות והקיבוציות-לאומיות של בני העם השני בארץ זו, כדי לעקור משורשיהן את הסיבות לסכסוך.

גישה רציונלית זו היא הכרח דחוף וחיוני לכולנו. המאורעות מסמרי-השיער בקרית-שמונה באו להזכיר לנו זאת שוב.

אין המדובר כרגע בקביעת עמדות מוסריות או אקדמיות גרידא. אחרי המלחמה האחרונה, הקשה והמרה, ברור כבר שההכרעה בשאלות אלה היא שתחרוץ את גורל הציבור היהודי בארץ, לטוב או לרע.

לא רק הציבור בארץ מבולבל ואובד-דרך. גם הפלסטינאים מתפלגים בינם לבין עצמם. הוויכוח במחנה הפלסטינאי הוא בשאלה:

האם יש להכיר בציבור היהודי בארץ כישות לאומית שאיתה צריך להגיע להסדר של שלום – כן או לא?

לכן אסור להיתפס להיסטריה שוביניסטית בעקבות קציר-הדמים בקרית-שמונה. זו משאת נפשם של הלאומנים הקנאים, הפלסטינאים והישראלים גם יחד.

נביאי הלאומנות הגזענית מדברים על "שליחותה הנצחית של אומתנו…" (…הישראלית, או הערבית – השלם לפי הצורך). ועוד דבר משותף להם, וזו העמידה באותה חזית שמטרתה – שפיכת שמן נוסף על מדורת הסכסוך. כמובן, כל אחד מהם ומטרותיו: מנחם בגין המבקש להוסיף על העוול שעשתה הציונות לערבים עד כה, ואחמד ג'יבריל השואף לנקום באכזריות על אותו עוול.

מיותר לציין שידי שניהם מגואלות בדם נקיים.

(26 שנים בדיוק לפני קציר-הדמים בקרית-שמונה טבחו אנשי אצ"ל 245 ערבים – גברים, נשים וילדים – בדיר-יאסין).

מול חזית שוביניסטית זו מתפתחים ניצני הכרה הדדית, ונכונות להידברות. יותר ויותר חוגים בישראל מכירים בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטינאי. יותר ויותר מנהיגים פלסטינאים פונים שוב ושוב אל העם בישראל, לדו-שיח פורה ולמאמץ משותף למען השלום.

לאיזה כיוון יפנה כל אחד מאיתנו?

או אולי –

  • ניגרר אחרי קריאות הקרב מקפיאות הדם של אחמד ג'יבריל ואריק שרון?

בקיצור –

  • האם נבחר בחיים או באבדון?

[מאמר מערכת "אלטרנטיבה"]