אל הקורא,
עתה – יותר מכל זמן אחר בעבר – מוצג השלטון הישראלי במערומיו. אווירת משבר שוררת בישראל. ה"גיבורים" של אתמול הפכו למקוללים של היום; ה"אמיתות" מלפני מלחמת אוקטובר הפכו לאשליות; "המדינאית הגדולה" – גולדה מאיר, והמצביא "הבלתי-מנוצח" – משה דיין, עוקפים בצוותא אלפי מפגינים ליד לשכת ראש-הממשלה וחומקים בדרך צדדית…
מה בעצם קרה?
כל אלה שהתיימרו להבטיח את חייהם, את רווחתם ואת עתידם של המוני יהודי ישראל התגלו במלחמה האחרונה כפושטי-רגל וכאובדי-דרך. השלטון בישראל, שביסס תמיד את יחסיו עם העולם הערבי על האיום בכוח ועל השימוש בכוח, ספג מהלומה. הוא לא התמוטט. הוא לא הובס. הוא רק חטף סנוקרת. אך די היה בסנוקרת זו, כדי שבקרב רבים בישראל יתחיל לקנן החשש מפני הבאות. ובצדק.
ברגע של גילוי-לב אמר פעם דיין: "מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בם ישבו הם ואבותיהם…". הוא אמר את הדברים לפני 15 שנים ("דבר", 2.5.56).
מחוסר יכולת להסתמך על צדק קבע אז האדם שהפך להיות סמלה של ישראל, כי "דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית". וקביעתו זו היתה מקודשת. היא היתה אף מלווה באמונה עזה, כי בכושרה של ישראל להביס לעד את הערבים ולבטל ולמחוק את זכויות העם הערבי הפלשתינאי.
באה מלחמת אוקטובר והוכיחה כי לא לציונות בלבד כובע פלדה ולוע של תותח. היא הוכיחה עוד, שלא די באלה וכי העובדה שישראל נמצאת בכיס הקטן של ניקסון-קיסינג'ר קובעת יותר מאוגדותיו של אחד שרון, או גורודיש, או כל גיבור-תורן אחר.
הדברים האמורים כאן נכונים במידה שווה גם ביחס למחנה הקואליציוני וגם ביחס לזה האופוזיציוני. שהרי גם המערך וגם הליכוד, גם ה"שמאל" הציוני וגם הימין, האמינו בכוחה הבלתי-מנוצח של ישראל והסתמכו על כוח זה בבחינת "אני ואפסי עוד".
ניפוצה של אמונה זו במלחמה האחרונה הוליד את אווירת המשבר, שזכתה להיקרא בשמה של תופעת-טבע אימתנית – הלא היא "רעידת האדמה" המפורסמת.
ומה מובנה של "רעידת האדמה"? כשמה כן היא: תופעה מתופעות איתני הטבע, שאינה ניתנת עדיין לשליטתו של האדם; כוח רב-עוצמה הפורץ ממעבי האדמה, ללא התראה מוקדמת.
ברור, לכן, כי השימוש הרווח בביטויים כאלה לא רק שאינו תורם להבנת המצב אלא גם מטשטש ומערפל.
* * *
בינתיים הוליד המשבר הנוכחי תנועות חדשות רבות – החל מן המפגינים עם מוטי אשכנזי, עבור דרך קבוצות של אנשי מילואים (שריון וצנחנים), וכלה, לעת-עתה, בתנועת "שינוי" מייסודם של העיתונאי אמנון רובינשטיין ואחרים. מן הידיעות המתפרסמות בעיתונים ניתן ללמוד, כי חיילים משוחררים מחפשים בעלי תארים אקדמאיים, וכי בעלי תארים מחפשים אנשים בעלי עבר קרבי. אלה מחפשים את אלה כדי לזכות ברצינות ובעומק מחשבתי שמעניקים, לדעתם, האקדמאים. ואלה מחפשים את אלה, כדי לרכוש אישור "ביטחוני" לדרכם. אך אלה וגם אלה נמנעים בינתיים מלהביע דעתם על שאלות יסוד, כגון: מהות הסכסוך הישראלי-ערבי ואופיו החברתי-מעמדי של המשטר בישראל.
הדיבורים הרבים על שינוי ועל תמורה, תוך התעלמות משאלות-יסוד אלה, דומה, במקרה הטוב, למי שנלחם ביתושים המטרידים תוך התעלמות מן הביצה המצחינה. במקרה הרע עלולה דרך כזו להוביל לחיזוק המגמות הפאשיסטיות בישראל. ביטוי לכך נשמע בדברי נואמים בהפגנה שערכו תנועות המחאה בירושלים, ביום בו הודיעה גולדה מאיר על התפטרותה.
השאלה העולה מייד בהקשר זה היא: מה צריכה להיות התייחסות השמאל אל תנועות המחאה?
אנו סבורים כי התייחסות זו צריכה להיקבע (א) על-ידי הרצון לא להתנתק מתנועות המחאה, העשויות להקיף בתנאים מסוימים אלפים רבים של ישראלים, בהם רבים שהוכו בהלם כתוצאה מן המכה הצבאית והמפולת המדינית שבאה לאחריה; ו-(ב) על-ידי הרצון לא להיטמע ולא להיגרר אחרי תנועת המונים וסיסמאות פופולאריות הבאות לנצל את המשבר השורר כיום בישראל דווקא כדי לחזק את יסודות המשטר הקיים ולהפיח רוח חיים ברעיונות היסוד שלו.
אנו לא היחידים בקרב השמאל האמונים על גישה כזו; אך לא די בכך כדי לאפשר פעולה מקיפה בקרב תנועות המחאה. שכן הרוח המקארתיסטית משתוללת מזה שנים בתוככי המחנה השמאלי בישראל, ומשרתת נאמנה את המשטר הקיים.
* * *
בדרך כלל, קורבנותיה הראשונים של רוח זו הם ארגוני השמאל המהפכני (קבוצות "מצפן"); אך לא תמיד. קחו לדוגמה את רק"ח. המפלגה הקומוניסטית נותנת ידה לכל החרמה של "מצפן"; לפעמים היא היוזמת החרמות כאלה. התירוץ שלה: "מצפן" מפריע לה להתקרב אל השמאל הציוני לזרמיו השונים. והנה, במחצית אפריל אורגן ביער בן-שמן כנס לדיון על הנושא: ישראל, השלום והבעיה הפלסטינית. רק"ח הוחרמה על-ידי "תכלת-אדום" ו"העולם הזה". התירוץ: שיתופם של הקומוניסטים היה מפריע למארגנים (החולמים, בעצם, על הופעה משותפת בבחירות הבאות) לשתף בכנס את שולמית אלוני ואחרים. וזוהי רק דוגמה אחת. אפשר להרבות בדוגמאות כאלה.
מערכת מצפן