‏כתבנו בלונדון מדווח: –
‏בגיליון ספטמבר של "פ'רי פאלסטיין" (פלסטין החופשית), שופרו הלונדוני של "אירגון השחרור הפלסטיני", מופיע תרגומו האנגלי של הנאום שנשא הח' רמי ליבנה בבית המשפט שדן אותו למאסר 10 שנים. לגוף הנאום הקדימה מערכת "פלסטין החופשית" דברי ביקורת נגד הנאום. להלן תרגומה המלא של הקדמה זאת.

*     *     *

‏לפני זמן קצר נידון רמי ליבנה, בנו של חה"כ אברהם לבנבראון, לעשר שנות מאסר באשמת מגע עם פלסטינאי, חבר אל-פתח, תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית, ובאשמת החזקת חומר פלסטיני מודפס. משפטו סיים סידרה של משפטי ראווה פוליטיים שנערכו בישראל מאז ראשית השנה, והתרכזו סביב שתי קבוצות – החזית האדומה והברית הקומוניסטית המהפכנית. לקבוצה אחרונה זאת השתייך רמי ליבנה.

ב-20 ביוני 1973 עמד רמי ליבנה בפני בית המשפט הישראלי, והציג ביקורת מפורטת על המסכה הליברלית שבה מתכסה ישראל.

‏בנאומו מדגיש רמי ליבנה לא רק את ההשפלה שהיא מנת-חלקם של הערבים הפלסטינאים החיים תחת שלטון ישראלי, הן במדינת ישראל והן בשטחים שנכבשו ב-1967, אלא גם מדגים את הדרכים שבהם מנוצלים הפועלים הישראלים. המציאות היא, שישראל הביאה לניצול יהודי בידי יהודי. רמי ליבנה מטיף למאבק מעמדי שיוביל למהפכה. את תחומיו של מאבק זה רואה הוא כבלתי-מוגבלים, בהאמינו כי במוקדם או במאוחר חייב להיות קשר בין התנועה המהפכנית בישראל ובעולם הערבי.

‏את היווצרותו של הפתח, תנועת השחרור הלאומית הפלסטינית, רואה רמי ליבנה כאות חיובי לקראת תפישה זאת של המהפכה: ניתוק המאבק הפלסטיני הצודק ממשטריהן הריאקציוניים של אי-אלה מדינות ערביות.

‏ואולם, כתוצאת פגישתו עם פלסטינאי חבר הפתח ומהבדלי הסטראטגיה שנתגלעו ביניהם, נוצרה אצל רמי ליבנה ביקורת קשה נגד אל-פתח בהתאם לראייתו את המצב. והוא העלה ביקורת זאת במהלך נאומו.

‏ארבעה טעמים מונה הוא לכך שדעותיו אינן מתיישבות עם אלה של אל-פתח. נאומו של רמי ליבנה כולל ניתוח של המאבק המהפכני במזרח התיכון – גם מעבר לגבולות ישראל. רבות מהשקפותיו של ישראלי צעיר זה אכן מקובלות על פלסטינאים רבים, והשתקפו בהחלטות ובגילויי-דעת לא רק של החזית העממית לשחרור פלסטין ושל החזית הדמוקרטית, אלא גם של אל-פתח ושל אירגון השחרור הפלסטיני.

‏תנועת ההתנגדות הפלסטינית נוצרה מתוך המניע העיקרי לשחרור שטחיה מהכיבוש הישראלי. בפומבי אומנם ראו זאת בנפרד מן העניינים הפוליטיים של העולם הערבי, אולם באופן פרטי היו הפלסטינאים רובם ככולם ערים להשלכות שיש למהפכתם בתוך העולם הערבי ובתוך שטח ישראל.

‏ליבנה מחזיק בדעה כי חייבת להתחולל מהפכה בארצות ערב לפני שתהיה פלסטין מוכנה למהפכה ולשחרור. בטענה מסוג זה לא השתמשו כדי להתחמק מתמיכה במהפכה האלג'ירית. האם נדרשו המהפכנים האלג'יראים להפיל תחילה את ממשלות מרוקו, תוניסיה וממשלות אחרות בדרך לשחרור אלג'יריה? דרישה כזאת לא הועלתה, ואף לא היה בה הכרח.

‏אין פירוש הדבר שהמכשולים שניצבו בפני המהפכה האלג'יראית היו גדולים מאלה הניצבים בזירה הפלסטינית. ברור כי משטרים מסוימים, אשר ירדן היא הדוגמה הבולטת ביניהם, הם אויבי המאבק הפלסטיני. ברומזו, בנאום ההגנה שנשא לפני חודשיים בלבד, כי אין אל-פתח ער לעובדה זאת, מתעלם רמי ליבנה ממציאות המהפכה הפלסטינית.

‏טיעונו של ליבנה סביב השאלה אם מהווים הישראלים אומה, הוא סימן היכר של רוב המהפכנים של בית-קפה. ישראל, אוסף של מתנחלים מארבע כנפות תבל, שאין ביניהם כמעט דבר משותף בתרבות, במורשה ואף בדת, יצרה אומה בתוקף העובדה של קיום ישראל. זוהי אומת מתנחלים, בדיוק כמו זאת של האירופים בדרום-אפריקה וברודזיה.

‏ואולם, אם רואים הישראלים את עצמם כאומה, אין בכך לסלק את העובדה שאיתה אסור להשלים: הכיבוש שכבשו את פלסטין, ונישול עמה וניצולו בידיהם – עובדה שבה מכיר ליבנה בלשון צחה.

‏טענתו של ליבנה כי המהפכה הפלסטינאית "אינה מבחינה כלל בין יהודים לציונים, בין השולטים לנשלטים, בין המנצלים למנוצלים" משוללת כל יסוד, גם אם זה היה הרושם שקיבל משיחה עם חבר אחד של ההתנגדות הפלסטינית. קשה כמובן לשפוט באיזו מידה מבוססת ביקורת זאת על התעמולה הישראלית.

‏היו הצהרות מרובות של מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית, ורבות מהן פורסמו ב"פלסטין החופשית", שבהן הודגש המאבק המשותף של יהודים ישראלים ושל פלסטינאים נגד הציונות. מימד חדש זה של הסכסוך הפלסטיני הועלה ונתמך על ידי פלסטינאים למן הנהגת ההתנגדות ועד לתלמידים הפשוטים שבמחנות הפליטים.

‏רמי ליבנה שילם מחיר רב בעד עקרונותיו, עקרונות המסמנים את הבסיס לפתרון צודק ומתקדם של הסכסוך בפלסטין. אין לראות את ביקורתו כלפי אל-פתח כביטוי של אותה רשעות המניעה ציונים רבים המשמיעים את תורותיהם הגזעניות באוניברסיטאות בריטיות.

‏מטבעה נתונה ישראל בבידוד מן האזור שבו השתילה את עצמה. רמי ליבנה הוא אולי קורבן של בידוד. מהפכן החי באווירה המחניקה רעיונות מתקדמים ואנשים מהפכניים – יהודים וערבים כאחד.

‏בחברה שהיא אולי יותר דוגמאטית מכל חברה טוטליטרית אחרת, מדגים נאומו של רמי ליבנה את עוצמת התעמולה הישראלית המולידה חוסר ידיעה על העולם הערבי ומהפכתו.

*     *     *

‏עד כאן דברי "פלסטין החופשית". להלן נוסח מכתב תגובה שנשלח למערכת "פלסטין החופשית" על ידי סולימאן בשיר ומשה מחובר, חברי ישר"ק (ועד הפעולה הישראלי המהפכני בחו"ל): –

‏שמחנו לראות כי העתקתם בגיליונכם מחודש ספטמבר את נאומו של חברנו רמי ליבנה. בכנות מקדמים אנו בברכה צעד זה שנקטתם להביא לידיעת קוראיכם את מאבק המהפכנים הישראלים ועמדותיהם.

‏אך הרשו נא לנו להעיר על ההקדמה שהקדמתם לנאום הח' ליבנה.

1. בתשובה לביקורתו של הח' ליבנה על אל-פתח, קבעתם כי "תנועת ההתנגדות הפלסטינית נוצרה מתוך המניע העיקרי לשחרור שטחיה מהכיבוש הישראלי. בפומבי אומנם ראו זאת בנפרד מן העניינים הפוליטיים של העולם הערבי, אולם באופן פרטי היו הפלסטינאים רובם ככולם ערים להשלכות שיש למהפכתם בתוך העולם הערבי ובתוך שטח ישראל". האומנם לא היתה "ערנות זאת להשלכות המהפכה" בעלת חשיבות פוליטית רבה פי-כמה, יקרת ערך ואופראטיבית יותר, אילולא היתה נשארת על המישור של שכנוע "פרטי" גרידא, אלא היתה משתקפת בהצהרות התנועה הפלסטינית, בסטראטגיה ובטקטיקה שלה? הרי זה דווקא אותו פער הקיים בין השכנוע הפרטי לבין הביטוי הפומבי המעשי, שעליו מיוסד חלק מביקורתו של הח' ליבנה כלפי אל-פתח.

2. מתקיפים אתם את הח' ליבנה על שהוא "מחזיק בדעה כי בארצות ערב חייבת להתחולל מהפכה לפני שתהיה פלסטין מוכנה למהפכה ולשחרור''. לאמיתו של דבר אין הח' ליבנה מחזיק כלל בדעה כזאת, ואין בדבריו שום אסמכתא שהיא לפירוש מעין זה. הוא מבקר בצדק את אל-פתח על "האמונה באפשרות של ניצחון צבאי על ישראל מבלי מהפכה חברתית עמוקה בעולם הערבי" ועל "הדעה כי אפשר להבחין בין המאבק נגד הציונות לבין המאבק נגד הריאקציה, תוך דחיית זה-האחרון לשלב מאוחר יותר". ברור כי אין הוא טוען בזאת שהמהפכה החברתית בעולם הערבי חייבת לבוא לפני השחרור הלאומי הפלסטיני, אלא טענתו היא שמזיקה עצם ההפרדה של שני המאבקים לשני שלבים שונים. כרוב הסוציאליסטים המהפכניים בישראל, מקבלים גם אנו ניתוח זה ואף השתמשנו בו לחזות ולהסביר את הכישלונות הרציניים של התנועה הפלסטינית.

‏אגב, בניגוד למה שכפי הנראה סוברים אתם, אין אנו תובעים שהפלסטינאים בעצמם יפילו את המשטרים הערביים הקיימים. מה שאומרים אנו הוא שהפלסטינאים יוכלו לשחרר את עצמם רק אם וכאשר תהיה תנועתם חלק מתנועה מהפכנית כל-ערבית לשחרור חברתי ולאומי כאחד.

3. כמובן שהצדק עימכם בקובעכם כי יהודי ישראל הם "אומת מתנחלים''. אולם טועים הינכם ומטעים באומרכם כי אומה זאת היא "בדיוק כמו האירופים בדרום-אפריקה או ברודזיה". בניגוד ללבנים בדרום-אפריקה וברודזיה, מהווים יהודי ישראל ישות לאומית שלמה, המחולקת חלוקה מעמדית, ולא מעמד מנצל יחיד שהוא הומוגני יחסית. אכן, ישות לאומית זאת נוצרה על ידי קולוניזאציה, והיא היום אומה מדכאת. אולם, אם מניחים אנו ניצחון מהפכה סוציאליסטית ונפילת הציונות, הרי שגם אז יוסיפו יהודי ישראל להיות אומה, שתוכל להתקיים קיום אוטונומי בתוך מזרח ערבי סוציאליסטי מאוחד. בצדק מבקר הח' ליבנה את אל-פתח על כך שהוא מתעלם מיהודי ישראל כישות לאומית, ואינו מציע להם פרספקטיבה לאומית לאחר השחרור. את העובדה שביקורתו זאת היא קולעת ומוצדקת מדגים אף השער של אותו גיליון של עיתונכם, שבו הודפס נאומו: בשער זה מצטייר העתיד המשוחרר כדו-קיום בין עדות דתיות, ולא ישויות לאומיות. (הערת המלב"ד: על שער גיליון זה של "פלסטין החופשית" מופיעים חצי סהר, צלב ומנורה משולבים זה-בזה, עם הכתובת: "פלסטין אחידה, דמוקרטית וללא הבדל עדה דתית – אל-פתח".)

4. מתקיפים אתם את הח' ליבנה על כך שאמר כי אל-פתח "אינו מבחין בין יהודים לציונים, בין השולטים לנשלטים, בין המנוצלים למנצלים". טוענים אתם שהצהרות רבות של מנהיגים פלסטיניים הוכיחו את ההיפך, והנכם אף רומזים שבנקודה זאת הושפע הח' ליבנה על ידי התעמולה הישראלית. אין הדבר כך. ההצהרות שאליהן התייחסתם אכן ידועות לו היטב; אך אם תקראו בעיון את דבריו על נושא זה, תיווכחו שאין ביקורתו מכוונת נגד הצהרות, אלא נגד הסטראטגיה, הטקטיקה והפעולות של אל-פתח, אשר לא תמיד מתאימות לאותן הצהרות, ואינן תורמות להזמת התעמולה הישראלית.

5. מתארים אתם את הח' ליבנה כקורבן של בידוד ישראל מהעולם הערבי הסובב אותה ולפיכך כ"חסר-ידיעה על העולם הערבי ומהפכתו" וכטרף קל לשיני התעמולה הישראלית הכוזבת. אין דבר הרחוק יותר מן האמת. הח' ליבנה שולט בלשון הערבית ועקב אחרי העיתונות הערבית המתקדמת. צליל אירוני במיוחד יש לטענתכם לאור העובדה שאחת ההאשמות שעליהן הורשע, היא אשמת החזקת גיליונות של "אל-חורייה", שבועון שמאלי היוצא בביירות.

6‏. תיאורכם את הח' ליבנה כ"מהפכן של בית-קפה" אינו ראוי לתגובה. נבקשכם רק להתנצל בגיליונכם הבא על תיאורכם בצורה זאת פועל מיליטנטי בעל-הכרה, אשר במשך שנים נאבק מאבק פעיל נגד הציונות והריאקציה, ושנשפט דווקא משום כך לתקופת מאסר ארוכה.

שלכם,

‏(–) סולימאן בשיר
(–) משה מחובר