פ ו ע ל ! א ז ר ח !
"על הציבור לשאת בנטל" אומרת העיתונות, אומרות הממשלה וההסתדרות; ומפלגות המתיימרות להגן על זכויות הפועלים – קוראות ל"חלוקה שווה" של הנטל.
היתכן שציבור העובדים ישא, ביחד עם המעבידים, ב"נטל" הרווחים?!
האם מתחלקים העובדים בתמיכה ממשלתית לבעלי הון על העדר רווחים (בלשונם: "הפסדים") כתוצאה מהמלחמה? (כל בעל בית מלון זוכה בכיסוי מלא של חוסר רווחים).
יותר מזה: מכספי המלווה "מרצון" ומחוסר רצון – אותו משלמים השכירים – נותנת הממשלה מענקים לאותם מעבידים כדי שיוכלו לקנות את המכונות שלהם.
בעוד בעלי ההון מגדילים את היקף רווחיהם, משלם ציבור השכירים את המחיר היקר של המלחמה. בזמן שחבר הכנסת קרמרמן מ"חירות" קונה את "אוטוקרס" ומתנה את הקנייה בפיטורי פועלים, "זוכה" ציבור הפועלים כולו בהעלאת מחירים ובהורדת רמת החיים.
הממשלה והעיתונות מטשטשות את העובדות בהניחן שלאחר הקורבנות הרבים בנפש יתעלמו העובדים מדבר "פעוט" כמו ירידה ברמת החיים. הן דורשות יותר מאמץ בעבודה ומעלימות את העובדה שכל תשלום שאינו משולם לעובד נשאר בכיס המעבידים.
מפלגת "חירות", בצביעותה, מתיימרת להחזיק בשני דגלים בעת ובעונה אחת: בדגל המלחמה ובדגל זכויות העובדים, בשעה שידוע שמלחמה פירושה, בין היתר, איסור העלאת שכר והיתר העלאת רווחים.
ההסתדרות, המתיימרת לייצג את העובדים, משטה בהם בדרישתה המגוחכת לשכר מינימום של 550 עד 600 ל"י. זאת רק דוגמא המצביעה על העובדה שההסתדרות היא לא רק מעביד אלא אף זרוע מבצעת של מדיניות הממשלה.
על השכירים להבהיר לממשלה, להסתדרות ולמעבידים:
איננו רוצים לשאת בנטל!!! לא אנו נסבסד את התעשרות המעבידים.
הפועל לא רוצה להיות מקרה סעד ולהיות זקוק לסובסידיות (מכספי המיסים שלו). עליו לקבל מהמעביד שכר שיבטיח תנאי חיים אנושיים.
על השכירים להיאבק:
למען שכר מינימום של 1,500 ל"י לחודש נטו;
למען תשלום תוספת היוקר מדי חודש בהתאם לחישוב שייעשה על ידי השכירים;
למען שבוע עבודה של 40 שעות מקסימום, תמורת אותו שכר עבודה (קיצור שבוע העבודה ימנע אבטלה).
כדי ללחום למען מימוש דרישות אלה, על ציבור השכירים להיות מאורגן:
יש להקים ועדות פעולה של ועדי פועלים.
בחרו במקומות העבודה בוועדים המוכנים לפעול. במידה ואין בחירות, בחרו בוועדות פעולה זמניות.
הארגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
סניף חיפה ת"ד 44513
10.2.1974
דפוס א.ס.י, תל אביב