אין אנו מתרשמים ממילת הקסם "מלחמת הגנה", ואין זה חשוב מי ירה את הירייה הראשונה. המלחמה המתנהלת היום היא חוליה נוספת בשרשרת ההתנגשויות בין התנועה הציונית והעמים הערביים. כל התנגשות כזו בין ישראל לבין המדינות הערביות היא תוצאה של תהליך ההתנחלות הציונית ומדיניות ההתפשטות והתוקפנות שלה.

בכל מלחמה במזרח התיכון יוצאת ישראל להשיג הישגים חדשים ו/או להגן על עמדותיה הקיימות – פרי תוקפנות קודמת.

סכום שש השנים האחרונות, מאז כיבושי מלחמת יוני 1967, הוא כתב אשם חמור נגד ישראל: נישול והגליית אוכלוסיות שלמות, הקמת התנחלויות למיניהן בשטחים שמהם נושלו תושביהם הקודמים, דיכוי ברוטאלי של האוכלוסייה הכבושה ורמיסת זכויות אלמנטריות; באחת: שלילת זכויותיו והתעלמות מעצם קיומו של העם הערבי הפלסטיני – הקורבן העיקרי של ההתנחלות הציונית, הנישול וההתפשטות, מאז סוף המאה הקודמת.

בשש השנים האחרונות עלתה אכזריותה של מכונת המלחמה הישראלית לשיאים חדשים. הפצצת מפעלים אזרחיים, בתי ספר ומחנות פליטים הפכה לדבר שבשיגרה.

האחריות הפוליטית והמוסרית למלחמה זו ולדם הנשפך בה נופלת כולה על ממשלת ישראל. לכן תומכים אנו – אינטרנציונאליסטים יהודים וערבים – בכל מי שבוחר שלא ליטול חלק במלחמה זו.

אנו – חברי האירגונים החתומים מטה – סבורים שאין פתרון לסכסוך הנמשך במסגרת המישטרים הקיימים באיזור. מדינת ישראל הציונית, המבוססת על דיכוי גזעני, צועדת מהישג להישג, בתמיכת האימפריאליזם ובחסותו, כאשר האופי האנטי-מהפכני של המשטרים הערביים ושל הנהגת תנועת ההתנגדות הפלסטינית מביא רק לאסונות חדשים.

השואף לשלום אמיתי חייב ללכת דרך מלחמת המעמדות, דרך המאבק המשותף של ההמונים היהודיים והערביים, דרך המהפכה הסוציאליסטית אשר תמגר את שלטון הציונות, האימפריאליזם והמעמדות השליטים באיזור. רק מהפכה כזו תבטיח את זכויות העם הפלסטיני ואת זכויות ההמונים היהודים והערבים.

חרף מיעוט כוחנו ודלותנו המספרית אנו מרימים, בתוך המולת המלחמה, את דגל מלחמת המעמדות, את דגל המהפכה הסוציאליסטית – הוא דגל השלום.

תשובתנו לסכסוך הישראלי-ערבי מתמצית בסיסמה הישנה-חדשה: 

פועלי כל הארצות התאחדו!

הברית הקומוניסטית המהפכנית ("מאבק")
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
7 באוקטובר 1973