"אצלנו זה לא יקרה! אנו עם בעל מסורת דמוקרטית אירופאית! צבאנו העממי יעמוד תמיד לשירות המולדת, העם, והדמוקרטיה" – חזרו וטענו מנהיגי העם והצבא.
אך הנה, בחרו הפועלים, האיכרים והפרלמנט בנשיא המתקרא מרכסיסט והלה פתח בתהליך המסוכן של הלאמות, חלוקת אדמה ומתן חופש פעולה יחסי להמונים; תהליך שהלך ו"הידרדר" בלחצם הישיר והמתמיד והפך לכדור שלג. או אז, חייבת היתה הבורגנות, הגדולה והזעירה, לחשוף את פרצופה האמיתי ולשלוף את חרבה המעמדית מנדנה הדמוקרטי. כי המשטר המתקרא דמוקרטיה אזרחית נתגלה במציאות כדיקטטורה של ההון ‒ המסתמך תמיד כמשען אחרון על הכוחות המזוינים המגינים על הסדר המעמדי; סדר בו בין בחירות לבחירות מתים אלפים ברעב ואחרים ממשיכים את חייהם ה"מסודרים" בעבודה מפרכת ומורטת עצבים מבוקר ועד ערב ומשנה לשנה.
עיתוני יום ב' (19.9.1973 ‒ "מעריב" ו"הארץ") דיווחו כי הצבא הצ'יליאני התפאר ב"מבצע בנוסח ישראלי". כלומר ‒ זבנג וגמרנו! ואכן, בלי ספק יתקבלו מנהיגי צ'ילה החדשים בכבוד בירושלים המשוחררת. הלא אחייניהם בממשלת ישראל הנם בעלי מסורת צבאית מפוארת וכבר קיבלו בכבוד את שליטיה הצבאיים של בוליביה ואת נציגי המשטר הברברי של ברזיל ואלה של פרס, דרום אפריקה וכו'. כולם מייצגים את אותן החרבות. כולם, כל הצבאות והמשטרים הללו מישראל דרך דרום אפריקה, יוון וברזיל ועד צ'ילה, נבנו, שומנו ואומנו אצל אותה אמא קפיטל גדולה ‒ ארצות הברית ‒ ובחסותה ממשיכים הם להתקיים.
השמאל הציוני על כל אגפיו, ראה מתמיד בברית עם המעמדות השליטים בעולם האימפריאליסטי את עיקר משענתו, ומצדו, נכון הוא להיות כלי שרת וכלב שמירה שלהם באזור. כיום מזיל השמאל הציוני דמעות על נפילת איינדה. ובצדק, כיוון שנפילה זו שבה והדגימה שכל המנסה להחליף את הסדר הזה ‒ עליו לעקרו מהיסוד: תורתם ה"סוציאלית" של אנשי א"י העובדת, עיקרה טיפוח המאבק הדמוקרטי-לאומי בלב מעמד הפועלים והאיכרים למען הטיפוס האיטי, שלב אחר שלב, במין סולם יעקב אל ממלכת החלומות הסוציאליסטית. אך כשמחליט המחזיק בתחתית הסולם לנערו ולמושכו ברגלו ‒ מתעורר הרפורמיסט עם שבר במפרקתו.
כאן, כמו בצ'ילה, אין תחליף להתארגנותם העצמאית של המוני העובדים, ערבים ויהודים, מחוץ למוסדות המדינה הקיימים, מחוץ להסתדרות, מחוץ לכנסת ולמפלגות הקיימות. כל הציונים השמאליים המנסים להיות מתונים ואנשי ביניים בין מעמד הפועלים לבין המוסדות והמסורת הציוניים אינם אלא מאחזי עיניים ומשענת קנה רצוץ. אלו המציבים משימות לאומיות-בורגניות של שחרור ובניין הארץ, כיבוש העבודה, ייהוד פלסטין-א"י, קיבוץ גלויות וגו', אל יתקשטו בנוצות הסוציאליזם כפי שההון מתקשט בדמוקרטיה. רוח המציאות של המעש הציוני עתה והמלחמה הבאה תתפח על פניהם ותמרוט נוצותיהם.
הברית הקומוניסטית המהפכנית ‒ מאבק
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ‒ מצפן
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ‒ מצפן מרכסיסטי
ספטמבר 1973