"שקר, ככל שיהיה גדול יותר, וככל שחוזרים עליו מספר פעמים רב יותר, תגדל נטיית בני האדם לקבלו כאמת".

רבים מקבלים היום את הרושם כאילו עליית המחירים המשתוללת היא תוצאה של כוח עליון שאין לבני אדם, אלו או אחרים, כוח לרסנו. הניסיון להפוך תופעה זאת לדבר הנשגב מבינתם של בני אדם רגילים משרת את אלה המתחבאים מאחורי המנגנונים הנסתרים של השוק הקפיטליסטי. אנשים אלה משתדלים בכל כוחם לערפל את התופעות, כך שאי אפשר יהיה להצביע על האשם לנזק שנגרם לבעלי ההכנסות הנמוכות – השייכים לשכבותיהם השונות.

ואלו עובדות היסוד שקובעות את כיוון התפתחות התהליכים האינפלציוניים במשק הישראלי. המשק "האנונימי" על מחיריו השונים הוא מנגנון החלוקה של התוצר המקומי וסחורות היבוא בין הקונים השונים – הממשלה, השכירים, העצמאיים הקטנים ובעלי ההון הגדול. זמן עבודתם של השכירים אף הוא סחורה, ומחירה – שכר העבודה – נקבע כפי שנקבעים מחירי שאר הסחורות (בעיקר לפי היצע וביקוש; ניסיונות מלאכותיים לקובעם באופן שרירותי יכולים להחזיק מעמד זמן לא ארוך).

כל אחד יודע מניסיונו שהכמות אותה יקנה מסחורה כלשהי תלויה בכמות הכסף שלרשותו, וחיוניות הסחורה עבורו באותו זמן. כך הדבר בעגבניות, בלחם, בבשר ואף בזמן עבודתם של השכירים, אותו קונים המעבידים השונים. כאשר ישנו איזון בין ההיצע לבין הביקוש הכללי יהיו המחירים בשיווי משקל; שינויים חלקיים לכיוון אחד יגררו שינוי במאזן. לדוגמה: עליית מחיר העגבניות תביא לירידה בקנייתן.

הדגמה פשטנית לגורם האינפלציה הראשי הוא המצב הבא: משק בו יש היצע של 4 ק"ג עגבניות במחיר כולל של 4 ל"י, ושכרם של העובדים הוא 4 ל"י; הם יקנו בכספם את כל העגבניות במחיר 1 ל"י לק"ג. אם יגדל מספר העובדים או שירבו השעות הנוספות לאותם הפועלים, יגדל השכר ל-8 ל"י. ואם העבודה הנוספת לא תביא לייצור נוסף של עגבניות, אזי יזרמו כל 8 הלירות לקניית העגבניות ואז יוכפל מחירן. במקום לירה לקילו – שתי לירות לקילו.

האינפלציה הדוהרת במשק הישראלי היא מקרה מורחב של התופעה המודגמת. מלחמת 1967, אשר חלה לאחר המיתון, הביאה לביקוש עצום מצד הממשלה לסחורות ולעבודות. הסחורות והעבודות היו בחלקן ממקורות פנים, ועבורן שילמה הממשלה בכסף שהדפיסה, כסף שלא היו סחורות לקנות בו. חיסול האבטלה ותוספת הפועלים מן השטחים הגדילו את כמות הסחורות, אך לא במידה מספקת. מקור אפשרי לתוספת סחורות הוא היבוא, אך הממשלה מטעמיה היא מעוניינת שצריכתם של השכירים לא תגדל יותר מדי; במקום הורדת מכסים הוטלו מסים למיניהם שהביאו וממשיכים להביא לעליית מחירים. ובנוסף לכך, היצרנים השונים יכולים להעלות את מחירי תוצרתם לנוכח הביקוש הגואה.

רווחיהם הגדלים של המעבידים הביאו לכך שיתחרו ביניהם על השגת פועלים בשוק העבודה, וככל שהתדלדלו הרזרבות מזמן המיתון ואף בשטחים הכבושים גדל השכר שנפל בידי הפועלים, עמדו בפני הממשלה (אשר עיקר דאגתה שלא תהיה עלייה "מופרזת" ברמת החיים, אצל הפועלים, כמובן) שתי ברירות: להביא למיתון חדש אשר יקטין את הביקוש לפועלים, או להביא לכך שהשכר הגדול יותר בלירות לא יקנה יותר מדי סחורות. הברירה הראשונה נוחה יותר בימים כתיקונם, אך לא כאשר הכיבוש נמשך ויש צורך בצבא נאמן מחד ואוכלוסייה כבושה שלא תהיה רעבה מאידך. על כן בחרה הממשלה בדרך השנייה.

המנגנון הנסתר של השוק אינו כל כך סמוי מן העין. כל מי שישים לב לפרסומים החוזרים ונשנים על גידול באמצעי התשלום (בשפה פשוטה: הדפסת כסף) ועל עליית הרזרבות במטבע חוץ – כספים שיכלו להיות מופנים ליבוא – אינו מתפלא על כך שהמדינה היחידה בעולם אשר יש לה כיסוי מלא במטבע זר לכספה, עוברת הליך אינפלציוני מואץ.

[ראו גם: התרוששות...]