את המשק הישראלי מאפיינת תקופת גאות, מאז מלחמת יוני 1967. פירושה של גאות זו הוא:
א. תעסוקה מלאה של כוח העבודה המקצועי והמאומן; שיעור אבטלה נמוך מאוד בין הבלתי מקצועיים; מחסור בכוח עבודה מקצועי בענפים מסוימים.
ב. התרחבות משקית; ביקוש מתרחב גורם להשקעות רחבות לשם הרחבת העסקים והרחבת הייצור, כדי לממש יותר רווחים.
התוצאות הנובעות ממצב של גאות הן בדרך כלל:
א. התרחבות מוניטארית; גידול באמצעי התשלום העולה על גידול התוצר – מצב זה מכונה אינפלציה. במדינת ישראל קיימים לחצים אינפלציוניים קבועים הנובעים מהוצאות ביטחון גבוהות מאוד; מקיום ביורוקרטיה ענפה, מעל ומעבר לצורכי השירותים הסבירים של חברה בת שלושה מיליון בני אדם; מזרימה גדולה של הון זר, המומר למטבע ישראלי, היוצר ביקוש לסחורות. וכאשר לכל אלה נוסף הגורם האינפלציוני של הגאות עלול הדבר להידרדר לאינפלציה מואצת, העלולה מצידה לגרום למשבר כלכלי חברתי חמור.
ב. בגלל התחרות בין המפעלים על כוח העבודה, במצב של תעסוקה מלאה, נוטה רמת השכר לעלות; בדרך כלל עליית השכר פחותה מירידת ערך הכסף. לכך יש להוסיף כי רק חלק מציבור השכירים נהנה הנאה כלשהי מתחרות זו. אותו ציבור ה"תקוע" במוסדות ממלכתיים וציבוריים ואותו ציבור המרותק למקום העבודה בשל החשש מאיבוד פיצויי פיטורין – אלה וגם אלה כמעט ואינם מצליחים "ליהנות" מפירותיה של התחרות על כוח העבודה.
פירוש הדבר הוא כי חלקים גדולים בציבור השכירים, וכן עצמאיים זעירים, סובלים סבל רב מגאות זו. לרבים מאוד מאלה נגרמת לא רק התרוששות יחסית (חלקם בהכנסה הלאומית לעומת שכבות הצמרת), אלא גם התרוששות מוחלטת (כלומר: ירידת שכר במונחים ריאליים. למשל: אפשרותם לקנות דירות, רהיטים, מוצרי מזון מסוימים וכו'). לפי ניתוח כלכלי-סטטיסטי מסתבר כי הכנסה נטו של 900 ל"י בשנת 1967 שקולה, במונחים ריאליים, כנגד הכנסה של 1,650 ל"י כיום. לשון אחר – ערך לירה ישראלית כיום הוא קצת יותר ממחצית ערכה בשנת 1967. ידוע לכל, שעל אף כל העלאות השכר לא הגיע ציבור השכירים להדבקת קצב זה של הידרדרות כוח הקנייה של הלירה. בתחום אחד מסוים – דיור – חלה נפילה רבה יותר של כוח הקנייה מאשר בהרבה תחומים אחרים: הלירה שווה היום בין 20 ל-25 אגורות ביחס למה שהיתה שווה לפני מלחמת 1967.
* * *
מה מוליד מצב עניינים זה בתחום החברתי?
א. כל מי שעיקר נכסיו הם נכסי הון, ולא הכנסה קבועה במזומנים, לא זו בלבד שאינו נפגע מן האינפלציה – להיפך: הוא יוצא נשכר ממנה! כי נכסים נוטים לשמור על ערכם הריאלי. אותה שעה נפגעים קשות כל אלה שפרנסתם על הכנסה קבועה במזומנים והם-הם חלק הארי של החברה הישראלית.
ב. אין זה סתם כך ששכבה דקה בצמרת החברה מתעשרת ללא גבול כאשר כל השאר מתרוששים ומתדלדלים. ההתעשרות נופלת בעיקר בחלקן של שכבות הצמרת והחלק העליון של שכבות האמצע של טבלת ההכנסות. אותה שעה מנסה החלק התחתון של שכבות האמצע (בו נכללות שכבות הצמרת של השכירים) להדביק ולחקות את רמת ההכנסות ונוהגי הצריכה של הצמרת. התאמצות זו מולידה מתיחויות חברתיות שאפשר לתהות על קנקנן באמצעות השביתות והמאבקים בסקטורים שונים – רופאים, מהנדסים, פועלי הנמלים וכו'. במירוץ מטורף זה נוצר הקונסנזוס הישראלי הממשי ביחס לדפוסי הצריכה, רמת החיים וכו'.
הסקטור העליון והאמצעי – על אף היותם פחות ממחצית אוכלוסיית המפרנסים בישראל – נותנים את הטון בתחומים הנ"ל ומאפשרים, בין השאר, שיעור רווח גבוה בכל מה שנוגע לסחר בסמלי סטטוס חברתי (כגון: מכוניות, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, דירות פאר). דפוסי ההתנהגות האלה ואורח החיים הזה מקנים חומרה מיוחדת לרגשות התסכול של בעלי ההכנסה המצויים מן האמצע ולמטה ממנו, והמהווים למעלה ממחצית אוכלוסיית המפרנסים בארץ.
ואיזוהי מדיניות הממשלה?
ממשלת ישראל מרבה להרעיף על עצמה שבחים על היותה, כביכול, אחת ממדינות הסעד המתקדמות. ולא כן הדבר. נזכיר כי בישראל, עד עצם היום הזה, החינוך התיכוני עולה בכסף רב; שירותי הבריאות מותנים בתשלום חודשי מיוחד ומעיק; קצבאות הזיקנה הניתנות מטעם המוסד לביטוח לאומי הן בבחינת לעג לרש; קיצבאות הסעד לנזקקים הן פחותות בהרבה ממה שעליו מצהירים רשמית מוסדות ממלכתיים כ"מינימום הכרחי למחיה"; וכן הלאה. כשמדובר ברמת השירותים הממלכתיים והעירוניים, שיעורי המסים המוטלים בישראל הם מן הגבוהים – אם לא הגבוהים ביותר – בעולם. מחקר מעמיק יעלה שמשפחת שכיר ממוצעת משלמת עד מחצית הכנסתה כמסים ישירים ועקיפים שונים. ובעוד ידה של הממשלה קמצנית, והיא מנסה לעורר תדמית של עוני ודלות ממלכתיים מחד, מפגינה היא יד רחבה, רחבה מאוד מאידך: פטור ממסים לאנשי עסקים להקמת מפעליהם, מלבד סיוע ממלכתי רחב באשראי זול; פטור ממסים כבדים מאוד על צורכי מותרות לעולים חדשים אמידים ועשירים מארצות המערב, מלבד האמצעים המושקעים בקליטתם בארץ; מכירה של קרקעות המדינה (אשר נגזלו בשעתו מן הערבים הפלשתינאים) לאנ"ש ולגבירים יהודים מחו"ל למען יספסרו בהן, יקימו עליהן בנייני דירות שערך הסיפסור בקרקע, בעת מכירתן, יגיע ל-50-30 אחוז.
כל זאת בשעה שאין הממשלה מסוגלת להעניק מגורים בשכר דירה סביר לזוגות צעירים ולישראלים עניים שאינם מסוגלים לשלם הון תועפות הנדרש כיום כדי לקנות דירה אנושית.
כל זאת בשעה שמשרד הסעד הממשלתי מודיע ש"מבצע" חלוקת השמיכות למשפחות במצוקה, בהן ילדים אינם מכוסים כהלכה בחורף, יימשך 10 (עשר!) שנים מ…חוסר תקציב.
כל זאת שעה שאלפי ילדים טעוני טיפוח נאבדים בכיתות בנות 50-40 ילד, מבלי שהמורים יוכלו להושיע.
כל זאת בשעה שיש לממשלה הרבה כסף (30-20 מיליון לירות) לעריכת מצעד ראווה צבאי ובשעה שיש לה ממון רב לבניית כביש לשארם אל-שייח' (פרויקט השנוי במחלוקת אפילו בין גנרלים מיל' מצה"ל).
ואין לשכוח שהמדובר במדינה אשר מאז הקמתה קיבלה מענקים כלכליים מן החוץ בממדים כאלה ששום מדינה אחרת לא יכולה אפילו לחלום עליהם בחלומותיה הוורודים ביותר…
אכן, קפיטליזם-ציוני-סוציאל-דמוקרטי משובב נפש.
[ראו גם: …ואינפלציה]
