שימו לב לתיאור המשטר באיראן כפי שהובא במוסף "הארץ" (15 ביוני 1973), תחת הכותרת "שוטר המפרץ הפרסי":

  • איראן זוכה לתשומת לב הולכת וגדלה בכל הנוגע למזרח התיכון ולאזור המפרץ הפרסי: השאח גמר אומר לפרוס הגמוניה איראנית על המפרץ – מרכז הנפט החשוב בעולם. אין הוא מהסס להדק את קשריו עם המערב, ובמיוחד עם ארצות הברית; הוא מקיים יחסים טובים עם ישראל...
  • יש בה עושר מופלג – אך רוב תושביה עדיין דלים מאוד... והכנסה בת 355 דולר לנפש בשנה בממוצע לעומת 1,440 דולר בישראל...
  • שליט אבסולוטי זה, בן 53, הוא המתווה את מדיניות הפנים והחוץ של איראן, והמיניסטרים שלו הם פקידים עושי דברו. לחלילו מרקדים הפרלמנט והעיתונות, כוחות הביטחון וכל הגופים הציבוריים החשובים האחרים...
  • אשתקד בלבד הוציא יותר משלושה מיליארדי דולר על ציוד צבאי, ובשנתיים הבאות יוציא יותר מאשר בכל 15 השנים הקודמות... הרכש הנוכחי של איראן כולל 108 פנטומים (בנוסף על 72 שיש לה כבר)... רוב הנשק נרכש בארצות הברית ובבריטניה. אבל השאח רכש גם רכב צבאי מברית המועצות ולדברי העיתונות האירופית, קנה נשק וציוד צבאי גם בישראל. ידוע שמשמר הראש שלו חמוש בתת מקלעים עוזי...
  • רמת החיים של רוב תושבי איראן עודה נמוכה מאוד, וגבוה מאוד אחוז הבערות (כמחצית מתושבי האזורים העירוניים וכ-80% מן הכפריים). באזורים נרחבים אין שירותי רפואה סדירים.
  • השאח האיראני מצהיר גלויות, השכם והערב, כי מנוי וגמור עימו להיות "השומר של המפרץ הפרסי", וכבר שיגר יועצים וכוחות צבא לעומאן, לסייע למשטר המקומי במלחמתו במורדים שבהרים: "אנו מוכנים לסייע לכל משטר לגיטימי שיבקש סיוע מידנו", אומר השאח...
  • אין הוא מתכתש עם הערבים, אך על ידי קיום קשרים טובים – אך צנועים – עם ישראל מאמין השאח שהוא מחזק את עצמו (ומחזק את האויב הגדול של הערבים...)
  • העיתונות המערבית מדווחת פעם בפעם על סיוע ישראלי לאיראן – בייעוץ חקלאי, כלכלי וצבאי – ועל יחסי מסחר ערים בין שתי המדינות. המאזן המסחרי הוא לטובת ישראל, ביחס של 9:1 בקירוב. בראשית העשור הנוכחי רכשה איראן מישראל פריטים בשווי 22.5 מיליון דולר...
  • איראן היא מדינה מוסלמית חזקה ופרו-מערבית, עשירה בנפט ובעלת מיקום אסטרטגי וכלכלי חשוב. כאשר היא ידידותית לישראל, נוח לנו הדבר, כשם שנוחים לנו קשרינו הטובים עם טורקיה.

"הארץ"  מסיים את הכתבה בהבעת תקוותם של אלה הקרויים בפיו "שוחרי השלום והיציבות" (כך בדיוק, באלה המלים!) כי תישמר יציבות שלטונו של השאח. והעניין ברור: מנקודת מבט ציונית אכן טוב הדבר כי יישמר כיסאו של השאח – "שומר המפרץ הפרסי", אשר יחד עם "השוטר הטורקי" ובחברותא עם "השוטר הישראלי" יבטיחו את השליטה האימפריאליסטית במזרח הערבי, ישמשו בלם לכוחות המהפכניים באזור וישמרו על שלטונם הם.

אין אנו חופשיים לכתוב ולדווח לקוראינו על כל הקשרים הישראליים-איראניים (למה?!), אך אנו מביאים בזאת תרגום מלא של מסמך שהתפרסם בכתב העת השמאלי "אל-חוריה", היוצא לאור בביירות, תחת הכותרת: התוכנית הפוליטית של האירגונים המשתייכים לחזית הלאומית האיראנית בגולה.

*     *     *

החזית הלאומית האיראנית הינה ברית לאומית על בסיס רחב, המנהלת את המאבק הלאומי והחברתי האציל של העם האיראני. להלן המצע הפוליטי, עליו הסכימו האירגונים המשתייכים לחזית זו, בוועידתם המשותפת מחוץ למולדת, אשר התכנסה בסוף השנה שחלפה (1972).

לאורך ההיסטוריה הסוערת שלו, הרצופה במאורעות הרי גורל, לחם העם האיראני בגבורה למען חירותו ועצמאותו. אף היום – בכרוע העם תחת נטל שלטון הדמים של האימפריאליזם ומשרתיו מבית – אין הוא חדל מהמשך המאבק. נזכור את התנועה המהפכנית הנלחמת למען החוקה והתחייה המהפכנית ביערות קילארן; את תנועתו של השייח' מוחמד אל חיאבאני; את ההתעוררות המהפכנית בראשותו של הקולונל מוחמד טקי-חאן-בסיאן בחרסאן; את המאבקים הנמשכים נגד הדיקטטורה של רד'א חאן, ואת המאבק הדמוקרטי והאנטי-קולוניאלי בהנהגתו של הד"ר מוצאדק, מאבק אשר סיסמתו המרכזית – הלאמת מפעלי הנפט באיראן – הינה ההוכחה החותכת למסירותו הלוחמת של העם במאבקו למען החירות והשלטון העממי בתקופתנו.

ההתפוררות ההדרגתית של היחסים החברתיים הישנים ששררו בחברה האיראנית, התפוררות אשר החלה מאז נבחרה השושלת הצאפוית, בעיקרו של דבר כתוצאה מההשפעה הפוליטית הקולוניאלית ומהתפשטותו של המשטר הקפיטליסטי בקנה מידה עולמי, הושלמה בתקופה הקאג'ארית. התפוררות היחסים החברתיים האלה לוותה גם בהתפוקקותו של הסדר השלטוני אשר נולד כתוצאה מיחסים אלה, וגם בשקיעתם של המעמדות המסורתיים ובהתפתחותם של מעמדות חברתיים חדשים, המקיימים בינם לבין עצמם יחסים חדשים. מאידך, עובדת הימצאותו של המשטר החברתי הישן תחת השפעתו ושלטונו של הקולוניאליזם הביאה – לאחר מאבקים ממושכים בין הכוחות האימפריאליסטיים האנגלי והרוסי – להפיכתו של המנגנון השלטוני בשלהי התקופה הקאג'ארית לכלי שרת בידי האימפריאליזם הרוסי.

הסתירה שבין היחסים החברתיים החדשים שנתהוו, לבין שלטון הממשיך לנקוט במדיניות המבוססת על עריצות והמהווה כלי שרת נכנע בידי האימפריאליזם, הביאה להתפתחותן של כמה תנועות אנטי-ממשלתיות אשר הולידו את התנועה למען החוקה (התנועה הקונסטיטוציונית), אותה הנהיגו אנשי דת ליברלים ומשכילים דמוקרטיים, וכן את התנועה של ההמונים העממיים, אשר בראשה עמדו אנשים כסטאר חאן – דבר שהביא בעקבותיו להפלת שלטון העריצות, לכינון בית נבחרים ולקביעת חוקי יסוד. ואולם, למרות התפתחות זו ולנוכח אי הבשלתם המספקת של היחסים החברתיים החדשים ועל רקע אי בהירות וחוסר ראייה נכונה של האימפריאליזם, מהותו, דרכי התפתחותו ושיטותיו – לא נפרצה בפני העם דרך לשלטון אשר ייצג אותו; סוכני האימפריאליזם, אשר השכילו מן הרגע הראשון להסתנן אל המנגנון השלטוני אשר קם על חורבות המשטר העריץ הישן, הצליחו להשתלט במהירות מרבית על מהלך העניינים.

מה שעמד ברגע זה על סדר יומה של תנועת השחרור היה המשכתה והרחבתה של הפעילות המהפכנית באזוריה השונים של המולדת.

עם פרוץ מהפכת אוקטובר, אשר חיסלה את שאיפותיו, השפעותיו וזכיונותיו של השלטון הקיסרי הרוסי האימפריאליסטי, נפרצה איראן לפלישתו של האימפריאליזם האנגלי. בתקופה זו, בה היה הקפיטליזם המונופוליסטי בשלבי התפתחותו, דבר שהביא לחלוקת העולם בין המעצמות האימפריאליסטיות, לחם האימפריאליזם האנגלי על השליטה באוצרות הטבע ובמקורות הנפט באיראן, מתוך כוונה לבזזם ולנצל את שווקיהם כקרש קפיצה להרחבת זכיונותיו המונופוליסטיים השונים. ומתוך רצון להבטיח את שליטתו זו ראה, ובצדק, את דיכוין המוחלט של התנועות העממיות כמטרתו הראשונה. מאמציו השפלים של האימפריאליזם בתחום זה הולידו את ההפיכה השחורה בשנת 1920 והביאו לכינונה של הדיקטטורה הפאשיסטית של רד'א חאן ולהחרבתו של המנגנון השלטוני הריכוזי – תנאי הכרחי להבטחת המשטר והאינטרסים האנגליים לתקופה מה.

הדיקטטורה של רד'א חאן לא עייפה אפילו יום אחד מלמלא את תפקידה הבוגדני לכל פרטיו ודקדוקיו, ושקדה על כתישתם של הכוחות שנותרו עדיין מן התנועה הדמוקרטית. כמו כן האריכה את הסכם הנפט כדי להגן על האינטרסים האימפריאליסטיים של בריטניה וכדי לייצבם.

נפילתה של דיקטטורה שחורה זו, בת עשרים השנים, בשנת 1941, הכשירה פעם נוספת את הדרך בפני התנועה העממית והמאבק האנטי אימפריאליסטי. הכת השלטת הקשורה באימפריאליזם נשארה אמנם בעמדותיה, אך מעמדה זועזע וכוחותיה נחלשו כתוצאה מנפילת השלטון הפאשיסטי וכתוצאה מן התחרות האימפריאליסטית המחודשת בקנה מידה בינלאומי. ואכן, הדם החל לזרום מחדש בעורקיה של התנועה העממית הדמוקרטית האיראנית, אשר נפגעה לא במעט בתקופת שלטונה של הדיקטטורה השחורה. הפעם ניצב בראש התנועה אדם חדש – ד"ר מוצאדק.

הניסיון ההיסטורי אשר נרכש על ידי התנועה העממית תוך כדי המאבק למען החוקה מחד, וההפיכה השחורה ופרישׂתו של מונופול הנפט, אשר גילה לעין כל את עוצמת האימפריאליזם האנגלי ואת כושר השפעתו באיראן מאידך – הביאו לראיית האימפריאליזם האנגלי כאויב העיקרי וסייעו לגיבוש המאבק הדמוקרטי סביב הסיסמה: הלאמת מפעלי הנפט בכל רחבי המדינה.

המאבק האנטי אימפריאליסטי, אותו ניהל עמנו בהנהגתם של הד"ר מוצאדק והחזית הלאומית האיראנית, זכה בניצחונות מזהירים בהלאמת מפעלי הנפט ובהנחתת מהלומת מוות על ההשפעה והשליטה של האימפריאליזם בתחום הכלכלי, הפוליטי והרעיוני-אידיאולוגי. הרכבת ממשלתו של הד"ר מוצאדק היתה אחד הניצחונות הגדולים במאבקו הממושך של עמנו נגד שלטון האימפריאליזם והעריצות. מאז ימיה הראשונים עמדה ממשלה זו בפני ניסיונותיו החוזרים ונשנים של האימפריאליזם להפילה באמצעות מזימות ותככים, בהשתמשו בריאקציה המקומית (שבראשה חוגי ארמון המלוכה) כבכלי שרת. העם האיראני נחלץ להגנה על ממשלתו, כשהוא נאלץ לא פעם להקריב קורבנות דמים, כפי שאירע בזמן התנועה ההיסטורית הגדולה ב-1952.

אולם עקב אי גיוסם של הכוחות העממיים ואי ציודם בצורה מספקת וכתוצאה משיתוף הפעולה ההדוק שבין האימפריאליזם לבין הריאקציה המקומית וחוגי ארמון המלוכה, והודות לכך שסוכני האימפריאליזם נמצאו במרכזי הפיקוד החשובים של הצבא ובגלל ההסכמה המוחלטת שבין האימפריאליזם האנגלי והאמריקאי – עלה בידי אויבי העם להוציא לפועל את מזימתם הזדונית: באמצעות קשר ההפיכה של אוגוסט 1953, אשר תוכנן על ידי סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית, הגיעה אל השלטון ממשלת ההפיכה הפושעת.

*     *     *

ממשלתו של [השאח] מוחמד רד'א הפכה את ארצנו לכר פורה לתאוותיהם של השודדים המונופוליסטים הזרים והמקומיים. משמעות החתימה על החוזים הצבאיים והעושקניים היתה השלטתם של היועצים הצבאיים וסוכני החרש הזרים על החיים היומיומיים של בני האדם, שדידת אוצרות הטבע הלאומיים, ניצולם הנתעב של הפועלים והאיכרים, מעצרם, עינוים, הגלייתם ולעתים אף רציחתם של המהפכנים, שלילת החרויות הדמוקרטיות, ביטול תוקפה של החוקה, הטלת חובות כבדים על צווארו של העם והעמקת השפעתה של האידיאולוגיה האימפריאליסטית.

הממשלה לא הסתפקה בהסגרתה של תעשיית הנפט הלאומית, זו שעל שחרורה מעול האימפריאליזם הערה העם האיראני את נפשו למוות; יתר על כן: היא מסרה לשליטה זרה את כל ענפי המשק האחרים – מהתעשייה והמחצבים ועד הבנקים וחלק הארי של החקלאות. כתוצאה מכך פשטו בכל רחבי המדינה העוני, הבורות והאבטלה בממדים שעוד לא נראו כדוגמתם; הרקב והשוחד פשטו בכל זרועות השלטון, הערים הגדולות הפכו עד מהרה לריכוזי ענק של רעבים ומובטלים. עליית יוקר המחיה, הוצאת כספי העם בלא חשבון, והבזבוז בצורותיו השונות הוסיפו צרה על פגע.

האידיאולוגיה הלאומית והמסורות העממיות המהפכניות הפכו יעד להתקפותיה של האידיאולוגיה האימפריאליסטית. ההשתתפות בבריתות הצבאיות העוינות והמדיניות המתרפסת אותה נקטה הממשלה ביחס לאימפריאליזם העולמי הפכו את ארצנו לבסיס צבאי, כלכלי ופוליטי לדיכוי התנועות הלאומיות והמתקדמות במזרח התיכון כולו. בחיזוקו ההולך וגובר של הצבא אין כוונתו של השאח אלא הגשת עזרה לכוחות האנטי מהפכניים במזרח התיכון. שיתוף הפעולה הגלוי שבין השאח והציונים מהווה הוכחה מכרעת לאיבה העמוקה שבין משטרו לבין התנועות המתקדמות האנטי אימפריאליסטיות של העמים הערביים.

משטרו של השאח הולך ומרחיב את תחומי התערבותם של מוסדות פוליטיים כדוגמת המועצה לביטחון, בחיים היומיומיים של העם. הוא חונק את כל צורותיהן של החרויות הדמוקרטיות. הוא טורח להקים מפלגות ואירגונים מטעם, אשר מהווים כלי שרת כנועים בידיו – וכך הוא מפקיע מידי העם, צעד אחר צעד, את מירב אפשרויותיו למאבק נגד האימפריאליזם והריאקציה.

*     *     *

ההפיכה של אוגוסט 1953 פתחה שלב חדש במאבקו של העם האיראני. אם נאמר שמאבקה של התנועה למען החוקה כוון נגד הממשלה העריצה אשר היוותה מסווה לשלטון האימפריאליזם; ואם המאבק שהתחולל אחר 1941 כיוון באופן ישיר נגד האימפריאליזם לבדו, הרי שההפיכה של אוגוסט 1953 גילתה לעין כל את הברית העמוקה והקבועה שבין הריאקציה המקומית, בהנהגתו של הארמון, לבין האימפריאליזם. ומכאן שהיא גילתה גם את ההכרח שבגיוס הכוחות העממיים למאבק ממושך נגד הכת השלטת ונגד האימפריאליזם גם יחד.

המאבק האמיץ של המוני בני עמנו נמשך על אף התקפותיה הפרועות של ממשלת ההפיכה. המאבק נוהל לעתים בפומבי ולעתים במחתרת. השנים 1963-1960 היוו שלב חדש במאבק זה. בתקופה זו נטלה לידיה החזית הלאומית האיראנית מפעם לפעם את הנהגת המאבק והשקיעה מאמצים כבירים באיחוד השורות וליכוד הכוחות הלוחמים. ואולם גם היא טובעה בנהרות של דם, כתוצאה מן ההתקפות הפראיות של הריאקציה והאימפריאליזם, שבאו לאחר ההתקוממות שאירעה בחודש יוני 1963.

הניסיון אשר נצבר במאבק הממושך, על הצלחותיו ועל כישלונותיו, הציב בפני העם משימה יסודית: מציאת הדרך להתפתחות מהפכנית הדרגתית המעורה בחיים היומיומיים עצמם. בהיותו מצויד בניסיון מאבקו-הוא ובניסיון שנרכש במאבקיהם של עמי העולם, ובמיוחד מאבקיהם של העם הווייטנאמי והעם הפלסטינאי האמיצים, הגיע עמנו אל המסקנה הנכונה: מבלעדי המאבק המזוין חסר הפשרות לא ייתכן הניצחון על האימפריאליזם ועל הריאקציה המקומית שבראשות הארמון הפהלאווי; לא תיתכן נטילת מוסרות השלטון מידיהם; לא תיתכן הגדרתו העצמית של העם והפיכתו אדון לגורלו.

ואכן הביאו עמן השנים האחרונות שלב חדש בתולדותיה של התנועה המהפכנית, כאשר המאבקים הרחבים של הסטודנטים ומורי הדת המתקדמים ואלה של שאר השכבות החברתיות העממיות, ובייחוד זה של מעמד הפועלים, מסמלים מהות חדשה; מהות חדשה זו מתבטאת כמו כן ביציאתם של האירגונים המתקדמים והמהפכניים אל דרך המאבק המזוין.

מאבק חדש זה, על צורותיו השונות ואופיו החדש, שנתגלה במבצעים המהפכניים אשר נערכו בערים הגדולות, לא רק שהוא פותח דרך חדשה בפני התנועה המהפכנית אלא יותר מכך: הוא מהווה נקודת מפנה בתולדות המאבק הלאומי; באשר בגלגולו זה, החדש, הוא רוכש לעצמו עומק ובשלות פנימית, במיוחד במה שנוגע לטבעם ולמוצאם החברתי-מעמדי של האירגונים העומדים בראשו.

אנו מודעים לכך שלפנינו מאבק קשה וארוך; לנגד עינינו עומדים כראיה מאבקיהם של עמי וייטנאם ופלסטין. הניצחון רחוק והערבות היחידה להשגתו הוא המאבק הממושך והרה הקורבנות. המחשבה על השגת הניצחון תוך תקופה קצרה, מבלי הקרבת הקורבנות הנדרשים ומבלעדי העמידה על אחדותם הלוחמת והמלאה של כל הכוחות האנטי אימפריאליסטיים באיראן ובאזור, מעידה על תפיסה מוטעית של תנאי המאבק ושל מטרותיו. רק ההתנגדות הממושכת והעיקשת, הנאמנות המהפכנית והמאבק אשר לא יידע עייפות מהי – לצד האחדות של כל הכוחות האנטי אימפריאליסטיים, רק אלה הן הערובות לניצחון הסופי. לנו אין ספק שהעם האיראני האמיץ, על בניו ובנותיו אשר השכילו זה פעמים רבות לצאת משדה המערכה כשלראשם עטרת הניצחון, לא ייכנע גם הפעם ולחום יילחם עד אשר אויבי העם יופלו ויימלטו על נפשם לבלי שוב. עמנו יתמיד במלחמתו להפלת השלטון – סוכן האימפריאליזם – ולחיסולה של ברית העושק, העריצות והשוד – הברית שבין הריאקציה המקומית והריאקציה הזרה במולדתנו; למען כינונה של ממשלת העם, למען השמירה על הנכסים הלאומיים, למען בנייתה של איראן חופשית, פורחת ומתקדמת.

היסודות והקבוצות העומדים תחת דגלה של החזית הלאומית האיראנית בגולה פועלים תחת השראתן של המטרות הנעלות שצוינו לעיל. על מנת לקחת חלק בהגשמתן הלכה למעשה התאחדו בתוך החזית הלאומית בגולה. הנקודות שיפורטו להלן הן מטרותיהם המשותפות במאבקים הדמוקרטיים המאוחדים ואבני יסוד לבניינה של החברה למענה הם נלחמים בשלב המהפכני הנוכחי. בו בזמן הם עמלים, כל אחד בפני עצמו, על פרסום עמדותיהם הייחודיות והספציפיות לטווח ארוך.

1. הפלת השלטון הפהלאווי הדיקטטורי והריאקציוני, הקשור בטבורו לאימפריאליזם העולמי, וכינונה של ממשלה עממית דמוקרטית באמצעות בית נבחרים שייבחר בבחירות חופשיות וכלליות.

2. הבטחתן של החרויות הדמוקרטיות כחופש האמונה, חופש הדעה, חופש הפרסום וחופש ההתאגדות האירגונית והמפלגתית לכל הכוחות הלאומיים.

3. הגנה על עצמאותה של המולדת ואחדותה ונקיטת מדיניות המתבססת על האינטרסים של העם האיראני, כיבוד זכויותיהם של כל העמים, מאבק נגד כל סוגי המדיניות האימפריאליסטית; תמיכה מלאה בתנועות השחרור של העמים המשועבדים והעשוקים.

4. ביטול חוק הזכיונות המונופוליסטיים הזרים; ביטולן של כל הבריתות העוינות את האינטרסים של העם ובכלל זה כל ההסכמים הפוליטיים, הכלכליים והצבאיים אשר נכפו על העם האיראני בעל כורחו, בתנאים של טרור וחנק החרויות הדמוקרטיות, הסכמים שכל מטרתם הבטחת האינטרסים של האימפריאליזם העולמי והריאקציה המקומית.

5. החזרה לתוקף של החוק להלאמת מפעלי הנפט ברחבי המדינה.

6. הלאמת כל הבנקים והמוסדות המסחריים והתעשייתיים הקשורים באימפריאליזם; עריכת תוכנית פיתוח כלכלית אשר תבטיח לכלכלה הלאומית התפתחות מהירה, מאוזנת ובלתי משועבדת לשוק הקפיטליסטי העולמי ולחלוקת העבודה הבינלאומית. תוכנית פיתוח כלכלית זאת תבטיח התפתחות חברתית ואידיאית חופשית.

7. בניין חברה חדשה – חברה בה היחסים החברתיים ילבשו צורה אשר באמצעותה שיעור טובות ההנאה החומריות והרוחניות מהן יהנו בני החברה יעמוד ביחס ישר למידת שירותם של אלה את העם והמולדת.

8. חלוקת הקרקע לאיכרים ונקיטת כל האמצעים המכוונים לקידומה של החקלאות ולהעלאת רמת חייהם של הפלאחים.

9. הבטחת זכויותיה החברתיות של האשה ויצירת תנאים שיעזרו לה במימוש חלקה בבניין החברה האיראנית החדשה.

10. מאבק נגד האידיאולוגיה האימפריאליסטית; פרסום והפצת המחשבה והתרבות המתקדמות והעממיות; חיסולה של הבורות במהירות האפשרית – חינוך יסודי חובה לכל.

11. הלאמת מוסדות הבריאות, הרחבת בתי החולים והמרפאות ובתי המרקחת, באופן שיתאפשר לכל בני העם בכל רחבי הארץ להפיק תועלת מכסימלית מהישגי הרפואה ושירותיה.

–     –     –

iran - 69

  • סודות המדינה

"פיגארו" הפאריסי מאת שליחו בטהראן:

גוברת מורת הרוח באיראן משיתוף הפעולה עם ישראל

טוען: חילופי אינפורמציה בין השירותים החשאיים

מאת גיל קיסרי

סופר "מעריב" בפאריס

בגזרות שונות של דעת הציבור באיראן ניכרת מורת-רוח גדלה והולכת משיתוף הפעולה בין איראן לישראל – שיתוף סודי הדוק – בתחומים שונים, והדבר עלול לגרור תוצאות חמורות בעתיד הקרוב – כותב שליח "פיגארו" הפאריסי בטהראן, איוו קיאו.

הכתב מספר על הפגנות ועל גילויי התנגדות לקירבה בין איראן לישראל, כגון צעקות "השאח יהודי" או סילוף שם משפחתו פהלאווי ל"פאפא לוי".

גילויי מורת הרוח באים מן השמאל וגם מראשי הדת באיראן.

על שיתוף הפעולה בין ישראל לאיראן אומר קיאו: "השירותים החשאיים של שתי המדינות מקיימים שיתוף פעולה הדוק ורבים מקציני ה'סאוואק' (המשטרה הפוליטית באיראן) הכל-יכול הוכשרו בתל אביב. רבים ממתנגדי השאח יושבים באירופה ומקבלים הכשרה צבאית במחנות הפליטים הפלשתיניים בלבנון.

"הישראלים מומחים גדולים בהסתננות לרשתות האלה, והם מעבירים לשלטונות האיראניים כל מידע היכול לעניין אותם.

"מצד אחר אין ספק – למרות כל ההכחשות הרשמיות – שקצינים איראניים במספר מסוים אומנו בישראל, בייחוד טייסים וצנחנים".

כן מדבר קיאו על שיתוף פעולה הדוק בין התעשיות האוויריות של שתי המדינות ועל הזרמת נפט מאיראן דרך הצינור אילת-אשקלון.

"מעריב", 21.6.73