העיתונות והטלביזיה מפרסמות ידיעה סנסציונית, כי "נעצרה בחורה יהודיה מלונדון שהביאה הוראות לאירגוני החבלה הפלשתינאים בגדה המערבית" – וזאת מבלי שעיתונאי כלשהו ראה או שמע את הבחורה.
אם כך, מהו מקור הידיעה הזו?
התשובה חד-משמעית: שלטונות הביטחון.
אם לאחר מכן משחררים את הבחורה ומרשים לה להסתובב 10 ימים ברחבי הארץ, הרי ברור שאין שום הוכחות נגדה.
אך למה טורחים השלטונות לדווח לעיתונות (הישראלית והעולמית) כי הבחורה גורשה מן הארץ למחרת שחרורה והושמה על מטוס?
על מנת להטעות את העיתונות, כדי שאנשיה לא יפגשו את הבחורה בישראל.
ממה חוששים השלטונות? מפרסום?
התוצאה, כמובן, הפוכה. הראיון המתפרסם להלן נערך עם ואנסה סטילוול בבריטניה, כדי לפרסמו שם.
* * *
ואנסה, לאחרונה ביקרת בישראל, בתקופת חג המולד; מה היתה מטרת ביקורך?
נסעתי לבקר קרובי משפחה, לבלות חופשת הבראה ממחלה, לאסוף חומר למחקר על אפליה מעמדית וגזעית במוסדות לילדים ולבקר חברים שלי – חלקם אנשי "מצפן".
מי הם קרובייך וכיצד התיידדת עם אנשי "מצפן"?
אמי היתה פליטה יהודיה מווינה שהובאה לבריטניה ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה על ידי כת הקווייקרים. אמי התחתנה במלחמה עם חייל בריטי. חלק מקרוביה של אמי גרים בחיפה והיה לי קשר קבוע עמם. ביקרתי בישראל לראשונה ב-1968 ולאחר ביקור קרובים אספתי חומר למחקר על השפעת החינוך בקיבוץ על גידול ילדים. ביקרתי עוד מספר פעמים בארץ, הפעם האחרונה היתה במאי 1972 ובהזדמנות זו אספתי חומר למחקר על קבוצות שמאליות בישראל.
למי מיועדים המחקרים הללו?
לפרסום בירחון העיוני של האירגון "הסוציאליזם הבינלאומי", היוצא לאור בבריטניה.
האם את חברה באירגון זה?
לא, אבל אני אוהדת קרובה.
האם יש לך איזושהי זיקה ליהדות או לישראל?
לא, אבל מאחר שביקרתי אצל קרובי מספר פעמים והתפעלתי מהארץ, וכן מאחר שחברים שלי היגרו לשם, רציתי לברר אם הביקורת שאירגוני השמאל מותחים על ישראל היא מוצדקת.
מדוע בחרת לפגוש אנשי "מצפן"?
לראשונה נפגשתי עם גישה ביקורתית מצד ישראלים לגבי ישראל במאמר "על האופי המעמדי של החברה הישראלית" שנכתב על ידי שלושה חברי "מצפן" ופורסם בירחון הבינלאומי "ניו לפט רביו". הבנתי כי יש ניגוד וסתירה בין גישה לאומית כמו הציונות לבין גישה בינלאומית כמו הסוציאליזם ורציתי לברר כיצד מגיבים על כך הישראלים. נוסף לכך, כשנפגשתי עם חברי "מצפן" זכיתי לראשונה להיפגש עם פלשתינאים, אזרחי ישראל, אשר גם להם יש גישה בינלאומית ולא לאומנית.
מה אירע בביקורך האחרון?
הגעתי ללוד מאוחר בלילה, ביום רביעי ה-20 בדצמבר, ולאחר שעברתי את המכס וביקורת הדרכונים ניגש אלי אדם בתפקיד רשמי וביקשני להיכנס לחדר צדדי, בו ניהלו כמה קציני משטרה ויכוח על דרכוני הבריטי, בו נמצאה חתימה שהצביעה על כך שנכנסתי ויצאתי מקפריסין בחודש מאי. נערך עלי חיפוש ונמצאו עלי עיתונים וספרים בערבית וגרמנית, שניתנו לי על ידי משה מחובר בלונדון עבור חיים הנגבי בתל אביב.
מה הכילו הספרים הללו?
היה שם ספר שירים בערבית וירחונים בערבית היוצאים לאור באירופה.
האם היה משהו מיוחד במסמכים הללו?
לא. כל החומר היה בדפוס ומוצע למכירה מעל דוכנים.
מה אירע לאחר מכן?
החזיקו אותי שלוש שעות מבלי לשאול אותי שאלה כלשהי וסירבו להיענות לבקשתי להתקשר עם הקונסוליה הבריטית. לאחר שלוש שעות ציפייה בא איש לבוש אזרחית שזיהה עצמו כחוקר שאיננו מהמשטרה אלא מהש"ב, והוא חקר אותי משך שש שעות.
מה שאל אותך?
הוא שאל אותי למי מיועדים הניירות. סיפרתי לו שהם נמסרו לי על ידי מחובר עבור הנגבי. הוא סירב להאמין לכך והעיר כי חיים הנגבי אינו קורא ערבית. הערתי לו כי תמיד אפשר למצוא פלשתינאים המוכנים לתרגם. הוא חקר אותי על כל הכרויותי עם ערבים, ושאל על כל ביקורי כפי שנשתקפו בדרכון. סיפרתי לו כי, בין השאר, ביקרתי גם בלבנון, וכי מטרתי היתה לראות ארץ ערבית. במהלך החקירה ביקשתי להתקשר עם השגרירות הבריטית והחוקר השיב כי הדבר עלול לגרום לי קשיים. ביקשתי להתקשר עם קרובי והוא חייג ודיבר בעברית עם מישהו, אן התברר לי כי לא התקשר כלל עם קרובי משפחתי. כשהתקשרו לאחר מספר ימים עם קרובי משפחתי, עשו זאת רק על מנת לחקור אותם.
נשאלתי את מי פגשתי בקפריסין וסיפרתי להם כי פגשתי מספר אנשים, ביניהם אזרח סורי. החוקר טען כי אדם זה הוא סוכן שירות הביון הסורי וכי אני עובדת בשירות זה. הסברתי לו כי כל הפגישה היתה מקרית ואין שום קשר ביני לבינם. בערך בשעה שש בבוקר חייג החוקר ולאחר השיחה הטלפונית הודיע לי כי יעצרו אותי להמשך החקירה, מאחר שאין הוא מאמין כי פגישתי עם הסורי היתה מקרית והוא סבור שהספרים שהבאתי מיועדים לפלשתינאים ולא לחיים הנגבי.
התעקשתי על כך שיזמינו נציג מהשגרירות הבריטית. החוקר אמר לי כי יסדר לי מקום לשינה קצרה ולאחר מכן ימשיך בחקירה ויזמין נציג מהשגרירות. הוא גם הציע לי לעבוד למען שירות הביטחון הישראלי. הוא שאל אם אני מוכנה לחזור לקפריסין להיפגש עם אותו אזרח סורי ולמסור פרטים שאקבל ממנו. לאחר מכן נלקחתי לבית סוהר בלתי ידוע. לקחו ממני את כל חפצי ורשמו זאת בעברית וביקשו ממני לחתום. סירבתי. לאחר מכן הכניסו אותי לתא. הייתי לבד בתא; היה קר ומלוכלך אך לא התעללו בי. כל שעה נכנס מישהו והעיר אותי בשאלה זו או אחרת. בשלוש אחר הצהריים הופיעו שלושה אנשים משירות הביטחון והחלו לראיין אותי. הם רצו לדעת פרטי-פרטים על תולדותי האישיות.
איזה פרטים, למשל?
שאלו אותי מדוע התחתנה אמי עם אדם לא-יהודי. הם העירו כי אני בלתי-ציונית מכיוון שלאחר מות הורי גדלתי בבית לא-יהודי. הערתי כי משפחה זו הוצעה על ידי משפחה יהודית. הם גם העירו כי אילו הייתי ערבייה הייתי זוכה לטיפול גרוע בהרבה. הם עברו על כל השמות שביומני וסיפרו לי כל מיני כזבים עליהם. הם עברו על כל מכתבי האישיים שהיו ברשותי. הם התעקשו שאני מבינה עברית וערבית ודרשו מהסוהרים לדבר אתי בעברית בלבד. מאחר והסתכלתי על הכתיבה שלהם (שהיא מימין לשמאל) התעקשו על כך שאני בודקת אם אין להם שגיאות כתיב.
הם חקרו אותי ארוכות על השקפותי הפוליטיות ועל יחסי לציונות, לישראל ולפלשתינאים. לא היה להם שום מושג על ההבדלים בין הקבוצות השמאליות השונות. הם התנהגו כאילו כל מי שמותח ביקורת על הציונות הוא בהכרח שמאלי, וכל אדם שמאלי חייב בהכרח להיות פרו-פלשתינאי ותומך של אירגוני הגרילה הפלשתינאים. הם סירבו להאמין שאירגונים שמאליים בבריטניה עוסקים בעיקר בבעיות מעמדיות. הם שאלו אותי מדוע אינני נשואה, מדוע איני נוסעת בחברת גבר, מדוע נסעתי לבדי לקפריסין וללבנון, מי קונה את בגדי ומי משלם עבור נסיעותי. הם סירבו להאמין כי יש לי משכורת משלי וכי אני קונה בעצמי את בגדי וכרטיסי הנסיעות שלי.
בבוקר הבא הביאו אותי לבית משפט ברמלה. כשיצאתי מהמכונית ניגש אלי קצין משטרה ושאל אותי אם ידוע לי מדוע הובאתי לשם. הוא אמר שיעצרוני לשבועיים אם לא אמסור לו מדוע הובאתי לבית המשפט. נכנסנו לבית המשפט והוא טען כי אני נאשמת בהפצת כרוזי תעמולה פרו-פלשתינאים ובמגע עם סוכן זר. השופט שאל אותי אם יש לי מה לומר. עניתי לו כי הבאתי עיתונים וספרים מישראלי בלונדון לישראלי בתל אביב והחומר אפילו לא נמסר. הערתי לו כי אפילו מבחינה טכנית לא היתה לי שום הזדמנות לחלק כרוזים מאחר שנעצרתי בתוך שדה התעופה. באשר להאשמה השנייה עניתי כי פגשתי אזרח סורי בקפריסין, אך לא היה לי שום מושג אודותיו. נלקחתי בחזרה לבית הסוהר ושם נחקרתי שוב. הוצע לי מחדש למסור אינפורמציה על "מצפן", וללכת לסוריה עם אינפורמציה מהש"ב לאירגונים הפלשתינאים. סירבתי.
על מה נחקרת בפעם השנייה בבית הסוהר?
בחקירה זו עברו שוב על פרטי האישיים, והחוקר אמר בסיום החקירה כי ברצונו לברר אצל חיים הנגבי אם אמנם דברי נאמנים. אגב, בבית המשפט דרשתי מהשופט להפגישני עם נציג השגרירות הבריטית והשופט נתן הוראה למלא דרישה זו. אולם הוראה זו לא הוצאה לפועל על ידי המשטרה. היו אלה ידידים אישיים שלי, כולל חיים הנגבי, שפנו לשגרירות לברר פרטים אודותי. נשארתי בכלא יומיים נוספים ובמוצאי יום ראשון הופיע החוקר והודיע לי כי יש בידו הוכחות לכך שמסרתי פרטים כוזבים על קשרי עם חיים הנגבי ועם האזרח הסורי. הוא אמר כי הוא עצמו חקר את חיים באותו יום, וחיים מסר לו כי שלח אותי ללבנון וביקשני להעביר ידיעה לאיש ה"פתח" בביירות. החוקר אמר לי כי אם אמסור לו את תוכן הידיעה הוא יאפשר לי לחזור מיד לבריטניה למרות שייאסר עלי לחזור לישראל. הוא העיר כי אם אסרב למסור לו את הידיעה אני עלולה להיאסר למשך שנתיים. כמובן שידעתי כי כל זה שקר וכזב, שום ידיעה מעולם לא נמסרה לי. הוא דרש ממני למסור לו פרטים על שיחה ביני לבין חיים, שהתקיימה בחודש מאי על אודות "הפנתרים השחורים", סרבנות הגיוס ופעילות איגוד-מקצועית. הוא אמר שיבוא למחרת לקבל ממני את פרטי השיחה. שום אדם לא הופיע משך יומיים, וזה הבהיר לי כי החוקר ידע שהוא דובר אי-אמת.
לאחר יומיים הופיעו שלושה נציגים מהשגרירות הבריטית, שבאו לאחר שנתבקשו לעשות זאת על ידי חיים ועל ידי ידיד אישי שלי. שום פנייה אליהם לא באה מצד רשות ישראלית כלשהי. הם התנצלו על כך שביקורם בא באיחור כה רב והסבירו כי משטרת ישראל הכחישה כל ידיעה כאילו שאני עצורה. נציגי השגרירות הסבירו כי במשך יומיים רצופים נאלצו לחקור עד שגילו כי אני עצורה בבית המעצר באבו כביר. הם אמרו לי כי נאמר להם שאני אשוחרר באותו יום אך לא נמצאה מכונית להעבירני לבית המשפט. שום אדם מהמשטרה או מהש"ב לא טרח להודיע לי כי אני עומדת להשתחרר.
בבוקר הבא הופיע החוקר ומסר לי כי לא היה ממהר לשחררני אילו הייתי ממוצא נוצרי. הוא הציע לי שוב לעבוד למען שירות הביטחון הישראלי ולמרות שסירבתי בעקשנות הכריח אותי למסור לו את כתובתי והודיע כי ישלח סוכן בלונדון לבקרני, ובמידה שיש לי מידע על האירגונים הפלשתינאים עלי להודיע לו זאת. הוא קבע עמי ראיון בבית קפה בישראל שבוע לאחר מכן.
לא סירבתי, אך לא הופעתי. הוא אמר לי כי שום אדם בישראל או בבריטניה אינו יודע על מה שקרה לי והזהיר אותי לא לפגוש את הנגבי באומרו: "הוא אדם רע, בעל השקפות רעות". נלקחתי שוב לבית המשפט ברמלה ושוחררתי שם, למרות שהשגרירות הבריטית וקרובי משפחתי קיבלו הודעה ששוחררתי בתל אביב.
מה קרה לאחר ששוחררת?
טלפנתי לשגרירות להודיע על מקום הימצאי וידיד שלי בא לקחתני למשפחתי. שם נתברר כי העיתונות הישראלית פירסמה גירסה כוזבת לחלוטין על מעצרי וכי הטלביזיה הישראלית מסרה כי גורשתי מישראל.
מה קרה למעשה?
נשארתי בארץ עשרה ימים נוספים, חופשייה לבקר בכל מקום שארצה ולעשות כל מה שברצוני לעשות ועד כמה שידוע לי לא עקב אחרי שום אדם.
האם נפגשת עם חיים הנגבי לאחר שחרורך?
כן. נפגשנו לאחר ימים מספר ונודע לי כי הוא נחקר על ידי הש"ב על קשריו עמי. השגרירות הגישה תלונה רשמית על כך שאיש לא פנה אליהם למרות שניתנה הוראה מפורשת על ידי שופט לעשות כך. התשובה הרשמית היתה שלא חפצו להפריע להם בחופשת חג המולד.
מה עשית בחופשתך לאחר מכן?
הסתובבתי ברחבי ישראל וביקרתי ידידים וקרובי משפחה.
האם נפגשת עם נציגי העיתונות הישראלית על מנת להכחיש את הידיעה שפורסמה, כאילו נעצרת על העברת הוראות לאנשי האירגונים הפלשתינאים בגדה המערבית וכאילו שגורשת מהארץ?
לא.
מדוע?
הערכתי כי שום עיתון ישראלי לא יפרסם זאת.
המלבה"ד: ח. צם