בתחילת חודש דצמבר (1972) נתקבל אצל חבר אישרק"א (ראשי תיבות באנגלית של: ועדת הפעולה המהפכנית של ישראלים בחו"ל) בלונדון המכתב הבא:
– – – היקר,
ההסתדרות הכללית של הסטודנטים הערבים בבריטניה תקיים את אסיפתה הכללית השנתית בלונדון, ב-18 לדצמבר 1972. נתבקשתי להזמינך להופיע בפני ציבור זה.
באסיפה ישתתפו הרבה סטודנטים ערבים השוהים בבריטניה, מספר נציגים רשמיים של ממשלות ערביות, משלחות של אירגונים שונים בעולם הערבי, וכן הוגי-דעות ואינטלקטואלים ערבים – כולל מרכסיסטים וקומוניסטים ידועים.
לנו חשוב במיוחד שהכוחות המתקדמים בהסתדרות זו יפגינו את הסולידריות הבינלאומית שלהם עם רדיקלים ומהפכנים ישראלים ויהודים. עצם השתתפותך באסיפה זו תהווה מאורע בעל חשיבות יוצאת מהכלל לגבי הציבוריות הערבית בבריטניה ובארצות ערב עצמן.
תוכל לומר כל מה שברצונך לומר. תוכל לתקוף את הממשלות הערביות ואפילו את הסתדרות הסטודנטים עצמה. העיקר הוא שסטודנטים ערבים, וכן נושאי משרות רשמיות והוגי-דעות ערבים למיניהם, ישמעו על קיומה של "ישראל האחרת". לא איכפת לנו אם ההופעה עצמה תהיה למורת רוחם.
אנא, השתדל ובוא. אם אינך יכול לבוא שלח חבר אחר לאסיפה.
אני מקוות עמוקות שתוכל להופיע ומצפה לראותך באסיפה.
בידידות,
– – – –
בעקבות המכתב דנו חברי ועדת הפעולה המהפכנית של ישראלים בחו"ל (אישרק"א) בהזמנה. הוחלט להופיע ועובד נוסח הדברים. הנוסח, המתפרסם להלן, הוקרא – באנגלית – באסיפה עצמה על-ידי נציג אישרק"א:
כבוד היושב ראש,
נציגים,
תודה לכם על שהזמנתם נציג של ועדת הפעולה המהפכנית של ישראלים בחו"ל להופיע בפניכם היום; אנו ערים לכך כי זהו מעשה הדורש אומץ ומצביע על נכונות לבחון בצורה חדשה את הבעיות העומדות בפניכם – ואת הפתרונות שהוצעו להן בעבר.
אנו, חברי ועדת הפעולה המהפכנית של ישראלים בחו"ל, שללנו תמיד את הציונות מתוך נקודת ראות עקרונית, המבוססת על גישה בין-לאומית (אינטרנציונליסטית). הבהרנו בפומבי, פעמים רבות, בישראל וברחבי העולם, כי הציונות היתה ונשארה תנועה קולוניזאטורית, שתמיד כרתה ברית עם המעצמה האימפריאליסטית שהמזרח התיכון נמצא תחת השפעתה, וכי הציונות יכלה לממש את מטרותיה אך ורק באמצעות נישול העם הפלשתינאי.
עם זאת הבהרנו כי חיוני הוא להבדיל בין הציונות, מדיניותה ומוסדות השלטון שלה, לבין האוכלוסייה היהודית בישראל. כל פעולה פוליטית שאיננה מותחת קו בין הציונות לבין האוכלוסייה היהודית בישראל דוחפת אוכלוסייה זו לזרועות הציונות. פעולות ממין כזה מהוות מעצור ומכשול לתהליכים המהפכניים במזרח התיכון, משום שהן מעמיקות את המרכיבים הלאומניים (הנציונליסטיים) בסכסוך. האוכלוסייה היהודית בישראל עצמה חייבת להוות מרכיב חיוני במאבק להבסת המימסד הציוני. התהליכים המהפכניים בחברה הישראלית יכולים להתפתח רק תוך שיתוף עם תהליכים מקבילים בחברה הערבית – תהליכים שמטרתם לא רק שינוי מדיניות זו או אחרת, או הדחת שלטון זה או אחר, אלא חתירה לשנות מן היסוד את כל המבנה של החברה הערבית. התהליכים המהפכניים בתוך החברה הישראלית קשורים באופן הדוק בתהליכים המקבילים בתוך החברה הערבית. באשר לפלשתינאים הרי המאבק המהפכני של העם הפלשתינאי נדון לכשלון אם יתנהל במנותק מהתהליכים המהפכניים ברחבי המשרק [המזרח הערבי].
אנו חולקים על הדיעה כי ניתן להתגבר על דיכוי לאומי באמצעות מאבק לאומי. כל התנועות שהפרידו בין שחרור לאומי לשחרור חברתי, או שהקדימו את שלב השחרור הלאומי לשלב השחרור החברתי, נסתיימו בכשלון. תורת השלבים – הממליצה על שחרור לאומי תחילה, דמוקרטיזציה לאחר מכן, ולבסוף שלב של מהפכה חברתית – היא תורה מכשילה, המוסרת את המנהיגות לידי אותם כוחות המתנגדים למאבק מעמדי בתוך כל אומה וקוראים לשיתוף בין-מעמדי ולאחדות לאומית. כוחות ממין זה מצויים בכל אומה – במיוחד באומות מדוכאות. חובתם של סוציאליסטים מהפכניים לצאת בפומבי נגד מגמות אלה. אנו עושים זאת בתוך ישראל, אולם הצלחתנו והשפעתנו תלויה באלה העושים כך בתוך העולם הערבי.
חלפו למעלה מחמש שנים מאז מלחמת 1967, ולמעלה משנתיים מאז ספטמבר 1970. איזה לקחים הסיק השמאל המהפכני בעולם הערבי מתוך שני המאורעות הללו?
מהו הרקע החברתי והפוליטי למאורעות אלה, רקע שמתוכו ניתן היה לחזות כמעט בוודאות את תוצאות שתי ההתנגשויות הנ"ל? אם לא תוסקנה מסקנות מכאיבות מתוך המאורעות הללו, הרי שהם יחזרו על עצמם שוב ושוב.
מה שהובס במדבר סיני ב-1967 לא היה רק צבא, אלא כל השיטה החברתית שמאחוריו, שיטה בת חמש-עשרה שנה.
הטבח בעמאן, בספטמבר 1970, לא נבע רק מעדיפותו הצבאית של צבא חוסיין אלא מקבלת העיקרון שהמאבק הפלשתינאי נגד חוסיין חייב להמתין עד לאחר הבסת הציונות.
דרוש אומץ רב להסיק מסקנות אלה, אולם עד שהדבר לא ייעשה תהיינה רק מפלות חדשות לבקרים.
המימסד הציוני הוא הגורם הישיר והמיידי לדיכוי העם הפלשתינאי והוא פועל כתעלה המנקזת את כל המתחים החברתיים בעולם הערבי לתוך ביצת הלאומנות. מימסד זה הוא גם בן-הברית להשפעה האימפריאלית באזור. אולם הגורם העיקרי המאפשר מצב זה הם המשטרים הקיימים בעולם הערבי. כולם עד אחד. אין כאן רק שאלה של החלפת מנהיגים או מדיניות, אלא שינוי מן היסוד של מכלול היחסים החברתיים בתוך החברה הערבית. זה כולל את שבירת השליטה של הדת על המוחות, באותה מידה כמו שבירת השליטה של הגבר באשה. זה כולל את ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור ואוצרות הטבע, באותה מידה כמו ביטול יחסי הסמכות בתוך המשפחה. רק מתוך תפיסה חברתית רחבה כזאת ניתן לעצב גישה מדינית שאיננה משועבדת לבעיות מקומיות או ארעיות, ורק גישה כזאת מסוגלת לפתור את הבעיות מבלי להשתעבד להן.
מאבקנו בתוך ישראל מתנהל מתוך גישה כזאת, אולם ברור לנו שהתוצאות בכל שלב תלויות במאבקים המקבילים המתחוללים בעולם הערבי.
כולנו חייבים להכיר בעובדה כי נחלנו מפלות כבדות בשנים האחרונות. מפלות אלה גרמו לאחדים ייאוש עד כדי הפסקת המאבק, אחרים ימשיכו לפי המדיניות הישנה לקראת מפלות חדשות. רק אותם מעטים המוכנים להתייחס בגישה ביקורתית לעמדותיהם המדיניות בעבר, תוך המשכת המאבק המהפכני, מסוגלים לנהל – ולנצח – במאבקים שנכונו לנו בעתיד.
ההצהרה הנ"ל הוקראה – באנגלית – בפני מאות הנוכחים באסיפה מבלי שתופרע על ידי קריאת ביניים כלשהי. כשסיים נציג אישרק"א את דבריו נתקבל במחיאות כפיים על ידי מרבית הנוכחים, מחיאות כפיים שרבים מהנואמים הערביים – ביניהם אישים רשמיים – לא זכו להן. בהתחשב בעובדה כי אסיפה זו אורגנה על ידי הסתדרות סטודנטים ערבית ולא על ידי גוף בינלאומי, הרי שזוהי עובדה משמעותית. לאחר האסיפה פנו סטודנטים ערבים לנואם הישראלי וביקשוהו להופיע באסיפות נוספות באוניברסיטאות שונות, בפני ציבור מעורב: ערבי-יהודי-בריטי.
הנוסח המודפס של ההצהרה נמסר לידי מארגני הוועידה והועבר לפרסום בעולם הערבי.
