אל באי העצרת למען עקורי איקרית ובירעים, יהודים וערבים,
אנו משתתפים בעצרת-הפגנה זו בלב פתוח ובראש צלול.
אנו סבורים כי המאבק הזה הוא מאבק צודק וחיוני.
אנו חושבים כי מאבק זה הוא קטע מן המאבק המקיף יותר ‒ נגד דיכויו ונגד נישולו של העם הערבי הפלסטיני. הרי כאן ‒ בוואדי ערה ‒ כל מטר מרובע של קרקע מכיל סיפור שלם של הפקעה ונישול, והוא מלמד כי בעיית איקרית ובירעים איננה בעיה בודדת, אלא חוליה בשרשרת ארוכה של הפקעות ונישולים המכוונים נגד המוני העם הערבי הפלסטיני.
למה, אם כן, מחרימים אותנו מארגני העצרת, חרף העובדה שאנו חושבים את המאבק הזה לצודק ולמרות שהשתתפנו בעבר הן בהפגנה היהודים-ערבית הגדולה בירושלים והן במסע שקדם להפגנה, אל הריסות איקרית ובירעים?
אין אנו מפנים את השאלה הזו אל אורי אבנרי, שהוא פוליטיקאי מן הסוג הישן, המתמרן את עמדותיו לפי הנוחיות הרגעית ‒ פעם כך ופעם אחרת.
אנו מפנים שאלה זו אל מנהיגי המפלגה הקומוניסטית, מאיר וילנר ותופיק טובי, ואנו תובעים מהם תשובה ברורה, חד-משמעית ופומבית!
לא יעזרו לוילנר ולטובי התירוצים בדבר עמדותינו האנטי-סובייטיות כביכול. שכן בעוד שרק"ח משתפת פעולה עם עסקנים כדוגמת אבנרי ואחרים, השוללים את המדיניות הסובייטית מצד ימין ומעמדות ציוניות, הרי הם מתנגדים לשיתוף פעולה עימנו, השוללים את המדיניות הסובייטית מצד שמאל ומעמדות מהפכניות ואינטרנציונליסטיות.
לא יעזרו לוילנר ולטובי גם התירוצים בדבר עמדותינו ההרפתקניות, כביכול. שכן בעוד שרק"ח משתפת פעולה עם עסקנים כדוגמת אבנרי ואחרים, שהצדיקו ועודם מצדיקים את התוקפנות הישראלית מיוני 1967, הרי הם מתנגדים לשיתוף פעולה עימנו, שהוקענו, כאז כן עתה, את התוקפנות הזו על כל תוצאותיה.
ובכן, למה באמת מטילים עלינו מנהיגי רק"ח חרם שכזה, בעוד שאנו ‒ לעומתם ‒ רואים בהמוני חברי המפלגה הקומוניסטית, יהודים וערבים כאחד, את בני-בריתנו במאבק נגד האימפריאליזם, נגד הציונות ונגד הריאקציה הערבית.
אנו תובעים תשובה! אנו פונים אליך כדי שגם אתה תבע תשובה!
לדעתנו יראים מנהיגי רק"ח לא מכוחנו הרב, שהרי אנו אירגון קטן; הם מפחדים מהתמודדות עם הרעיונות המארכסיסטיים-מהפכניים בהם אנו דוגלים.
שקר הדבר, כפי שטוענים מנהיגי רק"ח, כאילו אנו דוחים את המאבק נגד הכיבוש, נגד הסיפוח ונגד ההתנחלויות עד לבוא המהפכה. זהו שקר גס, שכן אילולא כן למה היינו היחידים בישראל, מלבד המפלגה הקומוניסטית, שהעלינו את הסיסמה "הלאה הכיבוש!" מיד עם פרוץ הקרבות ביוני 1967? ואם אנו סבורים שאין מה לעשות עד למהפכה, למה אנו משתתפים במאבקים כדוגמת המאבק הנוכחי למען עקורי איקרית ובירעים?
האמת היא, שאנו סבורים כי אסור לחכות למהפכה הסוציאליסטית בחוסר-מעש, שכן חוסר-מעש הוא אנטי-מהפכני מעיקרו, וזלזול במאבקים חלקיים ויומיומיים רק דוחה את המהפכה ומשרת את הריאקציה. אך אנו גם מתנגדים למדיניותם של מנהיגי רק"ח, לפיה מפזרים הם אשליות שגם מבלי מהפכה סוציאליסטית ניתן לפתור את הבעיות העיקריות העומדות על סדר-היום של עמי האזור ושל המוני הפועלים שבו.
אנו פונים אל חברי רק"ח ואל אוהדיה שידרשו ממנהיגיהם לחדול מן החרם עלינו ועל אירגונים מהפכניים אחרים. על כולנו מוטלת החובה לשתף פעולה בשאלות מוסכמות, גם אם אנו נבדלים זה מזה בשאלות רבות וחשובות אחרות.
- רק"ח, למשל, סבורה כי החלטת מועצת הביטחון מס' 242 תבטיח שלום של ממש ותפתור את בעייתו של העם הערבי הפלסטיני. אנו חלוקים עליה בשאלה זו. כלום צריכים הבדלים אלה להפריע לנו לשתף פעולה בשאלת עקורי איקרית ובירעים? לא ולא!
- אבנרי, למשל, סבור כי מלחמת יוני 1967 היתה מלחמת הגנה לאומית. אנו חולקים עליו בשאלה זו. למרות זאת לא יעלה בדעתנו לפסול אותו, או לסרב לשתף פעולה עימו בשאלות מוסכמות, כמו המאבק נגד התוקפנות האמריקאית בווייטנאם.
- שי"ח, למשל, או לפחות מרבית חבריו, שוללים את עמדתנו האנטי-ציונית. כלום צריך הדבר להפריע לשיתוף פעולה נגד הפקעת אדמותיהם של פלאחי עקרבה? לא ולא!
וכך הלאה, ניתן להביא דוגמאות לרוב.
אנו סבורים כי שיתוף-פעולה בשאלות מוסכמות לא צריך לטשטש את ההבדלים הפוליטיים ואת המפריד הרעיוני בין הכוחות השונים. מי שלוקח את עקרונותיו ברצינות ומאמין בכנות הסיסמאות שהוא מעלה, חייב גם לשתף פעולה בשאלות מוסכמות וגם להמשיך ולהתווכח ללא פחד על השאלות המפרידות. בכך חייבים לפחות כל אלה המתיימרים להיות מהפכנים.
אנו סבורים כי את ניהול המאבק יש לערוך בצורה דמוקרטית; לא בישיבות חשאיות וסגורות של עסקני אירגונים, אלא בצורה פתוחה וגלויה, בהשתתפות המוני החברים.
יוקמו ועדים מקומיים בכל כפר ובכל עיר!
תורדנה שאלות המאבק ממרום ה"פסגה" של העסקנים אל המוני היהודים והערבים שחרתו על דגלם את המאבק נגד הנישול!
הלאה ההחרמות, המשרתות את השלטון!
האירגון הסוציאליסטי הישראלי ("מצפן")
31 במארס, 1973
