‏"אין שיחרור האשה בלי סוציאליזם – אין סוציאליזם בלי שיחרור האשה!"

10 בינואר 1973

in גיליון-67: ינואר 1973, מסמכים

התנועה לשיחרור האשה זכתה בשנים האחרונות להתפתחות מואצת בארצות רבות. בשנה האחרונה התארגנו קבוצות נשים המגדירות את עצמן כלוחמות למען שיחרור האשה גם בישראל. קבוצות כאלה מתכנסות בחיפה, בתל אביב ובירושלים – מבלי שיהיה קשר הדוק בין קבוצה לרעותה. בתל אביב בלבד קיימות שתי קבוצות נשים המתכנסות בקביעות.
‏באחד מימי נובמבר השנה נפגשו שתי הקבוצות התל אביביות לפגישת היכרות, כדי לברר בצוותא מה המשותף ומה המפריד ביניהן.
‏אנו מפרסמים להלן את נוסח המסמך שהוצג בפגישה זו מטעם אחת הקבוצות. לדברי המחברות, זהו מסמך ראשוני, בבחינת טיוטה, ואין לראותו כ"האני מאמין" המגובש של הקבוצה. המחברות מסרו, כי פעילותן מתרכזת עתה בשלב המוגדר כ"הגברת התודעה"; שלב חיוני הקודם לדבריהן לכל פעילות פומבית ולכל יציאה אל הרחוב.
‏להלן נוסח המסמך.

‏*     *     *

בחברה הקפיטליסטית מצויות קבוצות רבות המרגישות קיפוח ודיכוי בצורה חריפה ביותר. לדוגמה: שחורים, נשים, הומוסקסואלים, ערבים ועוד.

‏אנו – קבוצת נשים – מרגישות את האפליה והדיכוי בתוך החברה הבורגנית בכל שטחי החיים. אנו רואות את עצמנו כחלק מכלל בני האדם המדוכאים ורוצות להגיע במשך הזמן לכלל מאבק משותף לשיחרור בתוך ועל ידי חברה שוויונית וסוציאליסטית.

‏נראה לנו כי בחברה בה אנו חיים התארגנות של קבוצות מדוכאות ומופלות היא בעלת אופי פוליטי וחיובי, באשר התארגנות זו מעוררת במשך הזמן אף את האנשים הפאסיביים יותר, הנמנים על אותן הקבוצות, להצטרפות למאבק.

‏אין לדעתנו שום פסול בהתארגנות מיעוטים לשם מאבק על זכויותיהם, על אף נטייתם, לעתים קרובות, לצמצם את תחומי מאבקם אך ורק לבעיותיהם הם (צימצום זה הוא שלילי ומסוכן לדעתנו). נראה לנו כי מאבקם של מיעוטים אלה יגיע במשך הזמן – לאור הכרת הבעיה ועקב לימוד הנושא – לראיית ההקשרים עם החברה כולה ולהכרה כי ישנו קשר ישיר והכרחי בין דיכוים לבין צורת המשטר הקיים. כי רק על ידי דיכוי קבוצות ומיעוטים שונים ניתן להשיג את מידת הצייתנות וההליכה בתלם הנדרשים מאיתנו כדי לקיים את המסגרת הנוכחית. מובן לנו, שמאבקם הפרטי של קבוצות אלה ייהפך בשלב זה של ההתפתחות למאבק משותף של כל המדוכאים.

‏דיכויה של האשה שונה מהדיכוי של קבוצות מדוכאות אחרות בכך שהוא מושרש יותר ועל ידי כך מוסווה היטב; הדעות הקדומות הן כה מושרשות, כך שהבעיה אינה נראית לעין. אדם נאור לא יעז לומר על שחור, או על ערבי, שהוא נופל ממנו מבחינה גנטית או שיש לו מיגבלות ביולוגיות ולכן אפשר לייחס לו תכונות אופי מסוימות המראות בדרך כלל על נחיתות. אך איש לא יהסס לומר זאת על אשה.

‏בראיון טלביזיה בניו-יורק אמרה אשה שחורה, הפעילה בתנועה לשיחרור האשה, כי בחיי היום-יום היא מרגישה את הפלייתה כאשה בצורה ישירה יותר מאשר את הפלייתה כשחורה. שכן, ‏לדוגמה, כאשר היא הולכת לחפש עבודה הרי שמעטים המעבידים שיעזו לומר לה בגלוי כי לא יעסיקו אותה בגלל צבע עורה; הם ייאלצו להמציא סיבות אחרות. אך איש לא יהסס לומר לה שהיא לא תקבל את העבודה מפני שהיא אשה.

‏את הסיבה הבסיסית לדיכוי האשה אנו רואות בתפיסה הרכושנית הקיימת בחברה. תפיסה זו כוללת את כל האספקטים של החיים, ובפרט את היחסים ביו בני האדם – בכלל זה את היחסים ביו גבר לאשה. בחברה שלנו כל אדם הוא סחורה. היחסים בין בני האדם הופכים מיחסים אנושיים ליחסים של קנייה ומכירה. פועל הוא סחורה – מוכר את כוח עבודתו. האשה גם היא סחורה: במוסד הנישואין, למשל, האשה מוכרת את כוח עבודתה ואת יחסי המין שלה תמורת קבלתה על ידי הסביבה ותמורת השגת ביטחון חברתי וכלכלי.

‏התא המשפחתי, ומוסד הנישואין בתוכו, הוא האמצעי היעיל ביותר להפיכת האשה לסחורה בחברה הקיימת. האשה, בהסכמתה לקבל את תפקידה ועמדתה הנחותים בתוך המשפחה, תורמת בעצם להמשכת קיומו של התא המשפחתי בצורתו הנוכחית (המסייעת לשימור המשטר החברתי הקיים). שהרי התא המשפחתי, בתוקף תפקידו לחנך את הצאצאים ולשמור על הקניין הפרטי, שומר על המשכיות החברה הקיימת. לכן מעוניין המשטר בדיכוי האשה במשפחה, בעבודה, ביחסי המין ובחיים בכלל.

*     *     *

‏‏קבוצתנו עוסקת בשלב הראשון בהגברת התודעה, כדי למצוא את הקשר בין הניכור שאנו מרגישות לבין הניכור הכללי של בני האדם; וזאת כדי שנהיה מסוגלות לפעול נגדו בצורה ממשית (אמיתית) ביחד עם הגברים – לשיחרור האדם באשר הוא אדם.

אין שיחרור האשה בלי סוציאליזם –

‏אין סוציאליזם בלי שיחרור האשה! 

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: