למיליטאריזם פרצוף דומה בארצות השונות. עקשנותה של ממשלת צרפת לבצע ניסויים גרעיניים באוקיאנוס השקט עוררה בזמן האחרון גל של פרסום והתנגדות בעולם. פחות מפורסמת היא השתלטותם של הגנרלים הצרפתים על שטחים נרחבים בדרום צרפת (לאחרונה – רמת לארזק), ההופכים לשטחי תמרונים, תוך הפקעת אדמות ונישול האיכרים. שיטה זו מוכרת לנו גם ממקומות אחרים…
לשר המלחמה הצרפתי, הארכי-גוליסט מישל דברה, יש עתה נושא משותף נוסף עם עמיתו הישראלי, דיין. לעשרות סרבני הגיוס הפאציפיסטים הצטרפו לאחרונה שלושה סרבנים המדגישים את התנגדותם לשרת בצבא המגן על אינטרסים מסוימים, ולא ללבישת מדים או לנשיאת נשק בכלל.
מישל גטפאיי כתב לכבוד שר-הצבא:
"כוחה הצבאי של צרפת שירת לעיתים קרובות מדי אינטרסים אימפריאליסטיים וקולוניאליים, דהיינו – צורות של ניצול ושל שיעבוד. מגמה זו של המדינה הצרפתית דוחפת אותי לסרב לכל תלות שהיא במערכת הצבאית, בהיותי משוכנע כי זו מהווה בסיס לדיכוי ולניצול". מעניין שמר דברה, חסיד מושבע של משטר נשיאותי חצי-טוטליטארי, התגלה כיותר פשרן מדיין, הרואה עצמו דמוקרט נאור ומגינה של "דרך החיים הישראלית": שר המלחמה הכיר בזכותו של מישל גטפאיי להיחשב "פאציפיסט", כלומר – להשתחרר משירות צבאי, למרות האופי הפוליטי של נימוקיו.
לשני סרבנים פוליטיים אחרים, ז'נין ופאייר, סירב מר דברה לעומת זאת להעניק מעמד של "פאציפיסטים". וזאת למה? צבא זה צבא, וכעיקרון – חייבת לשלוט בו שרירות הלב, ולא היגיון כלשהו. במשך הזמן אולי ישוחררו גם ז'נין ופאייר ממאסרם; מאסר ארוך הרי מוכרח להיות, כדי שאפשר יהיה להיווכח ב"כנותם" של סרבני-הגיוס.
