עם התנוונות המהפכה הרוסית, צמח בברית המועצות משטר חברתי חדש, נבדל מכל משטרי הדיכוי שהיו ידועים עד אז, ועם זאת שונה במהותו גם מן הסדר החברתי הסוציאליסטי שאליו שאפו ושואפים הסוציאליסטים. אחרי מלחמת העולם השנייה השתרר משטר דומה – אם כי נבדל פה ושם בדברים חשובים – על שורה שלמה של ארצות במזרח אירופה, בבלקאן, ובמזרח אסיה; ולאחרונה הצטרפה לרשימה זאת גם ארץ אחת ביבשת אמריקה (קובה). אלה הן ארצות "העולם השני" – להבדיל מן "העולם הראשון" הקפיטליסטי ("המערב"), ומן "העולם השלישי" שעליו שולט העולם הראשון, שליטה ניאו- קולוניאלית.
הבנת מהותו של משטר זה חשובה לא רק מצד עצמה. לנו – כסוציאליסטים – חשובה היא הבנה זאת גם לשם הבהרתו של הרעיון הסוציאליסטי. שליטי העולם השני טוענים עד היום כי המשטר שבראשו עומדים הם – הוא הוא הסוציאליזם. אנו דוחים טענה זאת; אך אין די בשלילה סתמית שלה. דרושה לנו הגדרה ודרוש לנו ניתוח שמתוכם יובן לא רק מה שאותו משטר איננו, אלא גם מה הוא, ומתוך הגדרה וניתוח כאלה מתבררות – אם כי בדרך השלילה – גם תפישתנו בדבר הסוציאליזם האמיתי, וגם ביקורתנו נגד המשטר הקפיטליסטי.
נראה לי, כי הניתוח הנכון ביותר שניתן בנושא זה עד כה הוא זה הכלול בחיבורם של קורון ומודז'לבסקי, מנהיגי האופוזיציה המהפכנית בפולין. מסמך זה, הידוע בשם "המכתב הגלוי", נתחבר בתחילת 1965, אם כי מתייחס הוא במישרין לפולין בלבד, נראה לי שכוחו יפה – בשינויים מסוימים – לגבי כל ארצות העולם השני.
במאמר זה אינני מתכוון לחזור על פרטי ניתוחם של קורון ומודז'לבסקי, ובמסגרת של מאמר אחד אף אין הדבר אפשרי (הקורא המעוניין יוכל לעיין במכתב הגלוי עצמו; הוא תורגם לכמה לשונות מערביות, ופרקים מתרגומו העברי הופיעו לפני שנים אחדות בגיליונות "מצפן"). לעומת זאת, בכוונתי למתוח ביקורת על שתי השקפות אחרות על אודות המשטר בעולם השני, ולהראות כמה נופלות הן מהשקפת קורון ומודז'לבסקי.
"מדינת פועלים מנוונת"
שנים אחדות אחרי מהפכת אוקטובר הגדיר לנין את ברית המועצות כ"מדינת פועלים בעלת עיוותים ביורוקרטיים". בדעה זאת אחז גם טרוצקי. בסוף שנות ה-30, בספרו "המהפכה שנבגדה", מתאר טרוצקי את השתלטותה מרחיקת הלכת של הביורוקרטיה על המדינה הסובייטית, ומגדיר מדינה זאת כ"מדינת פועלים מנוונת". ועד עצם היום הזה מחזיקים הטרוצקיסטים האדוקים בנוסחה זאת של רבם, והיא הפכה למעין "שיבולת", סימן היכר מובהק של האורתודוקסיה הטרוצקיסטית. בנוסחה זאת, או בדומה לה, מגדירים הם גם את משטרי שאר ארצות העולם השני.
יש להדגיש כי תמיד הקפידו המרכסיסטים על ההבחנה החשובה בין המושג מדינה לבין מושגים כמו ארץ או חברה. אם כי בדיבור היומיומי נוהגים לעיתים לבלבל מושגים אלה זה בזה, הרי שבכל דיון מדעי יש לזכור תמיד כי המונח "מדינה" מציין אך ורק את המערכת המוסדית של השלטון הפוליטי. כך, למשל, בדברנו על המדינה הצרפתית, אין אנו מתכוונים לא לצרפת הארץ, ולא לסדר החברתי-כלכלי-מדיני השורר עתה באותה ארץ, אלא למערכת המוסדות הפוליטיים: הנשיאות, הפרלמנט, מוסדות הממשלה והאדמיניסטרציה האזרחית, הצבא, המשטרה, מוסדות השיפוט וכו'.
כאשר דיבר לנין על "מדינת פועלים מעוותת" התכוון איפוא לתת בכך הגדרה פוליטית טהורה לאופיו של השלטון הסובייטי בתחילת שנות ה-20. כידוע, לא העלו הבולשביקים אז על דעתם כי ברוסיה, המפגרת והמבודדת, אפשר יהיה להקים חברה סוציאליסטית. הרעיון של "סוציאליזם בארץ אחת" השתלט רק בתקופת סטאלין. לגבי לנין וחבריו היתה המהפכה הפועלית ברוסיה רק שלב פתיחה למהפכה שתקיף לפחות חלק מן הארצות המפותחות שבמערב. בתחילה האמינו כי עומדת המהפכה להתפשט במערב תוך זמן קצר מאוד – שבועות, או לכל היותר חודשים. אולם כאשר בוששה המהפכה לבוא במערב, עלתה בכל חריפותה השאלה מה יהיה בינתיים על ברית המועצות. לנין וחבריו עדיין האמינו כי המהפכה במערב נדחתה רק לזמן מה, הם לא הניחו כי בתקופת ביניים זאת אפשר יהיה להשליט ברוסיה יחסי ייצור סוציאליסטיים.
אך מה הוא, בתקופת ביניים זאת, אופיו המעמדי של השלטון הפוליטי? מהפכת אוקטובר היתה מהפכה פועלית. חולל אותה מעמד הפועלים והוא שלקח בידיו, באמצעות מועצותיו (הסובייטים) את השלטון הפוליטי. המדינה שקמה למחרת המהפכה היתה, ללא כל ספק, מדינת פועלים.
מצד שני, אי אפשר היה להתעלם מן השינויים שהלכו והתחוללו באופיו של השלטון. כבר במשך שנת 1918 התחילו מועצות הפועלים לאבד את סמכויות השלטון הממשיות, ולהפוך למעין "חותמת גומי" (תיאור של תהליך זה, והתרעה נגדו, כלולים במאמרה – האוהד והביקורתי כאחד – של רוזה לוכסמבורג על מהפכת אוקטובר, שנכתב בסוף 1918). סמכויות השלטון הממשיות הלכו ועברו לידי המנגנון המפלגתי והממלכתי.
בשנות ה-20 המוקדמות היה תהליך זה בעיצומו. אולם לנין וחבריו סברו – לא בלי צדק – כי בכך עדיין לא נשתנה באופן מהותי ויסודי אופיו המעמדי של השלטון, אופיה המעמדי של המדינה. המפלגה אמנם הפקיעה לעצמה יותר ויותר סמכויות מידי המועצות, אולם היא עשתה זאת כצעד זמני, כאקט של שעת חירום. יש לזכור כי מנהיגי המפלגה הניחו כל אותה שעה כי מדובר רק על תקופת ביניים קצרה, ולא על קביעת הלכה לדורות. נוסף לכך יש לזכור כי גם בזמן ההוא עדיין היתה המפלגה הבולשביקית מפלגה פועלית מובהקת מבחינת הרכבה ובייחוד מבחינת התמיכה הציבורית שלה בקרב המעמד. הביורוקרטיה טרם התגבשה אז כשכבה חברתית נבדלת לחלוטין ממעמד הפועלים, שכבה בעלת זכויות יתר ואינטרסים נבדלים משלה. גם בעיני עצמה וגם בעיני חלק גדול מן הציבור נראתה המפלגה כאפוטרופסית נאמנה על האינטרס של מעמד הפועלים.
כדי למנוע אי הבנות: איני נכנס כאן כלל לשאלה האם הצעדים שבהם הפקיעה לעצמה המפלגה את סמכויות השלטון מידי מוסדות הדמוקרטיה הפועלית היו באמת מוצדקים, נכפו באמת על ידי מצב החירום ושאר התנאים האובייקטיביים. ועוד: יש להיזהר ולהבדיל בין הניתוח שיכולים אנו לעשות עתה, במבט לאחור, כאשר יודעים אנו כיצד התפתחו והשתלשלו הדברים לאחר מכן – לבין הבנת הדברים כפי שנראו אותה שעה. ומנקודת ראות זאת, כפי שנראו העניינים בזמנם, נראה לי כי הגדרתו של לנין – "מדינת פועלים עם עיוותים ביורוקרטיים" – לא היתה בלתי מוצדקת.
כמובן, עתה, לאחר שעברו 50 שנה נוספות, לאחר שיודעים אנו כי במקום תקופת מעבר קצרה נכנסה ברית המועצות לתקופה היסטורית שלמה, בה התגבשה הביורוקרטיה לקבוצה חברתית נבדלת לחלוטין ודחקה לגמרי את מעמד הפועלים מן השלטון הפוליטי – עתה יכולים אנו לקבוע במבט לאחור כי השתלטות זאת של הביורוקרטיה התחילה למעשה עוד בימי חייו של לנין, וכי כבר בשנת 1921 הושלמו כמה צעדים מכריעים שהפכו את המדינה הסובייטית בסופו של דבר למדינה הנמצאת בשליטתה הגמורה של הביורוקרטיה.
הוויכוח אם בשנת 1921 עדיין היתה המדינה הסובייטית ביסודה מדינת פועלים, או שכבר אז לא היתה למעמד הפועלים שליטה ממשית עליה – ויכוח זה נמשך עדיין, והוא יימשך כפי הנראה עוד זמן רב. קשה מאוד להכריע בו, כי המדובר לא באקט חד פעמי שבו הופקע פתאום השלטון הפוליטי מידי מעמד הפועלים, אלא בתהליך שנמשך שנים לא מעטות: החל, נאמר, מ-1918 ועד להתבססותה המלאה של הביורוקרטיה בימי סטאלין. ברור כי קשה מאוד לקבוע את "התאריך המכריע" שבו נפסק שלטון הפועלים ומתחיל שלטון הביורוקרטיה.
אולם אין אנו עוסקים כרגע בוויכוח היסטורי זה על אופי המדינה הסובייטית בתחילת שנות ה-20 – אלא באופיה היום, אחרי יובל שנים. לדעתי, הקביעה כי המדינה הסובייטית היום היא "מדינת פועלים", הריהי התקלסות בעובדות ובשכל הישר; ולא יועילו כאן תארים כגון "מעוותת" או "מגוונת" וכיוצא בהם.
בסופו של דבר הופכת הכמות לאיכות. האילן הגדול שבחצרי איננו סתם "זרע מפותח", אם כי התפתח מזרע שנבט, וכמה צריכה מדינת פועלים להתנוון לפני שתחדל מהיות מדינת פועלים מסוג כלשהו ותתחיל להיות משהו אחר לגמרי?
המדינה הסובייטית דהיום באה לעולם כתוצאה מהתנוונות מדינת הפועלים; מבחינה זאת מצביעה הנוסחה הטרוצקיסטית האדוקה באופן נכון על השורש ההיסטורי של המדינה הזאת, אך אינה מגלה דבר וחצי דבר באשר למהותה המעמדית הנוכחית. היא מגלה טפח ומכסה טפחיים.
אולם כאשר מיישמים אותה נוסחה לגבי ארצות אחרות בעלות משטר דומה, הריהי מאבדת גם יסוד מועט זה של אמת היסטורית, והופכת למיסטיפיקציה גמורה. באיזה מובן אפשר לומר כי המדינה הרומנית, למשל, היא מדינת פועלים, ולו גם מעוותת או מנוונת? מתי היה ברומניה שלטון פועלים ממש, ומתי "התנוון" הוא או "התעוות"? כאן חורגת כבר נוסחת "מדינת פועלים" מגדר של דוגמטיות רעיונית רגילה, והופכת להיות משחק במילים ללא כל קשר עם מובנן הרגיל.
באים בעלי הנוסחה, ומעלים נימוק חדש, שבעזרתו מקווים הם לצקת בה תוכן חיובי כלשהו. נימוקם הוא, שבמדינות העולם השני בוטלה הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור העיקריים, בוטל שוק הסחורות, ובמקומו בא התכנון הכלכלי. קיום משק מתוכנן, המבוסס על בעלות ממלכתית על אמצעי הייצור, מצדיק (לפי טענתם) את ההגדרה "מדינת פועלים"; שהרי יחסים כלכליים אלה תואמים את צורת הייצור הפועלית, את האינטרס ההיסטורי של הפרולטריון. לכך יש להשיב שלושה דברים.
- ראשית, המונח "מדינה" מתייחס כאמור לעיל למבנה הפוליטי ולא למערכת הכלכלית. אך חסידי נוסחת "מדינת הפועלים" מודים כי בארצות העולם השני אין השלטון הפוליטי בידיו של מעמד הפועלים; והם מצדיקים את הנוסחה בנימוקים הקשורים ביחסים הכלכליים, ולא במבנה המדיני. והרי זה ערבוב נורא של מין בשאינו בן מינו! מתוך דבקותם היתרה בנוסחאות שקיבלו מרבותיהם, מוכנים הם להשליך את ההבחנות החיוניות והידועות היטב לכל מרכסיסט בקשר למהות המושג מדינה.
- שנית, אם אין ברצוננו להפוך את הדיון בעניינים פוליטיים למקצוע השמור בידי חרטומים יודעי חוכמה נסתרת, אם ברצוננו שההסברה הסוציאליסטית תהיה עשויה להיות מובנת לפועל, לאדם הפשוט – אז מוטלת עלינו החובה להשתמש במילים במובן שאינו רחוק ממובנן היומיומי הפשוט, ולא להמציא הגדרות מפולפלות, ההופכות לחלוטין את משמעותם המקובלת של המונחים. (ברור כי לצורך דיון פוליטי מדויק, מן ההכרח להשתמש במונחים טכניים מסוימים, ולייחד למילים מקובלות רבות מובן יותר חד ומדוקדק ממובנן היומיומי; אבל הנטייה המוגזמת ל"מילים של בית מרקחת", והשימוש במילים רגילות במובן הפוך כמעט ממובנן הרגיל – הרי אלה רעות חולות, המביאות נזק רב להסברת הרעיון הסוציאליסטי.) והנה, כמעט כל אדם יודע שברוב ארצות העולם השני נמצא מעמד הפועלים בשפל המדרגה, הן מבחינת רמת חייו החומריים והן מבחינת זכויותיו הפוליטיות. דומני שאם היתה עומדת הברירה לפני פועל סתם, היודע את העובדות לאשורן, היה הוא מעדיף לחיות בארץ קפיטליסטית מאשר בארץ כלשהי בעולם השני. ודברים אלה אינם אמורים דווקא לגבי אותם פועלים שהולכו שולל אחרי התעמולה הבורגנית. לכן איוולת גדולה היא לכנות ארצות אלה – שהפועלים החיים בתוכן נאנקים תחת סבלם, והפועלים החיים מחוצה להן סולדים מהן, ובצדק – בשם "מדינות פועלים". ושוב, לא יעזרו כאן כל ההסתייגויות ותוארי השם "מעוותות", "מנוונות". בנסיבות אלה, כשמידת ה"ניוון" במשטרים ההם גדולה פי כמה ממידת "פועליותם", הרי זה מוגזם לדרוש מהאדם שאינו מיודעי החוכמה הנסתרת להבין ששם התואר "מנוונת" מיועד בעצם לשלול את מובנן הפשוט של המילים "מדינת פועלים" ולתת להן מובן הפוך כמעט לגמרי.
- שלישית ועיקרית, הדרך הנכונה להגיע להגדרתו של סדר חברתי כלשהו, היא להתבונן ביחסי הייצור שעליהם הוא מבוסס. האופן היחיד שבו אפשר היה להצדיק את הכתרת המשטר השורר בעולם השני בתואר "פועלי" הוא להראות שיחסי הייצור הקיימים שם הם כאלה, שמעמד הפועלים הוא השליט מבחינה כלכלית; כלומר, להראות כי הייצור בארצות אלה נמצא בשליטת הפועלים. אילו אמנם כך היה, אז נכון היה להגדיר משטר חברתי זה כ"פועלי"; ומכיוון שהשלטון המדיני איננו בידי מעמד הפועלים, הרי היה זה באמת משטר פועלי מעוות. (העיוות היה נעוץ בעובדה שהשלטון הפוליטי אינו נמצא בידי המעמד השליט מבחינה כלכלית.) אולם למעשה ברור כי השליטה הכלכלית איננה בידי מעמד הפועלים, ממש כפי שהשליטה המדינית איננה בידיו. העובדה שבארצות אלה קיימת כלכלה מתוכננת, ואין שם בעלות פרטית על אמצעי הייצור העיקריים, עדיין איננה מוכיחה כי מעמד הפועלים שליט מבחינה כלכלית.
השאלה הקובעת היא, בידי מי נמצאת השליטה הממשית על אמצעי הייצור, מי מתכנן את הכלכלה, ולטובתו של מי. לאמיתו של דבר די להציג את השאלות האלה כדי להבין כי מעמד הפועלים בארצות העולם השני הוא מעמד מנוצל. הוא מנוצל במובן המדויק ביותר של המילה: אין לו שום שליטה לא על תהליך הייצור, לא על אמצעי הייצור ולא על התוצר. הפועל מקבל רק את המינימום הנחשב להכרחי לקיומו ולקיום משפחתו; כל שאר התוצר החברתי נלקח מידי הפועלים באמצעות הכפייה החברתית (כפי שנהוג בכל משטר של ניצול). לפועלים אין שום השפעה בקביעת כמותו והרכבו של התוצר העודף הזה, ואין להם כל שליטה על השימוש הנעשה בו. מעמד הפועלים הוא מנוצל, ולפיכך מהווים יחסי הייצור במשטר זה יחסים של ניצול לרעת מעמד הפועלים. וכמעמד מנוצל, אין הוא יכול להיות מעמד שליט מבחינה כלכלית. לכן אין שום שחר להגדרת המשטר הזה כ"פועלי" – אפילו במובן המעוות ביותר של המילה.
ברצוני להדגיש שוב, כי לנין בשעתו לא הגדיר את המשטר הכלכלי-חברתי שהיה קיים בזמנו בברית המועצות כ"פועלי". הוא הגדיר את המדינה הסובייטית, כלומר את מערכת השלטון הפוליטי, כמדינת פועלים בעלת עיוותים ביורוקרטיים. היום, לאחר יובל שנים, כאשר אין כל סימן לשליטה פועלית לא במדינה ולא במשק, אין כל יסוד לחזרה הדוגמטית על הגדרותיו הישנות של לנין, ואין כל שחר להכרזת המשטר הקיים בארצות העולם השני כ"פועלי" מאיזו בחינה שהיא.
הביורוקרטיה כמעמד שליט
המעמד השליט – הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית – בארצות העולם השני הוא מעמד הביורוקרטיה. ביתר דיוק: הביורוקרטיה הפוליטית המרכזית, המורכבת מבעלי התפקידים הגבוהים במנגנון המפלגתי והממשלתי. מעמד זה מרכז בידיו ריבונות גמורה ושליטה ללא מצרים על אמצעי הייצור העיקריים, וסמכות מלאה להכריע בכל השאלות הכלכליות והפוליטיות החשובות; הוא הקובע גם את התוכנית הכלכלית לטובתו הוא ולביצור האינטרס המעמדי שלו.
אינני טוען כי הביורוקרטיה הפוליטית המרכזית מהווה מעמד בפני עצמו בכל משטר חברתי. למשל, במשטר הקפיטליסטי הקיים בארצות המערב אין הביורוקרטיה מהווה מעמד בפני עצמו, אלא שכבה חברתית המפעילה את המדינה, את המערכת השלטונית, מטעמם של בעלי ההון ובהתאם לאינטרסים שלהם. השלטון הממשי בחברה הקפיטליסטית נמצא בידי בעלי ההון, המהווים את המעמד הבורגני. הביורוקרטיה היא שכבה חברתית השייכת למעשה למעמד הבורגני והיא כפופה לאינטרסים שלו כמעמד. אולם בארצות העולם השני שונה המצב לחלוטין. הביורוקרטיה אינה כפופה לאינטרסים של איזשהו מעמד אחר מחוצה לה, ואינה מייצגת למעשה אלא את עצמה. היא ריבונית לגמרי, ומפעילה שלטון מלא וישיר על הכלכלה והמדינה גם יחד. (אמנם, מתיימרת היא לייצג את מעמד הפועלים, אולם כאן אין אנו עוסקים ביומרות אלא בעובדות.)
לביורוקרטיה בארצות העולם השני (בניגוד לזו שבארצות הקפיטליזם) יש איפוא יחס עצמאי משלה אל אמצעי הייצור. יחס זה הוא יחס השליטה. מבחינה משפטית אין הבעלות על אמצעי הייצור בידי הביורוקרטיה, אלא בידי המדינה, שהיא (כאמור לעיל) מערכת מוסדית ולא קבוצת בני אדם. אולם לגבי העניין שאנו דנים בו, חשובים היחסים הממשיים, ולא הצורות המשפטיות. הצורות המשפטיות רק משקפות את היחסים הממשיים. ולא תמיד משקפות הן אותם באורח נאמן. בעלות המדינה על אמצעי הייצור היא רק פיקציה משפטית, שתפקידה העיקרי הוא להסתיר את השליטה הממשית של הביורוקרטיה עליהם. ובכן: שליטה ולא בעלות, ובוודאי שלא בעלות פרטית.
וכאן יש להדגיש כי יכול אדם להשתייך למעמד השליט גם מבלי שתהיה לו בעלות פרטית על אמצעי הייצור. לדוגמה, בצורות מסוימות של משטר העריצות האסייתי היה אמצעי הייצור העיקרי – הקרקע – נחשב כרכוש המלך או "המדינה". אבל המעמד השליט היה מורכב כמובן לא רק מן המלך לבדו, אלא כלל קבוצה חברתית שלמה של אנשים שבידיהם השליטה הממשית על הקרקע ועל התוצר העודף המופק ממנה. דוגמה נוספת: בימי הביניים באירופה היו אילי הכנסייה הקתולית שייכים למעמד הפיאודלי. השתייכותם זאת התבססה על שליטתם באחוזות שמבחינה משפטית היו רכוש הכנסייה. הכנסייה היא מוסד, ובתור מוסד יכול, מבחינה משפטית, להיות לה רכוש. אולם מעמד חברתי כולל בתוכו בני אדם, ולא מוסדות; ולפיכך לא היתה גם במקרה זה חפיפה בין השתייכות למעמד השליט לבין בעלות פרטית על אמצעי הייצור.
אולם הבה נחזור לארצות העולם השני. שליטתה של הביורוקרטיה על אמצעי הייצור מתבטאת לא רק בכך שהיא קובעת באופן כללי את התוכנית הכלכלית. בידי הביורוקרטיה יש הסמכות המלאה לקבוע במפורט את אירגון הייצור בכל מפעל ומפעל ואת צורת השימוש במכונות הנמצאות במפעל. היא-היא הממנה את מנהלי המפעלים, ומכתיבה להם במדוקדק כיצד עליהם לכלכל את מעשיהם. (אגב, מנהלי המפעלים אינם שייכים למעמד הביורוקרטי, אלא מהווים הם את השכבה הטכנוקרטית, הכפופה לביורוקרטיה. לפי דעתם של קורון ומודז'לבסקי יוצאת יוגוסלביה מכלל יתר ארצות מזרח אירופה ובה מהווה הטכנוקרטיה מעמד שליט או חלק מהמעמד השליט).
ובכן, לא רק השלטון המדיני בארצות העולם השני, אלא גם יחסי הייצור וגם צורת הניהול הכלכלי אינם פועליים אלא ביורוקרטיים. לפיכך אין לדעתי אמת בטענת הטרוצקיסטים האורתודוקסיים כי בכדי להגיע לסוציאליזם בארצות אלה תספיק מהפכה פוליטית בלבד, ואין שם צורך במהפכה חברתית. אם הננו מכירים בעובדה שבארצות העולם השני קיימים יחסי ייצור לא סוציאליסטיים, קיים ניצול של מעמד הפועלים, אזי ברור כי בכדי להגיע שם לסוציאליזם יהיה צורך בשינוי יחסי הייצור. ואולם, מהפכה שתפקידה לשנות את יחסי הייצור אינה יכולה בשום פנים להיות פוליטית בלבד, כי יחסי הייצור הם עניין חברתי-כלכלי, לא פוליטי. מהפכה פוליטית היא מהפכה המשנה רק את מערכת המוסדות הפוליטיים, ולא את יחסי הייצור ואת צורת הניהול של המשק ושל המפעלים המשקיים.
המהפכה הסוציאליסטית העתידה בארצות העולם השני לא תסתפק בהעלאת מעמד הפועלים לשלטון המדיני. למעשה לא יוכל מעמד הפועלים להחזיק לאורך ימים בשלטון המדיני אם לא תהיה לו שליטה ישירה על קביעת התוכנית הכלכלית ועל ניהול המפעלים. לנין, טרוצקי וחבריהם רצו להנהיג בברית המועצות שיטה שבה ישלטו הפועלים באופן ישיר על המדינה בלבד, אך שליטתם בבתי החרושת לא תהיה ישירה אלא עקיפה: את בתי החרושת ינהלו ישירות מנהלים הממונים מטעם המדינה, המדינה תשלוט על המנהלים והפועלים ישלטו על המדינה. אינני מתכוון להיכנס כאן לשאלה האם צדקו בכך לנין וטרוצקי בשעתם. אולם ברור כי הם לא ראו בשיטה זאת את הסוציאליזם, אלא רק הסדר זמני שהזמן גרמו.
הסוציאליזם פירושו, בין היתר, שליטה מלאה של העובדים על תהליך הייצור עצמו, ובכלל זה הזכות לקבוע באופן אוטונומי לגמרי את צורת הניהול הפנימי של כל מפעל ומפעל. המשימות הכלליות של כל מפעל ייקבעו על ידי תוכנית כלכלית מרכזית, שתתקבל באופן דמוקרטי באמצעות מערכת מועצות הפועלים. אולם ניהולו הפנימי של כל מפעל, צורת אירגון העבודה בתוכו, תהיה עניינם של עובדי המפעל לבדם. זוהי איפוא שיטה של ניהול עצמי. בכדי להנהיג שיטה זאת בארצות העולם השני, אין די בשינוי המערכת המדינית, אלא יש גם לשנות את מערכת הניהול הכלכלי ואת היחס שבין המערכת המדינית לבין המערכת הכלכלית.
_________
סוף המאמר – בגיליון הבא.
החלק האחרון יוקדש לביקורת ההשקפה שלפיה שורר בעולם השני משטר "קפיטליסטי-ממלכתי". כמו כן יידון תפקידו ההיסטורי של המשטר הביורוקרטי. לבסוף יובאו מסקנות פוליטיות מן הניתוח כולו.
המערכת
