לכבוד נשיא צרפת

אני כותב איגרת –

כי אין ברירה אחרת,

אכתוב כי זה אכפת.

 

קיבלתי צו-קריאה

פקודה לקרב ללכת,

לשמור על המולדת –

שתהיה בריאה!

 

ראש ממשלה יקר,

איני רוצה לצאת!

איני מסכים כעת

לרצח בדם קר.

 

זה לא להקניטך

אני צריך לומר לך:

קיבלתי החלטה אחת –

אני עורק מחר.

 

מאז הולדתי

ראיתי איך נפטר אבי,

כשיצא לקרב אחי –

בכו הילדים.

 

אמי סבלה קשות –

והיא עכשיו בקבר

– תולעת מכל עבר –

לועגת לפצצות.

 

בהיותי בשבי

גנבו לי את נפשי,

אשתי ורכושי

ואת כל עברי.

 

מחר, כשאשכים,

אסגור את הבריח

אל מול עתיד מסריח,

אצא אל הדרכים.

 

אנדוד לי על כל הר,

כל עיר, גבעה, או דרך,

בכל מקום של ערך

ולכולם אומר:

 

סרבו להישמע!

סרבו לראות עופרת

ואל תצאו לדרך,

 סרבו למשימה!

 

אם יש הכרח בדם –

תן מדמך מזכרת,

אתה דוגמא נבחרת

 כבודו – נשיא המדינה!

 

אם בי תשלח החוק

הסבר נא לבולשת

שלא יהיה לי נשק –

והם יוכלו לירות.

[מאי 1954. תרגום אחר, של אברהם עוז, הקלטה ודברי הסבר על השיר באתר "תראבוט"]

גיליון-65-66: אוקטובר 1972