יוסי ארנון באולם הסנאט הכבוש באוניברסיטת ירושלים

 

"כהן-בנדיט של ירושלים" – כך קראו לו, ליוסי ארנון, בשעת כיבוש אולם הסנאט באוניברסיטת ירושלים ובשעת ההפגנות של תנועת ה-2 במאי. בן 22, סטודנט למשפטים שנה שנייה, בעבר חבר שי"ח. "לפני הצבא השתתפתי בחוגים של קבוצות שמאל שונות. אחרי הצבא התקרבתי יותר לשי"ח. באפריל 69' – ההפגנה נגד ההתנחלות בחברון. ההפגנה הכניסה אותי לפוליטיקה, בצורה הדוקה ביותר. כיום אני מקורב לאנשי שי"ח בירושלים".

כיצד קמה תנועת ה-2 במאי ומה היתה תרומתך לעניין?

לאחר הפגנת הפנתרים ב-1 במאי, בכיכר הדווידקה, התכנסה בלילה ישיבה של סטודנטים ביוזמת שי"ח ירושלים, כדי לדון בעניין אלימות המשטרה בהפגנה. בפורום זה הוחלט לכנס טיץ'-אִין למחרת בצהריים, בדשא שבחזית בניין הסנאט בקמפוס. ואמנם, בטיץ'-אין זה – באסיפה פתוחה זו – השתתפו כ-150 איש, רובם חברי אירגונים שמאליים, חלקם בלתי תלויים. שם הוחלט כי נבקש מהרקטור (פרופסור יעקב כץ) – כנציג האוניברסיטה אליה אנו שייכים – שייצא בהצהרה פומבית נגד אלימות המשטרה ובעד שחרור כל העצורים. הרקטור נעדר באותה עת מבניין הסנאט ובמקומו הופיע דוקטור יחזקאל כהן, דיקן הסטודנטים. הדיקן ביקש מאיתנו להיכנס לאולם הסנאט ולהמתין לרקטור. לאחר דיון קצר הוחלט להיכנס לאולם.

חברי אירגונים שמאליים שונים פנו אלי שאנהל את הדיון בסנאט והוחלט פה אחד שאני, כסטודנט שאינו שייך לאף אחד מן האירגונים הפוליטיים, אנהל את הדיונים. בשלב זה לא היתה חשיבות לדבר, כי חשבנו להמתין לרקטור ולאחר בירור הדברים להתפזר. בינתיים הופיע הדיקן בשנית. הוא מסר כי הרקטור מוכן לקבל משלחת של סטודנטים, משלחת שאנשיה יציגו תעודות סטודנט. התנגדנו לדרישה זו ודרשנו מן הרקטור לבוא ולדבר בפני כולנו.

הדיונים  כולם התקיימו בצורה של דמוקרטיה ישירה. זכות הדיבור ניתנה לכל אחד וזכות ההצבעה לכל מי שנכח באותם. חופש הדיבור היה מקסימלי, ואכן איש גח"ל דיבר גם הוא. כאשר הרקטור הגיע, הקשיב לטענות שלושה נציגי סטודנטים שנבחרו, ולמרות שניסה להתחמק מדיון בנושא אילצנו אותו להיכנס לעימות קצר. שאלתי אותו: "האם האוניברסיטה, שלפי טענת הרקטור אינה צריכה להתערב בעניינים ציבוריים חוץ-אוניברסיטאיים (דבר שבעצם היא אינה מקפידה לעשות) יכולה להסכים שבמדינה יהודית משטרה יהודית תשתמש בגז כנגד יהודים?"

הרקטור כעס, כנראה שניסוח השאלה הרגיז אותו. הוא הודיע כי יש לנו רשות לשבת באולם הסנאט עד שעה 6:30 אחר הצהריים, ואם לא נפנה את האולם נעמוד לדין משמעתי. הוא הוסיף שיישב בחדרו ויחכה למשלחת. ברור שהשאלה בקשר לשימוש בגז כנגד יהודים היתה שאלה פרובוקטיבית, אך היא נשאלה מתוך הכרת הצורך בעימות עם הרקטור בתוך אולם הסנאט. לאחר שהרקטור עזב, כשהוא מלווה בקריאות בוז של הסטודנטים, הוחלט לשלוח משלחת למרות שהיה ברור כי בשלב זה הרקטור לא יגיב. שהרי הרקטור אמר כבר בצורה חד-משמעית כי האוניברסיטה לא תגיב על אלימות המשטרה. אבל רצינו לנצל את כל הכלים, כדי להגיע למקסימום של אנשים אשר יכולים להוות פוטנציאל לתמיכה במאבקנו.

נבחרה משלחת על בסיס אישי ובמכוון הוכלל בתוכה כוכבי שמש, נציג הפנתרים השחורים, שנכח באולם הסנאט לאורך כל הדיון. בשלב זה נסגרו דלתות הבניין מבפנים, לפי הוראות האוניברסיטה, כדי למנוע מסטודנטים שבאו מבחוץ להצטרף אלינו. עתה הפעלנו את הרמקולים של אולם הסנאט כלפי חוץ, ובעוצמתם הרבה איפשרו רמקולים אלה את שמיעת הדיון בכל רחבת האוניברסיטה.

הרקטור סירב לקבל את כוכבי שמש. נשלחה משלחת ללא כוכבי, שוויתר מרצונו על השתתפותו. לאחר שהרקטור דחה את תביעותינו החלטנו להישאר באולם הסנאט עד לצהרי יום המחרת – מועד ההפגנה נגד אלימות המשטרה. כ-80 איש נשארו לדיוני הלילה. כמה פנתרים הצליחו לחדור לבניין והצטרפו אלינו. נשלחו נציגים להתקשר טלפונית לתל אביב וחיפה, כדי להזמין קבוצות סטודנטים שמאליים לבוא להפגנה שנועדה להתקיים למחרת. עד חצות המשיכו הדיונים בצורה של העלאת נושאים, דיון בהם והצבעה ישירה לגבי כל החלטה והחלטה. השם "תנועת ה-2 במאי" התקבל כאשר נוסח הכרוז הקורא להפגנה וכאשר עלתה השאלה מי יחתום על הכרוז.

החל מחצות חלק מהחברים הסתדרו ללינת לילה באולם הסנאט, בעוד שהרוב התארגן לקבוצות קטנות בקומות העליונות של הבניין ודן בבעיות השמאל בארץ, בעיקר באפשרויות לפעולה משותפת של ארגוני השמאל השונים.

למחרת, יום רביעי, התכנס הפורום שוב. השעה היתה 6 בבוקר.

בשעה 11 לפני הצהריים התכנסו אנשי גח"ל להפגנה בחזית בניין הסנאט. ממרומי בניין הסנאט ברכתי את אנשי גח"ל על עשותם שימוש בזכות להפגין והודעתי להם שבמקרה ושלטונות האוניברסיטה ימנעו מהם הפגנה זו, או כל הפגנה אחרת בעתיד, נבוא אנו לעזרתם ונשמור על זכותם להפגין – אפילו נגדנו. לאחר השמעת ההצעה הזו הם התפזרו.

כעבור חצי שעה החליט הפורום הכללי לרדת מאולם הסנאט ולהצטרף להפגנה שהתרכזה בחזית הבניין. ניקינו את האולם; השארנו אותו במצב שבו קיבלנו אותו וירדנו מאורגנים למטה. בהפגנה שהתכנסה למטה דיברו נציגי כל התנועות הפוליטיות, כולל גח"ל. אך הם לא הסתפקו בכך וניסו באמצעות רמקול שהביאו איתם להפריע למהלך הדיונים. בסיום הכינוס הועלתה הצעה לצעוד לעבר הכנסת. הנוכחים, כ-500 איש, הצביעו מיד ברגליהם והתחילו לצעוד. זה היה ספונטאני לגמרי. התביעה המרכזית היתה "חופש ההפגנה". המשטרה חיכתה ליד בניין ראש הממשלה בכוח מתוגבר שלא התערב. הכוח כלל פרשים ושוטרים רגליים.

פרשי משטרה מצוידים באלות, במצב הכן בשעת ההפגנה של תנועצת ה-2 במאי

 

ברחבת הכנסת ניהלנו שוב ויכוח כללי. כולם דיברו. נערכה הצבעה ולפיה הוחלט לשלוח משלחת לכנסת שתתבע ביטול החוק המחייב רשיון לקיום הפגנות ושתקום ועדת חקירה (לא משטרתית) לבדיקת אלימות המשטרה בהפגנת הפנתרים השחורים ב-1 במאי. לאחר שהתקבלה המשלחת על ידי חברי הכנסת מוועדת הפנים צעדה ההפגנה בחזרה לקמפוס והוחלט על פגישה נוספת למחרת, ביום חמישי, על הדשא, לדיון על המשך המאבק.

כיצד אתה רואה את פעולת נציגי אירגוני השמאל השונים במסגרת תנועת ה-2 במאי?

לי אין טענות כלפיהם. לא ראיתי מגמות של פיצול המאבק. לאור התנאים הקיימים, בארץ, כאשר ישנם רק ניצנים של תנועות שמאליות, אין אנו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של פיצול ומאבק נפרד של כל קבוצה וקבוצה. אינני רואה שום סתירה בין חברות באירגון שמאלי והשתתפות פעילה בתנועת ה-2 במאי. בשלב זה אני רואה הכרח בהמשך פעילות התנועה, בהשתתפות כל כוחות השמאל בארץ.

כיצד אתה רואה את שיתוף הפעולה בין אירגון הפנתרים השחורים לבין תנועת ה-2 במאי?

תנועת ה-2 במאי הוקמה כתגובה לאלימות המשטרה בהפגנת הפנתרים ב-1 במאי. עד היום היתה הזדהות מלאה גם של האנשים הלא פוליטיים באוניברסיטה עם מאבק הפנתרים. לא תמיד הסכים ציבור אוהד זה של סטודנטים עם דרכי המאבק של הפנתרים, אבל ראה את תביעותיהם החברתיות כמוצדקות. אישית, אינני רואה כל זכות של התערבות תנועת ה-2 במאי בקביעת דרכי המאבק של הפנתרים השחורים.

האם אתה רואה זהות בין מאבק הפנתרים לבין מאבק התנועה?

בעיות הפנתרים הן בעיות חברתיות בסיסיות. הבעיה העיקרית של תנועת ה-2 במאי כרגע היא זכות דמוקרטית יסודית של חופש דיבור וחופש הפגנה. ברור שהמאבק מתלכד, כי אנו, סטודנטים ופנתרים, לוחמים נגד שיטה אחת המדכאת הן את הפנתרים מבחינה סוציאלית והן את הסטודנטים מבחינת חרויות הפרט (חופש דיבור, ביטוי והפגנה).

תנועת ה-2 במאי הפיצה כרוז, חילקה אותו באלפי טפסים בכל העיר, קראה בו להפגנה ב-8 במאי בכיכר הדווידקה. התנועה החליטה להימנע מהתנגשות עם המשטרה, בהעריכה כי עצם העובדה שמשטרת ירושלים נאלצה לתת רשיון להפגנה למרות שחזרה והכריזה מזה זמן רב כי לא תיתן רשיונות להפגנות במרכז העיר, מהווה ניצחון. למרות ההחלטה הזו לא התפזרו כל המפגינים לאחר קריאתך לפיזור ההפגנה בשעה 5:30 אחר הצהריים. מה עמדתך לגבי חלקים ניכרים מקרב המפגינים שהתחילו לצעוד ברחוב הראשי של ירושלים אל עבר מחסומי המשטרה בפינת הרחובות יפו-המלך ג'ורג'?

אישית, אני חושב שטוב שנמנעה אלימות. מאידך יש להיות מודעים לעובדה כי רוב ציבור המפגינים לא היה סטודנטיאלי ולדעתי אין לנו זכות לקבוע לפנתרים את אסטרטגיית המאבק בה ינקטו. אמנם קיבלנו זכות הפגנה במרכז העיר, מה שמהווה כשלעצמו ניצחון גדול לתנועת ה-2 במאי, אך בזאת לא נפתרה בעיית הפנתרים. יש לציין שבקהל המפגינים נכחו רבים מחבריו של הצעיר שנורה למוות על ידי המשטרה בירושלים – עובדיה הררי – שאינם משתייכים לקהל הפנתרים ואשר נפגעו קשות מברוטאליות המשטרה כלפי חברם. לא היתה לנו שום שליטה עליהם, ויותר מזה – לא היתה לנו זכות לנסות לקבוע להם מה יעשו בהתפזר ההפגנה. קראנו להפגנה שקטה ועמדנו בדיבורנו.

האם אתה מגדיר את עצמך כציוני?

אני רואה את הציונות כבלם לכל התפתחות מהפכנית בישראל.

האם אתה מגדיר את עצמך כמהפכן?

אני רואה הכרח בהריסת השיטה הקיימת המבוססת על ניצול, דיכוי, כיבוש ודיקטטורה של הבורגנות, ובמקומה בניית חברה סוציאליסטית אמיתית.

______

צילומים: "כתם", סוכנות חדשות וצילומי עיתונות, ירושלים.