עלון בהוצאת האירגון הסוציאליסטי הישראלי - "מצפן", אפריל 1972

 

הנער המופיע בתמונות שבעמוד זה נקרא איתן גרוספלד. הכינוי שלו בפי חבריו: "גו". גילו: שש-עשרה וחצי. בתחילת השנה נעצר על ידי משטרת ירושלים, יחד עם "פנתרים שחורים" וסטודנטים, בעת הפגנה מול מושב הקונגרס הציוני. הוא הוכה על ידי שוטרים, נמשך בשערותיו הארוכות והושלך לכלא הידוע בשם "מגרש הרוסים" שבחצר משטרת ירושלים. זמן מה לאחר מכן הובא בפני שופט שלום, שגזר עליו מעצר של חודשיים לצרכי "הסתכלות". בכך נענה השופט הנכבד לתביעת קצינת-המבחן המלומדת.

"גו" נלקח למוסד סגור לעבריינים צעירים – מיצפה-ים – בהרצליה. שם לומדים צעירים רבים את מלאכת הכייסות, הפריצות והגניבות, באיצטלא של "ריפוי" ושל "טיפול" ושל "הסתכלות". שערותיו הארוכות נגזזו, כדי שייראה כמו "אדם מן הישוב", ובגדיו הוחלפו במדים המרופטים של המוסד.

כעבור כמה שבועות הועבר למחלקה הפסיכיאטרית הסגורה של בית-חולים "הדסה" בירושלים, וביקורי חבריו, ידידיו וקרוביו הוגבלו. הפגנות למען שיחרורו של "גו" נערכו בירושלים, בתל אביב ובחיפה ונטלו בהן חלק נכבד תיכוניסטים רבים. לבסוף שוחרר (בחודש שעבר) מבלי שהוכח כי החופש שלו עלול "לפגוע בשלום הציבור".

היינו נוכחים בשעת משפטו; שמענו את נימוקי קצינת-המבחן; האזנו לדבריו של השופט. ומעל לכל – הכרנו את "גו" ואת פעילותו הפוליטית. לכן אנו קובעים בהחלטיות: מעצרו, משפטו ואישפוזו אינם אלא נקמנות פוליטית מצד השלטונות! המטרה: להרתיע צעירים אחרים מלקחת חלק במאבקים נגד העוני ונגד האפליה, נגד הכיבוש ונגד הדיכוי. במלאכה בזויה זו נטלו חלק גם קציני-משטרה, גם שופט וגם קצינת-מבחן – כל אלה ראשם מלא דעות קדומות והם עוינים את הנוער, את שאיפותיו ואת מאבקיו.

זכור, כי בישראל מרבים להוקיע את שיטות הדיכוי הנהוגות בברית המועצות, לפיהן שולחים את מתנגדי המישטר לבתי-משוגעים, אך מה שרע שם, טוב כנראה כאן. והצבועים המוקיעים את הנעשה בברית המועצות מצדיקים דברים דומים המתרחשים בישראל. אל תהיה אתה כמוהם! אל תעשה שקר בנפשך! הוקע את הדיכוי בכל מקום!

מתברר כי לשלטונות יש שיטות שונות לדכא יריבים פוליטיים. לפעמים שולחים אותם לבתי-משוגעים, לפעמים לכלא צבאי. הנה, בעמוד זה (במסגרת) מתפרסם ראיון עם גיורא נוימן, צעיר תל אביבי בן 18, שסירב להתגייס כי לא רצה ליטול חלק במעשי כיבוש ודיכוי הפלשתינאים. הוא נידון פעם אחת ל-35 יום מאסר בכלא צבאי, כששופטיו מקווים כי יישבר ויתחרט. אך גיורא החזיק מעמד ונשאר איתן בדעתו. לכן דנו אותו שוב ושוב ועתה הוא מרצה את תקופת המאסר הרביעית.

כאשר קבע מארכס, במאה הקודמת, כי "עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי", לא עמדה לנגד עיניו עובדת הדיכוי של העם הערבי הפלשתינאי. אך הנסיון מלמד כי קביעתו זו של מארכס שרירה וקיימת. הדיכוי שמפעילה ישראל עלפי הפלשתינאים הוא רק צד אחד של המטבע. הצד השני: הניצול ההולך וגובר של הפועלים בישראל, החוקים החדשים המגבילים את חופש השביתה והמאבק של הפועלים, הפער החברתי ההולך וגדל ושיטות הדיכוי המחריפות ומשתכללות המופעלות נגד יריבים פוליטיים.

ישוחרר מכלאו גיורא נוימן! ישוחררו כל האסירים והעצירים הפוליטיים, הן אלה השפוטים והן אלה הכלואים לפי צווים אדמיניסטרטיביים!

גיורא, המוצג כיום כ"אויב", "בוגד", "אכול שנאה עצמית" וכו' – מסמל את העתיד היחידי הבטוח של יהודי ישראל: מאבק יהודי-ערבי משותף, נגד הציונות! נגד הריאקציה הערבית! נגד האימפריאליזם!

מערכת "מצפן"
אפריל 1972
 אל הצד השני של הדף: גו והגורילה
הפגנה לשחרורו של גו ("ידיעות אחרונות", 6.3.1972)