בשביל הקורבנות הפוליטיים של משטר הריאקציה הישן – אין אנו מבקשים חנינה, ולא חסד. את זכותנו לחופש, למאבק ולמהפכה אנו דורשים בשביל אותם מאות הנאמנים והאמיצים אשר התענו בבתי הכלא ובצינוקות, על אשר בעצם ימי שלטון החרב של כנופיית הפושעים האימפריאליסטים נלחמו לחירותו של העם, נלחמו לשלום, לסוציאליזם. עכשיו חופשיים הם כולם. ושוב אנו עומדים, מחנה אחד, נכונים לקרב. לא שיידמן ושותפיו מן הבורגנות יחד עם הנסיך מאקס קראו לנו דרור: המהפכה הפרולטארית היא אשר פרצה את שערי בתי-הבור שלנו.

‏אולם סוג אחר של כלואים אומללים שבאותם הבתים הקודרים נשכח מן הלב. איש לא חשב עד עכשיו על אלפי הדמויות החיוורות והכחושות המתענות במשך שנים מאחורי חומות בתי-הכלא והסוהר בעוון פשעים רגילים.

‏אף-על-פי-כן הרי אלו קורבנות אומללים של חברה ניקלה, אשר כנגדה מכוונת המהפכה!

‏אלו הם קורבנות המלחמה האימפריאליסטית, אשר הגבירה את ייסורי העוני והמחסור עד לבלתי-נשוא, אשר על ידי הטבח המטורף של המוני אדם קראה דרור לכל היצרים בלב בריות חלושות-אופי עמוסות סבל העובר מדור לדור.

המשפט הבורגני המעמדי נתגלה כאן שוב כמין רשת, אשר הלווייתנים החמסנים מתחמקים על נקלה בעד חוריה, בעוד שדגי-הרקק הזעירים מפרכסים בתוכה מחוסרי-ישע. ספסרי המלחמה, אילי-המיליונים, נפטרו על פי רוב מכל עונש, או שנשאו בקנסות קלים עד לידי גיחוך. ואילו הגנבים הקטנים, אנשים ונשים, נענשו עונשי-מאסר אכזריים.

מורעבים, רועדים מקור בתאים שאינם מוסקים כמעט, מדוכדכים בנפשם מאימי ארבע שנות המלחמה, מצפים בנים חורגים אלה של החברה לחסד, להקלה.

אך לשווא מצפים הם.

*   *   *

‏הקיסר, אב הארץ הטוב, טרוד היה ביותר בשחיטת העמים ובחלוקת הכתרים, וברוב דאגותיו שכח את האומללים! במשך ארבע השנים מאז כיבוש ליאז' לא היתה עוד כל חנינה ראויה לשמה, אף לא ביום חגם הרשמי של העובדים הגרמנים, ב"יום-הולדת הקיסר". עכשיו חייבת המהפכה הפרולטארית להגיח מעט מקרן אור-חסדה על ההוויה הקודרת בבתי-הסוהר, לקצר את עונשי המאסר האכזריים, לבער את משטר-החומרות הברברי – את עונשי-הכבילה, המלקות – לשפר ככל האפשר את היחס, את הטיפול הרפואי, את ענייני הכלכלה והעבודה. חובת-כבוד היא!

‏יש לעקור מן השורש את משטר העונשין הקיים, החדור כולו רוח מעמדית אכזרית ברברית. יש להגשים רפורמה יסודית בשיטת העונשין. שיטה חדשה לגמרי, שתהא הולמת את רוח הסוציאליזם, לא תיתכן, כמובן, אלא על יסוד משטר כלכלי וחברתי חדש. הלא סוף-סוף נעוצים שורשי הפשעים והעונשים ביחסים הכלכליים של החברה ...

‏בשעה שליבקנכט ואני עזבנו את "האכסניות", שבהן היינו כלואים זה לא מכבר, הבטח הבטחנו – הוא לאחיו גזוזי-הראש אשר בסוהר, ואני לנערות ההפקר החביבות המסכנות ולגנבות, אשר שלוש שנים ומחצה ביליתי עמן בצל קורת גג אחד – הבטחה קדושה הבטחנו להם, בשעה שליוו אותנו במבטיהם העגומים: אנו לא נשכח אתכם!