בגיליון הקודם של "מצפן" (מס' 62) פירסמנו ראיון עם חברנו גיורא נוימן, המרצה תקופת מאסר בכלא צבאי בעוון סירובו לשרת בצבא דיכוי. את התרגום לערבית של אותו ראיון אנו מפרסמים בגיליון זה.

‏בינתיים הסתיימה תקופת המאסר השלישית של גיורא והוא הובא למשפט חדש. הוא נידון שוב ל-35 יום והחל לרצות את תקופת המאסר הרביעית.

באותו כלא צבאי כלוא גם אריה בובר, הנמנה עם הקבוצה שהתפלגה מ"מצפן" בתחילת השנה. הוא נידון ל-35 ‏יום באשמת סירוב לשרת בשטחים הכבושים.

נטלנו חלק, יחד עם אירגונים מהפכניים אחרים, בייזום הפגנות למען שחרורו של גיורא, למען שחרורו של ‏אריה, למען שחרורם של "הפנתרים השחורים", למען שחרור כל האסירים והעצירים הפוליטיים. בהפגנות אלה הועלו סיסמאות למען שחרורו של איתן ("גו") גרוספלד (ראו להלן). ההפגנות נערכו בחיפה, בתל אביב ובירושלים. משמרת מחאה נערכה גם ליד הכלא הצבאי.

אך הפעולות לשחרור האסירים והעצירים לא הוגבלו רק לישראל. הנושא התפרסם בעיתונות המהפכנית בעולם. אלפי אנשים חתמו על פטיציות ומחאות, שהופנו לראש-הממשלה ולשר-הביטחון. דיווחים פורסמו גם בעיתונות הבורגנית במערב-אירופה, באוסטרליה ובארצות-הברית. ואילו העיתונות הישראלית עברה על-כך בשתיקה. והסיבות מובנות.

‏במיוחד ראויה לציון פעילות של יחיד: ישראלי בשם בנימין מרחב, המתגורר באוסטרליה. הוא ערך שביתת-רעב ליד השגרירות הישראלית, נעצר לאחר תלונת השגריר הישראלי, הובא למשפט ועורר את העניין מעל גבי העיתונות.

‏ב-10 וב-11 במארס נערכו הפגנות ליד הנציגויות של ישראל בלונדון, בון, קנברה ובוסטון. השתתפו בהן ישראלים המשתתפים באיסרק"א (ועד הפעולה הישראלי המהפכני בחו"ל) ומהפכנים מקומיים. בכרוז שהופץ בכל ההפגנות הובעה התביעה ל"שחרור מיידי של כל העצורים הפוליטיים, הן אלה האסורים לפי פסקי-דין צבאיים ‏ואזרחיים והן אלה העצורים במעצר אדמיניסטרטיבי". אנו פונים בזאת לכל קוראי "מצפן" בחו"ל להגביר כוח ולהמשיך את פעילותם למען שחרור העצירים והאסירים הפוליטיים!

*   *   *

חברים בקיבוץ הארצי מספרים על "מעשים קולוניאליים" בפיתחת רפיח
(כותרת ב"מעריב", 14.3.72)

‏את המטבע הלשוני "מעשים קולוניאליים" המופיע בכותרת (הלקוחה מתוך "מעריב"), טבעו הפעם צעירים מן הקיבוץ הארצי של השומר-הצעיר. הם עשו זאת בכינוס מיוחד שנערך באמצע מארס במשק ניר-עוז והתכוונו לתאר בכך את הגל האחרון של הנישולים וההרס שמבצעת ישראל ברצועת עזה.

צעירי הקיבוצים – כשלוש-מאות במספר – לא נקראו על-ידי מפלגתם, מפ"ם. שום אירגון אחר לא הניע אותם. הם הונעו על-ידי מצפונם בלבד, לאחר שרבים מהם ראו במו עיניהם כיצד מאות ואלפים מתושבי הרצועה מגורשים ממקומותיהם, כיצד בקתותיהם נהרסות על-ידי בולדוזרים, כיצד נחרבות חלקות מעובדות ומושמדים היבולים וכיצד פוקדים קציני צה"ל על הרס וסתימה של בורות מים.

כמובן, העיתונות הישראלית יצאה כנגדם בדברי-הסתה; אך מלאכת ההסתה היתה קשה הפעם. שכן הצעירים נמנים על תנועה ציונית מובהקת, שיש לה חלק נכבד במעשה ההתנחלות (קולוניזציה) הציונית. זוהי תנועת השומר-הצעיר הידועה מימי כיבוש העבודה וכיבוש הקרקע, זוהי תנועת בירעם! לכן היה קשה לתאר את צעירי הקיבוצים כ"שליחי מצפן" או כ"עושי דברם של הקומוניסטים" או כ"אנשי אל-פתח". קשה היה להדביק להם את התווית של "שונאי עצמם". ובעיקר – קשה היה להכחיש את עדותם.

‏את תפקיד ריסונם ובלימתם של הצעירים נטלה על עצמה, ולא במקרה, הנהגת מפלגתם: ‏מפ"ם. מנהיגי מפ"ם, שהם לא רק ציונים לעילא ולעילא אלא גם שותפים לשלטון, ידועים זה מכבר כסניגורים ה"שמאליים" של כל מעשה ציוני. הם עושים שימוש רב במלל שמאלי ובז'ארגון סוציאליסטי ומחפים בכך על תוקפנות וכיבוש, על דיכוי ונישול. רק עתה הצטרפו בכנסת להצעת גח"ל בדבר "הזכויות ההיסטוריות" של יהודי כל העולם על הארץ.

‏אנו מביעים את מלוא תמיכתנו במאבקם של צעירי הקיבוצים נגד גל הנישולים האחרון, אפילו שלא תמיד אנו מזדהים עם הנמקותיהם והסבריהם. יחד עם זאת סבורים אנו כי תוך כדי ניהול המאבק הזה חייבים הם להתמודד עם שאלת הנישול בהקשר הרחב שלה. פירוש הדבר: חייבים הם לראות את המעשה האחרון לא במבודד ולא במנותק מכלל המעש הציוני בארץ זו, החל משלהי המאה הקודמת ועד ימינו.

‏איבת האיכר למנשליו ומאבק המדוכא לשחרורו אינם אופייניים רק לתושבי רצועת עזה; יש להם משמעות אוניברסלית. על רקע המעשים הקולוניאליים האחרונים נקראים חברי הקיבוצים לבחון מחדש את כל מסכת היחסים היהודיים-ערביים בארץ זו. כי עתידם וביטחונם של כלל יהודי ישראל טמון במאבק יהודי-ערבי משותף: נגד הציונות, נגד הריאקציה הערבית, נגד האימפריאליזם!

*   *   *

‏ומעניין לעניין באותו עניין: למאבק אשר כזה הקדיש את מעט כוחו הצעיר הירושלמי המכונה "גו". לכן נטל חלק בהפגנות נגד הכיבוש והדיכוי, לכן היה סולידארי עם הפנתרים הנאבקים נגד אפליה וקיפוח. לכן בעצם נעצר. לכן נשלח, בציניות מרובה, על-ידי שופט שלום ל"הסתכלות" במוסד סגור למשך חודשיים (ראו התמונות למעלה). למרבה הצביעות מגנים בישראל מעשים כעין אלה כאשר הם מבוצעים על-ידי מנגנון הדיכוי בברית-המועצות; אך אותם מעשים נחשבים כאן כסבירים בעיני חסידי המשטר בישראל.

‏אנו חוזרים שוב ושוב על הקביעה "עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי!" [ראו עלון וקומיקס] כי אם נצרף לנישול ודיכוי הפלשתינאים את ניצול הפועלים בישראל, את החוק האוסר שביתות, את המאסרים הפוליטיים ואת "אישפוזו" של אויב פוליטי – תתגלה לעין מגמת הפאשיזציה המתחזקת בישראל.

*   *   *