מדינת ישראל מוגדרת כ"מדינת רווחה" או "מדינת סעד". מה זה?

ההגדרה המקובלת היא כי מדיניות הרווחה באה להבטיח לאזרחי המדינה "חופש ממצוקה". אולם כשבאים לממש מדיניות זו, אין מנסים לחקור מהי מצוקה זו, ממנה יש לשחרר כל אזרח. למעשה, מרבית המאמצים של מתווי המדיניות נתונים לחישובים עדינים ומסובכים שמטרתם להבטיח כי איש לא יהיה זכאי לעזרה כלכלית אשר תהיה שווה למשכורת הנמוכה ביותר במדינה. זאת כדי להבטיח שלא יהיו חס וחלילה "טפילים" אשר "ינצלו" את שירותי הסעד במקום למכור את כוח עבודתם.

פירושו המעשי של הדבר, כי כל אלה אשר אינם מסוגלים לעבוד מסיבות שונות (כמו זיקנה, מחלה, נכות וכו') מקבלים בזכות "מדיניות הרווחה" סכומים המספיקים בקושי כדי שלא לגווע ברעב. כאשר נזקקים אלה הם בעלי משפחות (ולרוב משפחות מרובות ילדים), הרי שלא יוכלו בשום אופן להעניק לילדיהם את התנאים המינימליים ביותר למימוש עצמם: אין לדבר על חינוך, דיור וכד'. ילדים אלה, במקרה הטוב, הם הם אשר יבטיחו למדינה הקפיטליסטית את כוח העבודה השחורה – והזולה ביותר. במקרה הפחות טוב, הם יהיו עבריינים או נתמכי-סעד חדשים.

ברור מכאן, כי אוכלוסיית הנזקקים היא מקור להתמרמרות ואיום של פיצוץ על השיטה כולה. לכן, אחת המטרות החשובות של "מדיניות הרווחה" היא לסתום את הפיות על ידי הוספת עוד טיפה ועוד טיפה (ולפעמים על ידי פרסומים כוזבים או מטעים), תוך ניסיון להסתיר את הסדקים העמוקים המתהווים מן הסתירה היסודית שבשיטה הקפיטליסטית.

הסוכנים העיקריים של "מדיניות הרווחה" הם העובדים הסוציאליים העובדים בשירותי הסעד. אלה אשר עדיין לא הוקהו חושיהם משלוש-מאות (!) התיקים (נזקקים שונים, בהם משפחות מרובות ילדים) שעליהם לטפל בהם, חיים יום יום בקונפליקט. כעובדים סוציאליים, התחנכו על ערכים המחייבים אותם "לעזור לפונה לממש את עצמו" ומזדהים עם הנזקקים; כעובדי לשכת הסעד עליהם לממש את המדיניות המוכתבת להם, במסגרת התקציב המגוחך העומד לרשותם.

אגב, עובדי משרד הסעד, שמנהליו כנראה מודעים לקונפליקט זה, חייבים לחתום, עם כניסתם לעבודה, על סודיות מוחלטת לגבי כל הקשור בעבודתם, כולל איסור פרסום כלשהו בעיתונות או ברדיו, איסור להתראיין וכו'. וכי למה? אפילו תירוץ "ביטחוני" אי אפשר למצוא כדי להצדיק סודיות זו. הסודיות נחוצה כדי לכסות ולהסוות את העובדה, כי "מקרי סעד" אינם תוצאה של טעות או תקלה במדיניות הקיימת; "מקרי סעד" הם תוצר קבוע של השיטה הקפיטליסטית; תופעת לוואי הכרחית בחברה המיוסדת על ניצול אדם בידי אדם.

העזרה האחרת

והנה, מסתבר מתוך מאבקם של העובדים הסוציאליים בעיריית ירושלים, כי פתרונו של הקונפליקט בו הם שרויים איננו תמיד לצד הממסד.

לקראת הדיון על תקציב הסעד של העירייה בתחילת שנת הכספים הנוכחית, ובמסגרת רה-אורגניזציה של המחלקה לשירותים סוציאליים בעירייה, נעשה אומדן-הוצאות מוקדם לשירותי "העזרה האחרת" ("עזרה אחרת" היא כל תמיכה שלא לצרכים מינימליים של מזון בלבד. למשל: ביגוד, עזרה רפואית, טיפול שיניים, ציוד לימודי ושיעורי עזר, עזרה לחולים כרוניים וכו').

לפי אומדן זה, התקציב הדרוש רק לשירותי רפואה ודיור נע בסביבות 3,000,000 ל"י. התקציב שאושר: 850,000 ל"י. כלומר: פחות משליש מן האומדן! באותה תקופה בה אושר תקציב "סמלי" זה, הופיעו פרסומים של העירייה אשר הסבירו לנזקקים את "זכויותיהם" ועודדו אותם לפנות לשירותי הסעד.

עד סוף הקיץ התקציב נגמר. תפקידם של העובדים הסוציאליים היה מעתה לתת לנזקקים סעד רוחני בלבד, להשקטת הרוחות... אולם מצב זה היה בלתי נסבל לגבי עובדים סוציאליים רבים, ובסוף ספטמבר 1971 הוקם "ועד פעולה של עובדים סוציאליים ואנשי ציבור בירושלים", אשר פניו "לשיפור השירותים לאזרחים במצוקה".

בשני כנסי חרום של עובדים סוציאליים בירושלים, שנערכו בספטמבר-אוקטובר, הוחלט כי בשלב ראשון ידרשו תקציב נוסף של 1,300,900 ל"י עד לסוף שנת הכספים. לאחר הכנס השני נשלח מכתב לראש הממשלה, קוימה מסיבת עיתונאים ונערכו מפגשים עם ראש העיר טדי קולק וסגנו, הרב [מנחם] פרוש – ראש המחלקה הסוציאלית בעירייה" (הרב פרוש, שהוא גם חבר כנסת מטעם אגודת ישראל, נזכר בגיליון "מצפן" 59, יוני 1971, כידידו של איל כספים וגנגסטר ידוע בשם יוסף סטאשר, שמצא מחסה בישראל באמצעות "חוק השבות". זה הלווה לרב מאות-אלפי לירות, אותן השקיע בבניית המלון שלו בירושלים. בגיליון זה הוא נזכר גם בכתבתו של כוכבי שמש).

מאחר וכל הפניות הנ"ל לא נענו, בבוקר יום א', ב-14 לנובמבר האחרון, הוסבר לנזקקים שבאו לקבל "עזרה אחרת", כי התקציב נגמר. פונים אלה לוו על ידי סטודנטים מתנדבים למשרדיהם של שר הסעד, ראש העיר וסגן ראש העיר, הרב פרוש. תוך שעה מתחילת פעולה זו הודיע מנהל המחלקה, ד"ר יפה, כי הופשר תקציב של 1.3 מיליון ל"י על ידי שר הסעד והעובדים חזרו לעבודתם הרגילה.

אולם בזה לא הסתיים העניין. בו ביום הודיע טדי קולק על השעייתם של חמישה עובדים סוציאליים מעבודתם "עד לסיום הבירורים בעניין זה". כלל העובדים הואשמו על ידי הרב פרוש ועל ידי שר הסעד ב"בזבוז כספים", בטיפול חסר אחריות בתקציב ו... בהסתת אוכלוסיית הנזקקים. להזכירכם: איש מעובדי "נתיבי נפט" שהואשמו בפלילים לא הושעה עדיין מתפקידו.

מעטה הסודיות

לאחר פעולה של שבועיים, בה איימו העובדים הסוציאליים בשביתה, ומשלחת של פרופסורים פנתה לטדי קולק ולרב פורוש, הוחזרו העובדים לעבודתם. ההסבר לכך: לא הוכח כי הם היו מארגני הפעולה.

סכסוך זה הסתיים לכאורה. אולם למעשה רק התחילו תהליך ומאבק שבוודאי יהיו ממושכים. ועד הפעולה ממשיך לפעול, ואלה מטרותיו, כפי שפורטו בפנייה אל כלל העובדים הסוציאליים בארץ:

1. בטווח הקצר פעלנו כדי להבטיח כי למחלקה לשירותי משפחה וקהילה בירושלים יוקצב תקציב חירום לפתרון צרכים מיידיים של "עזרה אחרת", לאחר שתקציבים אלה הוקפאו רשמית בגלל מחסור במשאבים.

2. בטווח הבינוני ברצוננו להשפיע על היערכות מחודשת של שירותי הרווחה בארץ בצורה שתבטיח אחריות מלאה יותר ומענה יעיל יותר לצורכי האזרח, כלומר להביא:

     א. לידי חלוקה שונה של האחריות על שירותי הרווחה בין המשרדים הממשלתיים השונים כך, שלמשל, השירותים הקשורים לחינוך יינתנו על ידי משרד החינוך, ואלה בעלי גוון בריאותי על ידי משרד הבריאות.

     ב. להעביר את מלוא האחריות התקציבית לשירותי הרווחה לממשלה בכדי למנוע אי מתן שירותים חיוניים לאזרח בגלל גרעונות הרשויות המקומיות.

3. בטווח הארוך, מאידך, ברצוננו לתרום לשינויים בתחיקה סוציאלית במגמה להבטיח לאזרחים נצרכים שירותים בזכות ולא בחסד.

כל הכבוד לעובדים הסוציאליים הנאבקים!

אפשר להשיג הישגים חלקיים במאבקים מן הסוג הנ"ל, אך מסוכן לשגות באשליות כי ניתן בדרך זו לפתור שאלה חברתית כמו זו הקרויה "שאלת המקרים הסוציאליים". פתרון מלא של שאלות כאלה לא יושג אלא בדרך המהפכה הסוציאליסטית דרך מיגורה של שיטת הניצול הקיימת.

אנו קוראים לעובדים הסוציאליים לשבור את מעטה הסודיות, את כבלי הביורוקרטיה הממשלתית והעירונית, ולפרסם את כל המידע שבידיהם. מידע זה, בצירוף הניסיון שרכשו העובדים הסוציאליים, עשוי לקדם את מאבקם של דרי משכנות העוני, הזוגות הצעירים והפנתרים השחורים.