מאמר מערכת: מאבקי עובדים

10 בפברואר 1972

in גיליון-62: פברואר 1972, דבר המערכת

 

צדק אבא חושי המנוח ‏כאשר קבע ב-1947 ש"מול הפועל המאורגן, ועל אחת כמה וכמה הבלתי מאורגן, עומדים נותני העבודה על כספם ורכושם, עם אמצעי הייצור שלהם, כשהמדינה הקפיטליסטית מאחוריהם והחוק לצידם והמשטרה לעזרתם".

ובישראל אמור: לא רק המעבידים. לא רק המעבידים והמדינה הקפיטליסטית, אלא גם המעבידים, גם המדינה הקפיטליסטית וגם הגוף שאמור לייצג את הפועלים – ההסתדרות. לעזרת המעבידים, שלהם אינטרס מעמדי ברור בניצול הקפיטליסטי של המוני הפועלים, באה המדינה, אשר באמצעים "חוקיים" מבססת את הניצול, הופכת אותו ל"חוקי", ל"טבעי". יתר על כן, המדינה היא עצמה מעביד גדול ועצום, ומעצם אופיה המעמדי יש לה אינטרס ממשי במלחמת המעמדות. הכל, כמובן, נעשה "טובת הכלל". ההסתדרות – קריקטורה גרועה של איגודים מקצועיים – שותפה בעסק. היא מהווה חלק מהממסד הציוני-קפיטליסטי השליט. מטרתה הראשונה אינה שיפור עמדת העבודה לעומת ההון, לא שיפור מצב הפועלים ולא מלחמת המעמדות – שלא לדבר על "סוציאליזם", רחמנא ליצלן, אלא – "בניין הארץ", בשיתוף עם הבורגנות היהודית והזרה. אמור מעתה: לא "בניין הארץ", אלא הקמת משק קפיטליסטי מפותח בעזרת השקעות הון עצומות מחו"ל, כבסיס לשלטון הבורגנות הישראלית והאימפריאליסטית. לשם כך קיים "משק הפועלים", שהוא פועלי כמו שהדמוקרטיה הבורגנית היא שלטון העם. כאמור, מה שקובע הוא "בניין הארץ" או "טובת המשק", דהיינו – רווחי המעבידים למיניהם, ולא האינטרס הפועלי.

הבה נראה איך, למען עניין משותף זה, פועלים בצוותא ובהרמוניה "שותפי החבילה" לשעבר – המעבידים, הממשלה והביורוקרטיה ההסתדרותית – "השילוש הקדוש" המתקיים על גבו של מעמד הפועלים.

כידוע, בוצע פיחות בחודש אוגוסט. שופרי השלטון יצאו בתרועה גדולה על כך שהפיחות בוצע "לטובת המשק". הפיחות האחרון לא היה אלא המשך לפיחות דה-פקטו שבוצע לפני למעלה משנה, כאשר הוטלו שיעורי מכס גבוהים על שורה ארוכה של מוצרי יבוא. מספרים רשמיים (עד אוקטובר 1971) מלמדים אותנו שב-1971 ‏עלו המחירים ב-12% ובשיעור דומה ב-1970. זהו שיעור עליית המחירים הגבוה ביותר מאז ראשית שנות החמישים. לכך, כמובן, לא נכנסות ההעלאות בחודשים נובמבר-דצמבר וודאי שלא העליות האסטרונומיות במחירי הדיור בשנתיים האחרונות, וכן בסעיפים אחרים, שכמוהם כדיור, הוצאו, או בלשון הרשמית – "עוקרו" מתוך מדד המחירים לצרכן. ובכן, 24% – ובמציאות הרבה מעבר לזה. כמו שאמר בגלוי מר מושביץ, יו"ר התעשיינים, בעל ההיגיון הבורגני ה"בריא" בחשפו את משמעות המליצות של "ממשלת הפועלים": "פיחות חייב לפגוע ברמת החיים של העם" ("הארץ", 5.11.71).

‏יחד עם זאת נמסר שוב ממקורות רשמיים שרווחי הקבלנים הוכפלו מאז 1968, וגם מפעלים אחרים אינם מפגרים במירוץ הרווחים (1970: רווחי "שמן" – 1.5 מיליון ל"י, למשל); המדובר ברווחים כשרים וחוקיים, ולא – חס וחלילה – בפרשיות שחיתות וגניבה בשטחים ה"משוחררים" או במעילות מסוג אחר. התביישו לכם, המושחתים והמועלים למיניהם! לא יפה לגנוב כאשר יש מקום לכולם בחינגא של גריפת הרווחים שהממשלה מאפשרת לכם בחיפוי ההסתדרות!

‏ניקח למשל את "ועדת אשר" הממשלתית, שמטרתה המוצהרת היא "לבצע רפורמה בשטח המיסים" ו"להרחיב את הבסיס לגביית המס". בוועדה, בראשותו של השופט אשר, משתתפים "כל הגורמים במשק" – כולל ההסתדרות. נבדוק כמה מסעיפי ההצעות של "ועדת אשר" שבה משתתפת ההסתדרות. ונמצא:

  • ביטול הפטור ממס על פיצויים של הלנת שכר; כלומר, גם מלינים את שכרו של הפועל, וגם עליו לשלם מס על כך.
  • ביטול הפטור ממס על פיצויי תאונת עבודה; כלומר, הפועל הנפגע בתאונות עבודה חייב לשלם על כך מיסים לאוצר.
  • ביטול הפטור ממס על תוספות מקצועיות לפועלים.
  • ביטול ההכרה בהוצאות של פועלים לנסיעות למקום העבודה ולספרות מקצועית כהוצאות הפטרות ממס, וכו' וכו'.

‏ולעומת זאת הוצע:

  • לא להטיל מיסים על רווחי הון בבורסה, על מכירת מניות ואיגרות חוב, כי "אין טעם" להטיל את המס. זאת אומרת, הבורגנות צריכה לגרוף רווחים ללא הגבלה.
  • להקטין את המיסים על הכנסות גבוהות ולהגדילם על "בינוניות". דהיינו – הכנסות של פועלים מקצועיים. הכוונה – "לעודד יזמים ואנשי מינהל בכירים".

אכן, כדברי אבא חושי, "...מאחוריהם המדינה הקפיטליסטית..."

‏ולידה, ויחד איתה – ההסתדרות. מנגנון הדיכוי של המדינה מופעל נגד מאבקי פועלים: שובתים עומדים למשפט צבאי ונידונים למאסר, משטרה שוברת שביתות ומכה פועלים שובתים, ולבסוף – מופעלים בתי-דין לעבודה ונחקקים חוקים פאשיסטיים לאיסור שביתות.

‏על כך אומר (מזכ"ל ההסתדרות, יצחק) בן-אהרון: "חוקי העבודה... יותר ציבוריים, ממלכתיים, יותר כבוד למדינת ישראל, לממשלה, לפועלים" ("הארץ", 8.11.71). על כן היטיב להגדיר זאת מזכיר אחד הוועדים בנמל אשדוד, כאשר הטיח בפני בן-אהרון בישיבת הוועד הפועל: "בן-אהרון, אתה הוא שגרמת לחקיקת חוקי העבודה!‏". אכן, טובת המשק, כלומר, החרפת הניצול הקפיטליסטי, דרשה זאת כדי לעמוד בפני המאבק המעמדי הגואה.

כל המדינה מדברת על מה שקרוי "תעשיית הרכב הישראלית". (שר האוצר, פנחס) ספיר הכריז שהוא רוצה שישראל תהיה "מדינה המייצרת כלי רכב", וזאת בתנאי השוק העולמי, כאשר חברות ענק מונופוליסטיות פשטו את הרגל בתחרות הקשה, ובארצות-הברית, למשל, שולטות על שוק ייצור הרכב שלוש חברות מונופוליסטיות בלבד, שהחניקו חברות הגדולות פי מאה ומעלה מכל תעשיית הרכב הישראלית. את מחיר ההרפתקנות המגוחכת והרת-האסון, דהיינו – בניית תעשיית רכב על בסיס של שוק בן 2.5 מיליון איש, לרווחתם של הרפתקנים פושטי רגל שמצאו את ישראל כגן עדן פתוח לרווחה להרפתקאותיהם, משלמים עכשיו אלפי פועלי תעשיית הרכב בארץ, הצפויים לפיטורים ולימים קודרים של אבטלה, מחסור ומצוקה. כל המדינה והעיתונות הבורגנית עוסקות בשובינסקי ושות', אך אין איש מתעניין בפועלי "אוטוקרס", תי"ל וליילנד. לכולם ברור מאליו שהם צריכים לשלם את החשבון, כי כאלה הם "תנאי השוק", וזאת היא "טובת המשק". מובן מאליו שאין ההסתדרות עסוקה בימים אלה באירגון הפועלים למאבק, אלא איך לשכנע אותם להסכים לפיטורים ולהעלות את התפוקה ללא כל תמורה, על מנת לשלם את מחיר מדיניותה האנטי-פועלית של הממשלה.

מאמר אחר בגיליון זה נכתב על-ידי פועל בתי-הזיקוק במפרץ חיפה. המאמר, שחלקו הראשון התפרסם בגיליון "מצפן" הקודם, דן בהסתדרות. פועלי בתי-הזיקוק מנסחים בימים אלה את תביעותיהם לחוזה העבודה החדש שייחתם בקרוב. הבורגנות והממשלה מעוניינות בחוזי עבודה לטווחים ארוכים ככל האפשר, כדי שיוכלו להמשיך, באין מפריע, בביצוע ההתקפה על רמת המחיה של המוני הפועלים, ולבלום את המאבק המקצועי. האינטרס של הפועלים – ואף זאת מובן מאליו – בדיוק הפוך: חוזי עבודה קצרים ככל האפשר, כדי להתגונן מפני ההתקפה המתמדת על רמת מחייתם, ומפני גלי היוקר הפוקדים אותנו יום יום. פועלי אשדוד מעלים בימים אלה את התביעה: חוזה עבודה אחת לשנה. חברינו בבתי הזיקוק דורשים להציג את התביעה: חוזי עבודה אחת לחצי שנה, וזאת – וכאן החשיבות המיוחדת והקונקרטית של תביעה זו – לאור החוקים האנטי-פועליים האוסרים שביתות שחוקק השלטון בתמיכתה ובשיתוף פעולתה של "הסתדרות העובדים".

אנו קוראים להמוני הפועלים להתכונן לשנה של לחץ ודיכוי מחריפים, שיחייבו את מעמד הפועלים להתארגן למאבקים קשים. הכוח שעומד מולם – "המעבידים על כוחם ורכושם, כשמאחוריהם המדינה הקפיטליסטית" וכו' – הוא גדול ועצום. ההסתדרות – בוגדת בהם לאורך כל הדרך ומתייצבת לצד אויביהם. אנו קוראים לפועלים לסמוך רק על כוחם שלהם, להתאסף באסיפות כלליות ולבחור את נציגיהם הישירים שינהלו את מאבק הציבור. אל יתנו אמון לא בספיר ולא בבן-אהרון. ומעל לכל – ישמרו הפועלים על אחדות המאבק, ואל יתנו לפלגם על בסיס לאומי, עדתי, מקצועי או אחר, כי האינטרסים של הפועלים אחידים ומשותפים הם לכולם.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: