חלקו הראשון של המאמר התפרסם ב"מצפן" מס' 61-60.
ההסתדרות איננה איגוד מקצועי, במובן של התאגדות פועלים שכירים למאבק משותף למען קידום האינטרסים שלהם. מנהיגי ההסתדרות אף לא טוענים שזה איגוד מקצועי: "ההסתדרות היא כללית", אומרים הם (על כן – לא מעמדית).
מלכתחילה נוסדה ההסתדרות כמסגרת ארגונית להגשמת הציונות – כלומר: התיישבות וכיבוש עבודה.
בעמוד 3 של פנקס החבר ההסתדרותי אפשר לקרוא: "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל מאחדת ומאגדת את כל הפועלים… לשם סידור כל העניינים הישוביים, הכלכליים והתרבותיים של המעמד העובד בארץ לבניין חברת העבודה העברית בארץ-ישראל.
"…ההסתדרות משרתת את חבריה על-ידי פיתוח המשק, עידוד היוזמה הקואופרטיבית לסוגיה, שיפור תנאי עבודתם, טיפוח התרבות והלשון העברית, קליטת העליה, ביטוח סוציאלי וקשירת יחסי ידידות עם תנועת הפועלים הבינלאומית".
מבנה ההסתדרות והרכב חבריה אינם כמו זה של ארגון פועלים. בין מחלקותיה של ההסתדרות יש גם מחלקה לאיגוד מקצועי (!). ההסתדרות מכילה את "ההתיישבות העובדת" השיתופית והפרטית. במידה שההתיישבות היא שיתופית, היא מתיימרת להיות "סוציאליסטית". כאן חייבים לציין:
(א) סוציאליזם – פירושו שחרור העובדים ממנצליהם, תוך העברת האדמה והמפעלים לרשות העובדים – לטובתם; לעומת זאת, נוסדה ההתיישבות על אדמה ערבית תוך נישול עובדי האדמה המקוריים (המנוצלים) ולפעמים תוך עיסקה עם מנצליהם;
(ב) המשקים מנצלים עבודה שכירה, לפחות במפעלי התעשיה שבבעלותם.
מרכיב אחר של ההסתדרות, גם הוא מתיימר להיות "סוציאליסטי", הוא ה"קואופרציה", הכולל גם חברות מניות (למשל: "אגד"), בהן חלק מבעלי המניות עובדים בעצמם. כל מפעלי הקואופרציה מעסיקים פועלים שכירים.
ההסתדרות, כחברה, היא אחד המעבידים הגדולים (במפעליה עבדו ב-1969, למשל, כ-25% מהשכירים בארץ).
מי הם חברי ההסתדרות? (בשנת 1969 – לפי "40 שנה להסתדרות"):
- חברי ההתיישבות העובדת: 16.0%
- בעלי מקצועות חופשיים: 7.1%
- פקידים, עובדי מדינה ושירותים שונים: 28.6%
- סך הכל: 51.7%
ובכל יתר הענפים: תעשיה, הובלה, דואר, רכבת, בניין, עבודות ציבוריות (כולל מנהלי מפעלים, חברי "קואופרטיבים" בעלי מלאכה) – 48.3%
הפועלים השכירים הם מיעוט בהסתדרות! (סטטיסטיקות משנים קודמות העלו תמונה דומה ויש לשער שהמצב לא השתנה באופן יסודי לאחר מכן).
אנו רואים את האבסורד שבסיסמת שינוי המצב בעזרת בחירות. כאילו כל הבעיה בהיות רוב מפא"י (כיום "העבודה") בהנהגת ההסתדרות; כאילו מספיק לשנות הנהגה זאת והכל יבוא על תיקונו. לפי השקפה זאת, עלינו יהיה רק לשכנע את חברי "אגד", את מנהלי "סולל בונה" ואת פקידי ההסתדרות להצביע אחרת…
כאן יש צורך בהבהרה: אנו בעד שיתוף פעולה בין הפועלים השכירים לבין חברי קיבוצים, בעלי מלאכה וכו', במידה שהדבר אינו נוגד את האינטרס של הפועלים. אך לא מדובר כאן על שותפות: ההתיישבות, הקואופרטיבים, בוחרים את מוסדותיהם בעצמם ויכולים לקבוע את דרכי קידום האינטרסים שלהם; לא כן הפועלים השכירים. מדיניות האיגוד המקצועי נקבעת על ידי הנהגת ההסתדרות, אשר נבחרת על ידי כל חברי ההסתדרות; לא רק שבהנהגה זאת אין נציגים מהחטיבות השונות (אין אף נציג פועלים אחד בוועד הפועל של ההסתדרות; לעומת זאת, יושבים בו מנהלי מפעלים, בעיקר מנהלי המפעלים ההסתדרותיים!), כי אם לפועלים השכירים אין נציגים אפילו באיגוד המקצועי, בו ממונים מזכירי האגודות מלמעלה. לא רק שהנהגת משק ההסתדרות (חברת העובדים) אינה מייצגת את חברי ההסתדרות ועל כן אינה מנהלת משק זה לטובת הציבור, אלא שאינטרסים של משק זה – הזהים לאינטרסים של כל קפיטליסט ומנוגדים לאינטרסים של הפועל – מנחים את מדיניות ההסתדרות, כולל מדיניות האיגוד המקצועי.
מדיניות ההסתדרות
המדיניות הציונית משתלבת עם האינטרסים של הבורגנות. מכאן הרושם המוטעה, כאילו מכוונת מדיניות ההסתדרות לשרת את הבורגנות המקומית כדוגמת האיגודים ה"צהובים" בעולם הקפיטליסטי. אפשר לבחון דעה זאת לאור העובדה שמעבידים – באופן פרטי או במאורגן (ארגון בעלי התעשיה) – מוכנים לוותר מדי פעם על דרישות של מה-בכך מצד העובדים; הפסקת העבודה פחות כדאית, בשעה שהרווחים בין כה וכה גבוהים ומובטחים על ידי סובסידיות ממשלתיות. במקרהזה מתערב המוסד הממשלתי המכונה "הסתדרות" – ומתנגד. הוא דואג שכספי הממשלה (הסובסידיות) לא יבוזבזו "לריק". כמו כן, דואג הוא ששכר העבודה יהיה די נמוך כדי למשוך הון מחו"ל. אבל דאגתה העיקרית של ההסתדרות היא שהפועלים לא יתארגנו ולא יגלו יוזמה. יהיו אף מקרים בהם תלחץ ההסתדרות על מעביד לשלם תוספת – לצורך השגת השפעה על קבוצת עובדים. זאת בתנאי שהיוזמה כולה היתה בידי ההסתדרות, כך שהעובדים יקבלו את התוספת כ"מתנה".
אך אוי לציבור אשר יעיז להתארגן ואוי לוועד אשר ישתף פעולה עם ציבור בוחריו! לא חשוב מה התביעות של אותו ציבור – אפילו אם אין תביעות כלל, כדי לשבור אותו תגייס ההסתדרות את כל האמצעים העומדים לרשותה: משטרה, צווי קריאה לשירות מילואים, צווי ריתוק, שוברי שביתה "מתנדבים" וכו'. כל האמצעים האלו הופעלו בשעת שביתת הימאים המפורסמת בשנת 1952. הסכסוך לא פרץ בגלל תביעות כספיות והמאבק לא התנהל כלל נגד המעביד. כל העניין נבע מהתנגדות ההסתדרות להתארגנותם של הימאים מלמטה: לאחר דיון דמוקרטי על כל הבעיות הנוגעות לציבור זה – במסגרת כינוס – נבחר ועד האגודה (שבירת המסורת של ועד ממונה!) ונקבע תקנון האגודה. במיוחד התנגדו נציגי המחלקה לאיגוד מקצועי של ההסתדרות לסעיף התקנון הקובע שהציבור יכול להוריד את ועד האגודה בכל עת בעזרת פטיציה. כמו כן, התנגדה ההסתדרות לתביעה שקבלת ימאים לעבודה (בארץ ובחו"ל) תיעשה אך ורק דרך איגודים מקצועיים… (החברה ההסתדרותית "צים" נהגה לקבל ימאים זרים באמצעות סוכנים פרטיים).
בשנים האחרונות הצליחה ההסתדרות ליצור פירוד גמור בין הפועלים: מצד אחד – היא סיכלה ביד חזקה כל ניסיון להפר בגלוי את מדיניות הקפאת השכר; מצד שני – היא עודדה חלקים של הציבור לנהל משא ומתן סודי, בתנאי שההישגים יישמרו בסוד כלפי פועלים ממקומות עבודה אחרים. כיום, אין באפשרותם של פועלי מפעל אחד להשיג אינפורמציה על תנאי העבודה במפעל שכן. הדבר אף מאפשר הסתת פועלי מפעל אחד נגד פועלי מפעל שני. הסולידריות בין פועלי הנמלים היא כיום תופעה יוצאת מן הכלל. אולי היתה זאת אחת הסיבות להתקפה החריפה עליהם?! בתוך המפעל יוצרים פירוד על ידי הנהגת שיטות פרמיה, חלוקת "דרגות" וקביעות בעבורה לפי "יופי העיניים" וכו'.
נוצר פירוד בין פועלים קבועים לבין ארעיים, בין יהודים לבין ערבים, בין יומיים לבין חודשיים. כך היינו עדים לסכסוך בין הנדסאים לבין מהנדסים.
מדיניות ההסתדרות מודרכת מהדאגה לשליטה על ציבור הפועלים, כי רק עם ציבור חסר יוזמה והנשמע להוראות אפשר להגשים את המדיניות הציונית, מדיניות של כיבוש ונישול.
אין הדברים האמורים מוחלטים. בהיות ההסתדרות עצמה מעביד, יש לה גם אינטרסים משותפים עם הבורגנות כולה. מאידך, תתמוך ההסתדרות מדי פעם בפועלים גם מתוך אינטרס תחרותי עם הבורגנות הפרטית. התעמולה האנטי-הסתדרותית של בורגנות זו מעידה על כך. היו גם מקרים של הכוונה לשביתה בשעת משא ומתן להעברת מפעל לבעלות ההסתדרות, לשם רכישת המפעל בתנאים נוחים יותר! (מפעל המלט "נשר" ב-1945).
במה כוחה של ההסתדרות?
ההסתדרות מצליחה לשלוט על ציבור הפועלים –
- בעזרת המנגנון המסועף הכולל עזרה רפואית (קופת-חולים), קופות ביטוח לתנאים סוציאליים (כגון "מבטחים"), השתלמות מקצועית וקביעת הדירוג המקצועי וכו'.
- בעזרת שליטתה על חלק מהתעשיה והשפעתה על חלק שני: פועל חושש שיאבד את מקום עבודתו אם לא ימצא חן בעיני אנשי השלטון בהסתדרות (יש הטוענים שמותר – בארץ – למתוח ביקורת על ראש הממשלה; אבל איש לא יאמר שמותר למתוח ביקורת על… ההסתדרות!).
- בעזרת כוחה הכספי, המאפשר להלקנות עסקנים, פרובוקטורים, או סתם מלשינים.
- בעזרת יכולתה לגייס לצרכיה את המשטרה, את הצבא ואף את החוקים (היכולת להביא לחקיקת חוקים "אד-הוק", כגון חוקי ריתוק).
- הודות להשקפות הזעיר-בורגניות של חלק מציבור הפועלים – אשר לא היו פועלים בעבר. יש אף פועלים הסבורים שאין לפועל זכות לתבוע העלאת שכר – כל עוד אינו מת מרעב… בו בזמן רווח המעביד דבר "טבעי" הוא בעיניהם!
- בעזרת המצב הפוליטי: המצב המתוח, הפחד, השוביניזם. כאשר "המולדת בסכנה" מוכן הפועל לתרום את כספו ל…מעביד, כי ברגע שמוותר הוא על העלאת השכר, משאיר הוא את הכסף בכיסו של המעביד. אך חוצפת "מנהיגינו" גדולה עוד יותר: הם דרשו מהפועלים לעבוד ב-1 במאי – חינם – "לטובת ישובי הספר". רוב הכסף לא הגיע לתעודתו; מנהיגינו התעלמו מכך, ושנה לאחר מכן חזרו על המשחק…
אין הפועל היהודי מתנגד לדיכוי ולניצול היתרים של הפועל הערבי. הרגשת היתרון ביחס לפועל הערבי, מגבילה את האופק של הפועל היהודי, את יוזמתו ואת העזתו. משלוח פועלים מהשטחים הכבושים, בשכר רעב, מחמיר את המצב.
לשינוי פני ההסתדרות
היו מקרים בהם הגיעו המים עד נפש ולציבור שלם ממקום עבודה "נמאס" מההסתדרות; תגובתם היתה החזרת פנקסי החבר. כמובן, לא נבהלה ההסתדרות כלל: מקורות הכנסתה עצומים ואין השפעה להפסקת תשלום מיסים על ידי קבוצת חברים. החזרת פנקסים יכולה רק לייאש את אותו ציבור ממורמר. הדבר מזכיר מעשה פועלים תמימים המחזירים את המשכורת (או מתנה לחגים) למעביד כדי לבייש אותו; ידוע שבמקרים כאלו אומר המעביד פשוט: "תודה!" ולוקח את הכסף.
אין לשכוח שלאמיתו של דבר ההסתדרות היא גם שלנו; התרגלנו לצחוק מאמרה זאת, היות שהיא חסרה כיוםכל משמעות. אבל האמת היא שיש לנו, לפועלים, חלק בבעלות על ההסתדרות; יש להפוך זכות זאת שעל גבי הנייר לזכות ממשית. פנקס ההסתדרות הוא המסמך היחיד שבידי הפועל, אליו הוא יכול להתייחס בקשר לזכויותיו. על המסמך הזה אין לוותר.
ובכן – מה לעשות?
יש לארגן פעולה למען שינוי פני ההסתדרות. שינוי פני ההסתדרות – אין פירושו החלפת ההנהגה או הסיסמאות, כי אם שינוי המבנה הפנימי הארגוני. פירוש הדבר – מהפכה בהסתדרות.
פועלי "כבלים וחוטי חשמל" בחיפה למדו על בשרם מהי באמת המשמעות של האיגודים המקצועיים בהסתדרות: ועידת אגודת פועלי המתכת תמכה פה אחד במאבקם; אך כל עזרה לא הוגשה להם – עד אשר נשברו. כי לוועידת האגודה אין כל סמכות. ועד האגודה נבחר לפי מפתח מפלגתי. בבחירות משתתפים גם בוחרים אשר הקשר שלהם למתכת – מפוקפק…
יש לשנות את מבנה האיגוד המקצועי, את שיטת הבחירות, את חוקת ההסתדרות, כך שהחברים מהשורה ישלטו בה.
בשאלה זאת נכתב הרבה בעיתון "מצפן" על ידי חברים רבים והחל מגיליונו הראשון. הדברים כתובים כאן בהשראת אותן רשימות ואף תוך העתקת חלקים מסוימים.
אם כן, מה ואיך לשנות? מה המבנה הדרוש לאיגוד המקצועי ולהסתדרות כולה? הנה מספר נקודות:
- לאסיפה הכללית של העובדים בכל מקום עבודה תהיה הזכות הריבונית להחליט על דרכי המאבק המקצועי באותו מקום עבודה עד לידי הכרזת שביתה ועד בכלל. במקרה של הכרזת שביתה על ידי האסיפה הכללית של העובדים במקום העבודה תוענק להם תמיכה מקרן השביתה של ההסתדרות הכללית. למזכירות האגודה או למוסדות העליונים של האיגוד המקצועי תהיה הזכות לבוא ולשכנע את העובדים בזכות או בגנות נקיטת צעד זה או אחר. אם גם לאחר מכן תעמוד האסיפה על דעתה, יזכו העובדים בתמיכה הסתדרותית – חומרית ומוסרית. התנגדות פומבית של עסקני האיגוד המקצועי למאבק שעליו הוכרע באורח דמוקרטי באסיפת עובדים, תיחשב לעבירה חמורה ולמעילה בתפקיד.
- כנס נציגי ועדי העובדים במקומות העבודה בענף – יהווה מועצת האגודה או האיגוד הארצי של אותו ענף. ועד האגודה ומזכירו ייבחרו על ידי מועצה זאת ומתוכה.
- תקופת כהונתו של ועד ושל מזכיר ועד האגודה או האיגוד הארצי – תוגבל. שכרם של הנבחרים יהיה כשכר הפועלים אותם הם מייצגים. זכויות הנבחר במקום עבודתו יישמרו עד שיבתו לעבודה.
- מועצה של כל איגוד מקצועי ארצי ושל כל אגודה מקצועית מקומית חייבת להתכנס לפחות אחת לשישה חודשים.
- מועצת האיגוד המקצועי הארצי או של האגודה המקצועית המקומית – היא אשר תקבע את פרטי ניהול המשא ומתן על החוזים הקולקטיביים – בהסתמך על החלטות אסיפות הפועלים במקומות העבודה אותם הם מייצגים. לא ייחתם חוזה ללא אישורו המוקדם על ידי המועצה, לאחר שקיבלה שוב ייפוי כוח לכך מידיציבור הבוחרים. המועצה חייבת לפרסם את פרטי ההסכם בין כל חברי האיגוד.
- כנס נציגי ועדי העובדים במקומות העבודה בישוב – יהווה מועצת פועלים באותו ישוב.
- מוסדותיו העליונים של האיגוד המקצועי ייבחרו בוועידה ארצית של האיגוד המקצועי, אשר תתקיים במועדים קבועים מראש. תפקיד המוסדות העליונים יהיה ארגון ותיאום המאבק על עניינים הנוגעים לכלל ציבור העובדים, כגון: חוקי עבודה, ארגון הקידום התרבותי-השכלתי של העובדים, הגנה על בריאות הציבור נוכח זיהום האוויר וכו'.
- מוסדות תיאום בין האיגוד המקצועי, ההתיישבות העובדת והקואופרציה יהיו מורכבים מנציגי אותן חטיבות. תפקיד מוסדות אלה יהיה טיפול בעניינים משותפים של השותפים בהם, כגון: פיקוח על מפעלי ההסתדרות;הם לא יהיו מוסמכים להתערב בענייניו הפנימיים של האיגוד המקצועי או בענייני מדיניותו.
- הנהלת המפעלים המשקיים של ההסתדרות תהיה כפופה למרות מוסדות התיאום למען הפעלת משק זה לטובת חברי ההסתדרות. תנאי העבודה במפעלי ההסתדרות יהיו למופת לכל שאר המפעלים.
- יבוטל הקשר בין חברות בהסתדרות ובמוסדות הביטוח (קופת חולים, מבטחים וכו') על ידי הקמת שיטות ביטוח ממלכתי לכל. פיקוח המבוטחים על מוסדות אלה יבטיח הפעלתם לטובת המבוטחים ואת שיפור השירותים. ועד מבוטחים ייבחר בכל סניף קופת חולים, כמו כן – ייבחרו ועדי מבוטחים אזוריים וארציים.
ומה לעשות – היום?
היום יש להקים חוגי פעילים "למען שינוי פני ההסתדרות". חוגים אלה יהיו מורכבים משכירים (פועלים, מהנדסים, מורים, אחיות) בעלי הכרה – אשר יתכננו את פעולתם ברוח הדברים האמורים. הם יפיצו את דעותיהם בקרב הציבור; הם יפעלו למען הנהגת יחסים דמוקרטיים במקום עבודתם; ויפעלו להקמת ועדות פעולה אזוריות וארציות אשר תילחמנה:
- למען חקיקת חוק שכר מינימום, המבטיח קיום אנושי ללא עבודת שעות נוספות.
- למען הפעלתה מחדש של שיטת תוספת היוקר החודשית.
- למען קיצור שבוע העבודה.
- למען שינוי חוק מס ההכנסה לטובת השכירים.
- למען העלאת רמת ההשכלה של השכירים.
- למען הגנה על בריאות הפועל (השתתפות בוועדות נגד זיהום סביבתי).
- למען הנהגת ביטוח בריאות ממלכתי ופנסיה ממלכתית המבטיחה קיום.
- למען הקמת ועדות מבוטחים לפיקוח על קופת חולים, "מבטחים" וכו' – לשם שיפור השירותים בהם.
- למען הנהגת פיקוח פועלים על המפעלים.
- למען ארגון עזרה לשכירים שובתים.
- נגד "צינון שביתות" – באמצעות בוררות, צווי ריתוק וכו'.
על ועדות הפעולה לתת תשומת לב מיוחדת לבעיות ההפליה של השכיר הערבי, בכל התחומים. הפעילים ישאפו להפוך את ועדות הפעולה, מוועדות זמניות – למוסד של קבע.