השקרים בדבר שביתת עובדי בתי-החולים הממשלתיים הם רבים, והם מופצים בכל אמצעי התקשורת. לכן כדאי לבחון את מצב העניינים מקרוב. ואמנם, בחינה כזאת, המתנהלת בשטח ומסתמכת על שיחות עם העובדים-השובתים עצמם, חושפת את הרקע האמיתי לשביתה.
בבית-החולים הגדול תל-השומר מגלים כי הזעקה של השלטונות בדבר הפקרת החולים אין לה על מה שתסמוך. אמת: כמחצית מכלל החולים נשלחו הביתה, אבל הדבר לא נעשה סתם כך, בשרירות. היו אלה חולים לפני ניתוח קל, או חולים שעמדו ממילא לעזוב את בית החולים, או חולים שנזקקו לטיפול קל בלבד. כל הנשלחים הביתה נשלחו רק לאחר אישור מוסמך מטעם הרופאים.
העובדים מספרים: "ישנה חלוקה של עובדים לפי סוג העבודה ואופייה. עובדי ניקיון במחלקות עצמן שוטפים רצפות ומנקים כלים; עובדי המטבח המרכזי, כולל עובדי הניקיון – בחלקם שוטפים כלים (נשים) ובחלקם עוזרים בבישול (גברים); האלונקאים מעבירים חולים מן המחלקות אל חדרי הניתוח; כן מצויים עובדים העוסקים בניקיון המכשירים הרפואיים".
ואיזה משכורת מקבלים?
עונים העובדים: "שכר התחלתי נטו – 360 ל"י, לאחר חמש שנות עבודה – 390 ל"י, לאחר שמונה שנות עבודה – 400 ל"י. משכורות אלה כוללות עבודה בשבתות, שהיא עבודת חובה". תנאי העבודה: 8 שעות עבודה הנעשית תוך כדי עמידה והליכה, כולל חצי שעה הפסקת צהריים. האוכל ניתן חינם אין כסף רק אם אוכלים בתוך המחלקה. מיתרון זה נהנים רק פועלי ניקיון ומטבח; יתר העובדים צריכים לאכול בחדר האוכל בתשלום. בשנה הראשונה מקבלים 12 ימי חופשה, לאחר חמש שנים מגיעים לחופשה מקסימלית – חודש בשנה. רוב העובדים הן נשים, רובן בנות עדות-המזרח. הגילים: בין 40 ל-55 שנה. רובן ככולן נשואות ובעלות משפחות מרובות ילדים.
לפני כשנתיים זכו עובדי בתי-החולים ההסתדרותיים בתוספת של כ-50 ל"י. מאז נאבקים עובדי בתי-החולים הממשלתיים לקבלת תוספת דומה, אך לשווא. תביעותיהם לא נענו. ראויה לציון העובדה כי הרופאים והאחיות, המכירים את העניינים מקרוב, תמכו בשביתת העובדים, בידעם את קשיי העבודה. שובתים רבים ציינו כי היוקר המאמיר בזמן האחרון פירושו הורדה ממשית של רמת המחיה.
על כל אלה ענתה הממשלה – יחד עם ההסתדרות – תשובה החלטית: צווי ריתוק.
ריאיין וערך: אילן יצחקי
